לשמור על אבו מאזן ולצלוח את "האביב הערבי"
לגל הפיכות בעולם הערבי יש שתי נקודות אור מבחינתה של ישראל, אך בעיקר השלכות ביטחוניות מדאיגות. לכך מצטרפת שאלת הגרעין האיראני. נתניהו וברק, כך נראה, תומכים בתקיפה. העיתוי נשאר פתוח
בדיון הערכת מצב אסטרטגית, שיזם שר הביטחון, אהוד ברק, ניסו להעריך את התפתחויות הצפויות במסגרת "האביב הערבי" ואת השפעתן על המצב הביטחוני-מדיני. לשם כך זימן אליו השר נציגים בכירים של כל הגופים המזוהים בתקשורת בשם הקיבוצי, "גורמי הערכה" שהציגו, כל אחד בתורו את ממצאי ארגונו ואת המסקנות שהסיק מהם. דיון זה לא היה סוף התהליך.
כדי להגיע למסקנות מעשיות נחוץ עוד שלב או שניים נוספים של סיעור מוחות בהשתתפות בכירי מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והביטחוני. בשלבים אלה הם ינסו לבחון אילו צעדים ביטחוניים ומדיניים יכולה וצריכה מדינת ישראל לנקוט לאור ההתפתחויות באזור כדי להגן על האינטרסים החיוניים לה ולקדמם.
מה שלא פחות חשוב בהקשר זה - ממה צריכה מדינת ישראל להימנע. בהקשר זה מרחפת באוויר שאלת הגרעין האיראני. ליתר דיוק: האם בכלל - ואם כן - באילו נסיבות ועיתוי - יתקוף צה"ל באיראן. אין זה סוד שנתניהו וברק ושרים נוספים יחד עם בכירי מערכת הביטחון בעבר ובהווה מתחבטים בשאלה זו כבר יותר משנה ויש דעות לכאן ולכאן.
נתניהו וברק, כך נראה, תומכים עקרונית בתקיפה אך עדיין לא החליטו על העיתוי. לעומתם, כמה שרים, ובכירי מערכת הביטחון בעבר ובהווה, אינם משוכנעים שתקיפה ישראלית תסכל את האיום. הם גם אינם משוכנעים שההישג יהיה שווה לנזק ולאבידות שייגרמו כתוצאה מתגובת איראן ובעלי בריתה באזור. שלא לדבר על התנגדות ארצות הברית שסבורה שעדיין לא מוצו כל האמצעים האחרים. הערכת המצב שנוצר בעקבות גל ההתקוממויות בעולם הערבי ונסיגת ארצות הברית מעיראק עשויה בעקיפין לסייע גם בעניין כבד זה.
המצב אינו מבשר טוב
אחת המסקנות הראשוניות שהגיעו אליהן המשתתפים בהערכת המצב היא דווקא אופטימית: נמוכים הסיכויים שגורם ערבי כלשהו, כולל חיזבאללה, ייזום מלחמה נגדנו בטווח הזמן הנראה לעין. כלומר, בשנה-שנתיים הקרובות. הערבים עסוקים בעצמם וכך גם צבאותיהם. המהפכות החלישו את כלכלות המדינות שבהן היו הפיכות והן זקוקות לעזרה ממדינות המערב ולסיוע ממדינות הנפט הערביות. כל זה מונע יוזמות הרפתקניות.
מסקנה אופטימית נוספת היא שבטווח הארוך, לקראת סוף העשור הנוכחי, יש סיכוי סביר שתהליכי הדמוקרטיזציה שהתחילו בעולם הערבי יבשילו ויעצבו משטרים שיהיו קשובים לצרכי עמיהם. המשמעות היא שמאבק עם ישראל לא יעמוד בראש סדר העדיפויות שלהם.
אלו שתי נקודות האור העיקריות במצב הנוכחי, השאר אינו מבשר טוב. בעיקר המגמה הברורה של התחזקות הגורמים האיסלאמיסטים, אם כתוצאה מההפיכות שהצליחו, או מהאיום שהן מהוות על משטרים ערבים שעדיין שורדים. תנועות אלה אינן עשויות מעור אחד. יש ביניהן מתונות לכאורה, למשל בטורקיה ובתוניסיה. באחרות, בלוב למשל, יש מרכיב קיצוני דתי ומיליטנטי, בוטה באידיאולוגיה שלו ובמעשיו, הקרוב מאד בתפישתו לג'יהאד העולמי בנוסח בן לאדן. אולם, רוב התנועות האיסלאמיות החזקות בעולם הערבי הן סוניות בנוסח האחים המוסלמים במצרים.
