אלימות נטו: הג'יהאד האיסלאמי בין איראן לחמאס

פעילות הג'יהאד האיסלאמי - ששוב חזרה לכותרות על רקע מותם של חמישה מאנשיה ותגובתה ההרסנית שגבתה מחיר בהרוג ישראלי ופגיעה במרקם החיים בדרום - מאופיינת בפרדוקס. מבחינה מבצעית, לארגון חשיבות רבה בפגיעה בעורף הישראלי, במיוחד מאז מבצע "עופרת יצוקה", שהיה אמור להרתיע אותו מלהגיב כפי שהגיב בסוף השבוע. מבחינה פוליטית, עם זאת, הארגון שולי ביותר והוא משמש בעצם זרוע מבצעית ותו לא של ממשלת חמאס בעזה.

ההסלמה בדרום - כותרות ynet:

• האיש שהחזיק את גלעד. תכירו את רמטכ"ל חמאס
  
• בתיווך מצרי: "הפסקת אש בין הג'יהאד לישראל"
• 11 רקטות שוגרו מהלילה, נכשל ניסיון להפסקת אש
  

• אש ללא הפסקה: מטחים על ב"ש, אשקלון ואשדוד
• נהרג מהגראד בנסיעה הביתה: "ענה ואמר שנפצע"
• עוד ועוד רקטות, ואיפה היתה כיפת ברזל?
• נס באשדוד: התפילה בכיתה בוטלה, המבנה נהרס
• פרשנות: מסבב לסבב מתקרבים לכניסה לרצועה
  

איך אנחנו יודעים שכך פני הדברים? פשוט. כשממשלת חמאס בעזה רצתה שקט מוחלט, למשל, בתקופה שהכשירה את עסקת שליט, אכן היה שקט מוחלט בזירה. ראיה נוספת היא גלי המעצרים שביצעה בעבר זרוע הביטחון של חמאס בקרב פעילי הג'יהאד. הארגון קבל על המעצרים, לא העז לנסות בכוח הזרוע להתנגד וקיבל את הדין. בכך, לא שונה הג'יהאד מארגון איסלאמי הרסני אחר שאנשי הדרום סובלים מנחת זרועו - ועדות ההתנגדות העממית.

הארגון, שהוקם בשנות ה-80, אמור היה להיות שונה. הראשון מבין הפלגים הפלסטיניים שהוקם בהשראה ובסיוע המשטר האיסלאמי האיראני הפיץ אידיאולוגיה אקטיביסטית אלימה נגד ישראל ומשטרים ערביים הנתמכים על ידי המערב. באותה עת, נמנעו האחים המוסלמים המקומיים - מי שייסדו לאחר מכן את החמאס - מפעילות טרוריסטית. הארגון, אם כן, קיווה לקבל את תמיכת הפלסטינים הדתיים ביהודה ושומרון ועזה שדגלו באלימות נגד הממשל הישראלי.

אותו יתרון נמחק כמעט כליל כשקם החמאס בינואר 1988 והחל לבצע פעילות טרוריסטית במימדים גדולים בהרבה משביצע הג'יהאד. הקירבה לאיראן השיעית בחברה שרוב רובה סונית הגבילה מאוד את יכולת הארגון להיות חשוב מבחינה פוליטית בזירה הפלסטינית.

היתרון המבצעי של קירבה לאיראן והעול הפוליטי שההזדהות עמה מטיל, מסביר במידה רבה את תפקידו של הארגון במערכת היחסים המדממת בין ממשלת חמאס וישראל בשנים האחרונות. לחמאס שני יעדים בסיסיים ומטרה המפשרת ביניהם. מחד, גם בשל המאבק עם הרשות תחת אבו מאזן, הוא רוצה להוכיח שה"התנגדות" נמשכת. צריך אם כן טפטוף של טילים בלתי פוסק נגד הדרום. מאידך, לחמאס ממשלה ועורף ציבורי שהוא צריך לקחת בחשבון. אותו עורף רוצה שקט בעת הזאת לפחות. ולכן, המטרה של ממשלת החמאס היא להשיג את המינון (הנמוך) הנכון של ירי טילים ופצצות מרגמה. יעדים משניים חשובים אחרים שהטפטוף מאפשר הם בחינת שיפורים טכנולוגיים בליסטיים וגם מצדיק את הסיוע האיראני שזורם גם לממשלת חמאס.

ממצב עניינים זה נובע תפקיד הג'יהאד. הארגון לא צריך להתחשב בעורף האזרחי וכארגון אלים "נטו" הממומן על ידי מדינה

איראנית אלימה, תמיד מוכן ומזומן לבצע הרס. ממשלת החמאס בעזה קובעת עד כמה להתיר את הרסן.

הבעיה היא שבדינמיקה הזו, ככל שהטווחים, המהירות ועוצמת הירי הבליסטי גדלים, ההרתעה הישראלית נשחקת ועמה ציבור ישראלי הולך וגדל. ככל שהטווח מתקרב לרחוב שינקין מחד, ולנתב"ג מאידך, לא יהיה מנוס מלבצע את המבצע המוחץ שנמנע במהלך "עופרת יצוקה". 

פרופסור הלל פריש הוא חוקר במכון בגין-סאדאת לעניינים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן