המאצ'ו הישראלי: יותר בשר, פחות מזון בריאות

אוכל בריא הוא לא תמיד טעים. אוכל בריא הינו נחלת הכלל. מסכים עם זה לחלוטין. אבל לגרום לגבר שלך לאכול גושי חיטה ונבטי קטניות עם ריח של כרית חימום - זה כבר עינוי. אם את רוצה לאכול אוכל בריא ומסוגלת לאכול משהו שמריח כאילו זה כבר נאכל על ידי מישהו ויצא שוב החוצה, שיהיה לך לבריאות, אבל למה להכריח את הגבר שלך לסבול בגללך?

אוכל בערוץ יחסים:

• לכבוד החג: למה אוכל הוא המאהב המושלם?
• אוכל, מוזיקה, תקווה - אני מתה על חתונות
• כולה סטוץ. מה פתאום מזונות לילד?  
  

גבר אמיתי מסרב

נשים, שימו לב: לגברים אין בעיה לאכול בריא, לאכול סיבים תזונתיים, לאכול פריכיות או כל דבר אחר ששומר על הבריאות. אך אם הגבר שלך ממאן לגעת במשהו שבישלת ומריח כמו גרביים מלוכלכות - למרות שתטענו שזה בריא וכדאי לו, אל תיפגעו אם יזרוק פיצה לתנור במקום.

זה לא שאתן לא יודעות לבשל (למרות שחלקכן באמת לא יודעות), זה בגלל שהמאכל או הגרגר המסוים הזה נועד להיות רק בריא (כלומר להפיק גזים) ולא טעים או מריח (או שהיה מיועד במקור לתרנגולות ופרות). גברים, לעומת נשים, לא מסוגלים לאכול משהו שלא מריח טוב. 

אני לא מוכן לסבול בשביל להיות יפה. אני מוכן להוריד שיערות בכתפיים או להתגלח כדי להיראות יפה וחלק, אבל לדחוף לפה משהו שגורם לי לבחילה? אין מצב בעולם. עד האוכל! עד הקיבה היפה שלי!

אומרים, שהדרך לליבו של הגבר היא דרך קיבתו, וזה נכון. אז למה לגרום לגבר לקיבה רכה מדי? למה להכריח את הגבר לשנות את הרגלי האכילה שלו רק כדי שתהיו מרוצות? הרי אתן יודעות שגבר סמרטוט יאכל את כל החרא הזה בשביל לרצות אתכן.

הגברים אוהבים אתכן ולא יירצו להעליב אתכן, ולומר לכן שהבישול שלכן מסריח ו/או לא טעים והיה מעדיף להזמין סינית. גברים לפעמים לא יודו שהאוכל מזוויע. מדובר כמובן, בעיקר, על אוכל בסגנון כוסמת, כינמת, קינואה ועוד דברים שהשם שלהם מתחיל ב"קיא". אתן אומרות "כינוע", אנחנו מתרגמים "קיא-נואה", אתן אומרות "כוסמת", אנחנו מתרגמים "כוס-אמק", אתן אומרות "שיבולת שועל", אנחנו מתרגמים "שיט-בוא-לשועל". חבל, חבל.

לאכול סלט כמו כוסיות בארומה או בבית קפה, אנחנו יכולים לסבול כשאנו איתכן. אתן תאכלו את הסלט כארוחה, אצלנו הסלט הוא תוספת להמבורגר 400 גרם עסיסי מכבש, בקר, סוס ומבחינתנו גם שועל (בלי השיבולת). אבל תנו לנו לאכול, לעזעזל!

הסלט הוא תוספת להמבורגר. אל תשכחי זאת לעולם (קרדיט: כפיר לביא)

במיוחד בשבילכם, סצנה מחיי היום יום

היא: מאמי, בוא ניסע למסעדה. נמאס לי לאכול בבית. בוא נצא קצת, נעשה חיים, נאכל אוכל גורמה בחוץ, אין לי כוח לבשל.