כלומר, תנועות שהן רדיקליות בשאיפותיהן הדתיות, אך פרגמטיות ביישומן. בסדר העדיפויות שלהן קודמת ה"דעווה" (רווחת האזרחים) לג'יהאד (מלחמת קודש). לא שהן מוותרות על קידום הג'יהאד, אך מוכנות לדחות אותו אם הוא גורם סבל רב לאזרחים או שהוא מאיים להחריב את מוסדותיהם החברתיים והשלטוניים. חמאס משתייכת לזרם הזה. שני עניינים משותפים לכל התנועות האיסלאמיסטיות: השאיפה האידאולוגית לכונן מדינת הלכה (שריעה) מוסלמית בארצותיהן והשאיפה למחוק את ישראל ממפת האזור.
מה שחמור יותר הוא שההתנגדות לקיומה של ישראל היא גם המכנה המשותף שלגביו יש קונצנזוס בין האיסלאמיסטים לבין הגופים והמפלגות החילוניים והליברליים המובילים את גל ההתקוממויות בעולם הערבי.
תופעה מדאיגה נוספת שעליה מצביעים גורמי המודיעין בהקשר של מה שמכונה "האביב הערבי" היא יצירת "אזורי ספר בלתי נשלטים" כתוצאה מהיחלשות השלטון המרכזי. "אזורי ספר" אלה, למשל חצי האי סיני שמצרים איבדה את השליטה הביטחונית בו, משמשים מקלט וחממות לגורמי טרור ונתיב בטוח להברחות נשק וחמרי חבלה מכל הסוגים. אזור ספר נוסף כזה הולך ונוצר בגזרה הצפונית של הגבול בין סוריה ללבנון והוא מסכן לא רק את המשטר בדמשק ובבירות, אלא גם את ישראל. אזור ספר אחר שמאיים לצאת משליטת המשטר בדמשק הוא הגבול בין ישראל לסוריה. לוב כולה היא למעשה כעת אזור בלתי נשלט.
לעובדות אלה יש כמה השלכות מיידיות ולא סימפטיות על ישראל. החשובה שבהן היא האיום שהן מהוות על הסכמי השלום שיש לנו עם מצרים ועם ירדן. אין צורך להסביר מדוע הסכמי השלום אלה, גם אם הם קרים ומנוכרים, מהווים נכס אסטרטגי, ביטחוני וכלכלי לישראל, ומדוע צריך לעשות כל מה שאפשר וסביר כדי לשמר אותם. די לציין כי כל עלייה במתיחות בגבול עם אחת ממדינות אלה, או שתיהן, תעלה – ולמעשה כבר עולה - מיליארדים למשלם המיסים הישראלי.
כעת הסכמים אלה הם שבריריים ופגיעים מאי פעם בעבר מפני שהמשטרים במצרים וירדן רגישים מאוד ללחץ ההמון ברחוב ולדרישות האיסלאמיסטים ולכן כל אירוע חריג בהקשר ישראלי עלול לגרום להן "לפתוח" את הסכם השלום עם ישראל או להשעות אותו.
לשקול כל פעולה
שני סוגי אירועים מסכנים את הסכמי השלום ואת הרגיעה הביטחונית היחסית שישראל נהנית ממנה כעת. האחד - פיגועי טרור בשטחים, בגבולות ובחו"ל וירי רקטות וטילים מעזה ומלבנון. האחר - התלקחות עממית ביהודה ושומרון. אם כתוצאה מהשתלטות חמאס על הרשות הפלסטינית ואם כתוצאה מחוסר יציבות והידרדרות כלכלית ושלטונית של ממשל פת"ח בראשות אבו מאזן וסלאם פיאד.
שני סוגי אירועים אלה עלולים להסלים לעימות גדול, צבאי ומדיני, שבו יהיו מעורבים לא רק פלסטינים וחיזבאללה אלא גם מצרים, ירדן ואולי אף טורקיה. ישראל מסוגלת להתמודד עם מצבים כאלה וצה"ל מכין עצמו לקראתם גם אם יפרצו או יסלימו בהפתעה. אבל ברור שבכל התלקחות רבתי תשלם ישראל מחיר באבידות, בנזק כלכלי ובבידוד מדיני.
לכן המטרה האסטרטגית של ישראל בתקופה הנוכחית היא לצלוח את תקופת חוסר הוודאות המסוכנת שיצר "האביב הערבי" בלי להסתבך בעימותים עם השכנות שעלולים להידרדר גם למלחמה. אם נצליח - אולי נגיע לתקופה טובה יותר ונפיצה פחות כשהעולם הערבי יהיה יותר דמוקרטי ופתוח.
אבו מאזן קשה, אך עם חמאס יהיה קשה יותר
מסקנה מעשית אחת היא שישראל צריכה כעת לשקול היטב את התוצאות האפשריות של כל פעולת סיכול או תגובה לטרור. בין אם הוא יוצא מסיני, מעזה או מלבנון. עם זאת, אסור לאבד את ההרתעה המייצרת לנו תקופות ממושכות של שקט וחוסכת לנו אבידות ונזק כלכלי. צריך לדעת מתי לפעול במידתיות ובאיפוק כדי שלא להדליק את הרחוב המוסלמי התוסס והמבעבע, ומתי אין ברירה וצריך לפעול בנחישות ובכוח רב כדי לסכל איום גדול שעומד להתממש או שכבר התממש.
מסקנה נוספת היא שישראל צריכה לעשות הכל כדי לשמר את היציבות השלטונית של הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן ולסייע לסלאם פיאד לטפח את השגשוג הכלכלי בשטחי הפלסטינים בגדה. לאבו מאזן אין יורש טבעי וכרגע גם לא נראה בשורות פת"ח מישהו שהארגון והרשות יכולה להתאחד מאחוריו. סלאם פיאד הוא לא אופציה כיוון שהוא נחשב נטע זר בפת"ח ועם אבו מאזן יירד מהבמה, ייעלם גם הוא והחברה הפלסטינית בגדה תידרדר לתקופה של מאבקי ירושה וחוסר יציבות. מי שירוויח מכך תהיה חמאס שתשתלט גם על יהודה ושומרון.
אבו מאזן הוא אמנם יריב מדיני קשה וסרבן משא ומתן סידרתי, אך עם חמאס המחויבת אידאולוגית להשמדת ישראל ולמאבק המזויין יהיה קשה הרבה יותר. אגב, גורמי הערכה המכירים היטב את חמאס ואת המצב בעזה קובעים בתוקף כי גם אחרי עסקת שליט אין שום סיכוי להגיע להסדר כלשהו עם הארגון. זאת מפני שהארגונים הסוררים והלוחמניים מאתגרים ללא הרף את שלטון חמאס ומפני שמי שקובע כעת את הקו בתנועת חמאס כולה היא המועצה הצבאית של הארגון בעזה. זו שבראשה עומדים אחמד ג'עברי, מוחמד דף ומרואן עיסא.
הערכה זו היא הסיבה העיקרית שבגללה בצה"ל ובקהיליית המודיעין שורר כמעט קונצנזוס מלא ביחס לצורך לשמר את שלטונם של אבו מאזן ופיאד. גם כך עלולה הגדה להתלקח בקרוב. אולם, בלעדיהם התלקחות היא רק עניין של זמן. בכיר ישראלי ששוחח לאחרונה עם אבו מאזן ועם אנשיו התרשם שיו"ר הרשות נחוש בדעתו להתפטר בקרוב, אם לא יצליח להגיע להישג משמעותי בתחום המדיני. עסקת שליט מילאה אותו זעם ותסכול ולכן הוא מתכוון להאיץ את הפיוס עם חמאס ולערוך בחירות שבמהלכן לא יציג את מועמדותו. לפחות הוא ייזכר כמי שהחזיר את האחדות לעם הפלסטיני.
את זה מבקשים צה"ל וגורמי ביטחון אחרים למנוע באמצעות שורה של מחוות: העברת שטחים ריקים מיישובים יהודיים בצפון השומרון לשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, הסרת מחסומים נוספים באיזור יהודה ושומרון, רוב מוחלט לאנשי פת"ח בקבוצת האסירים (550) שתשתחרר בעוד חודשיים במסגרת השלב השני של עסקת שליט, העברת גופות מחבלים פלסטינים הקבורים בבקעת הירדן לידי הרשות ואפילו לובי בקונגרס האמריקני למניעת עיכוב כספי הסיוע בגלל פנייתו של אבו מאזן
לאו"ם.
"ראוי שנזכור כי כספים אלו גם מממנים את מנגנוני הביטחון הפלסטינים הפועלים נגד חמאס", אומר גורם ביטחוני בכיר. ובכלל ראוי אפילו שישראל תשקול תמיכה בהצהרה מרוככת של מועצת הביטחון בעניין מדינה פלסטינית עתידית לצידה של מדינה יהודית. זאת במקום לספוג מפלה צורבת כשרוב חברות העצרת הכללית של האו"ם יכירו במדינה פלסטינית בגבולות 67'.
מחוות כאלה, סבורים במערכת הביטחון וצה"ל, יכרסמו ביוקרה שצבר חמאס ברחוב הפלסטיני כתוצאה מעסקת שליט ויאפשרו לאבו מאזן לזכות בבחירות. הן גם עשויות לשמש תמריץ עבורו לקבל את הצעות הקוורטט לחידוש המשא ומתן הישיר עם ישראל. כל אלה ירגיעו את השטח הפלסטיני לתקופה ארוכה וזה כאמור מטרתה האסטרטגית של ישראל לשנה-שנתיים הבאות.
לפנייה לכתב/ת 