הוא: בסדר מתוקה שלי, מחרבן ויוצא.

(מתלבשים יפה, נכנסים לרכב, נוסעים למסעדת שף ברבאבא בצפון תל אביב, מתיישבים ומקבלים תפריט).

הוא: מה?! 70 ₪ על סלט? יכולת לחתוך ירקות במכשיר החדש שקניתי לך בבית!

היא: מאמי, הבטחת שנצא, אז בוא נהנה מהארוחה בכיף.

הוא: מאמי שמאמי. קשה לי ליהנות אחרי שאני משלם באשראי 70 ₪ על חצי קילו ירקות בצלחת.

היא: טוב המלצר הגיע. אני רוצה סלט השף עם גרגרי (בלה-בלה-בלה) ושורשי ונבטי שעועית החורף עם רוטב שבע החופים וצפיחית החורש.

הוא: אני אקח את מנת הצלע כבש (ברוטב חארטה ודברים שאני לא מבין) עם פירה וסלט קטן בצד, ואם אפשר חומוס בצלחת ושתי פיתות.

המלצר: אדוני, אין לנו חומוס כאן, זו מסעדת שף.

הוא: בסדר, אז תבקש מהשף שיכין לי חומוס או ייקפוץ להביא מהסופר שיש כאן שני מטר.

המלצר: מצטער, אדוני, לא אפשרי. משהו לשתות?

היא: אני אקח דיאט מים ענבים, בבקשה.

הוא: בשבילי, רק מים וכפית חיזוקית של הדס. אחרי המחירים האלו, כדאי מאד שאירגע קצת. אולי כדור קלונקס כקינוח, יש לכם?

הוא: תגיד לי, אתה עושה ממני צחוק? זו מנה זו? אם אני הולך רגע לחטט בפח בשכונה אני אמצא צלעי כבש גדולים יותר, עם יותר פירה ויותר ירקות.

היא: מאמי, תירגע, זו מסעדת שף. ככה הולכות המנות - קטנות ויפות.

הוא: אני לא צריך שהמנה תהיה יפה, אני צריך שהיא תשביע!

(אוכלים בשקט, משלמים, משאירים טיפ למלצר, יוצאים הביתה והולכים לישון מאוכזבים).

דווקא נראה לא רע. מזון בריאות(צילום: אורן שלו)

כשהמנה קטנה, העצבים גדולים

אז אני שואל אתכם למה? למה להכריח את הגבר שלכן לאכול מנות של ציפור ולשלם עליהם הרבה, רק כדי שאתן לא תצטרכו לבשל, או רק בשביל לצאת מהבית? אני לא מדבר מקמצנות והכסף הוא לא העניין פה. העניין הוא כמות האוכל. גברים אוכלים הרבה יותר מנשים, וזה ידוע, אז או שתאכילו אותו לפני והוא ינשנש איתכן משהו, או שתלכו למקום שיש בו גם אוכל במנות גדולות כדי שגם הוא ייהנה.

רק אל תכריחו אותו לסבול. אתן כבר יודעות מניסיון של אבא שלכן ושל גברים אחרים, שגברים רעבים הם עצבניים. זה ידוע ומוכח, אז תשתדלו להבין אותנו. ולמקרה שתהיתם, זה לא מניסיון אישי שלי. אני לא אוכל את החרא הזה ובטח לא אוכל מנות של ציפור במסעדות. זה לא העיקר לצאת ולאכול בחוץ. אם אוכלים בחוץ, אז אוכלים בחוץ. בשבילי, אוכל זה כמו אמנות. צריך ליהנות מכל הטעמים ורצוי שיהיה מספיק טעמים ואוכל בשביל ליהנות, ושלא ייגמר הטעם אחרי שני ביסים. בתיאבון.

• כפיר לביא הוא מחבר הספר "כשיודעים שזה זה - אז זה זה", מעצב תכשיטים, מדריך קורס עיצוב תכשיטים וצלם.