מסיבה בארץ התיכונה: יום הולדת לפיטר ג'קסון

לפני 50 שנה, אי שם בארץ רחוקה, ירוקה ומלאת ענני גזים של כבשים, נולד פיטר ג'קסון. כשגדל, הוא חלם לעשות סרטים גדולים מהחיים, ממש כמו סטיבן שפילברג. כשהיה בן 8, חברה של הוריו קנתה לו את מצלמת הוידיאו הראשונה שלו. קצת כמו דוסון לירי מ"דוסון קריק" או הילדים ב"סופר 8" - רק אמיתי ונחוש יותר, ג'קסון החל לעשות סרטים מלאי אפקטים דלי תקציב ועלילות מופרעות יחד עם חבריו.

"קינג קונג" מ-1933. ג'קסון הגשים חלום כשביים גרסה משלו

זה היה השלב הראשון בדרך שלו להפוך לאחד הקולנוענים הגדולים בעולם ולאחד האנשים המוערכים ביותר בניו זילנד, ואף לשתף פעולה עם שפילברג שנראה ששימש לו דוגמה בשאיפותיו הקולנועיות מן ההתחלה. אחת האהבות הקולנועיות הראשונות של ג'קסון, והסרט שלדבריו גרם לו לרצות לביים, היתה הגרסה המקורית מ-1933 של "קינג קונג". הוא ראה את הסרט בקולנוע כילד, התרגש וקיווה שיום אחד יעשה גרסה משלו, מה שאכן קרה ב-2005 אחרי שכבר הוכיח את עצמו להוליווד עם "שר הטבעות".

בימוי במטבח הבייתי

כשבגר, ג'קסון ניסה להגשים את שאיפותיו ולהתברג לתעשיית הקולנוע בניו זילנד, שלא ממש פרחה בזמנו. כשלא התקבל בברכה, הלך לעבוד בדבר הכי קרוב שמצא: מעבדה לפיתוח תמונות. עם זאת, הוא לא נטש את שאיפותיו הקולנועיות.

לאחר כמה סרטים ניסיוניים שעשה בתור נער, הסרט הראשון שביים ג'קסון באורך מלא היה סרט טראש - אימה בשם "Bad Taste", שעוקב אחר חייזרים שנהנים לאכול אנשים בשכונה ניו זילנדית.

הטריילר של "Bad Taste". חייזרים מתוצרת עצמית

הסרט, שהפקתו נמשכה ארבע שנים עד לצאתו ב-1987 נעשה במימון עצמי ברובו, כולל מסיכות החייזרים אותן הכין ג'קסון במטבח הביתי. הנוזל הירוק הדוחה שיצא מהם, הורכב מיוגורט, גרנולה וצבע מאכל ירוק. הבמאי כתב והפיק את הסרט וגם שיחק בכמה תפקידים במקביל, כולל הגיבור והחייזר הנבל הראשי. אולי משם סיגל לעצמו בהמשך את המנהג להופיע בכל סרטיו בהופעות אורח - זכר לימים בהם הוא זה שהיה צריך לאייש את רוב התפקידים.

עם עוד קצת עזרה מחברים במקומות הנכונים, "Bad Taste" הגיע להקרנה בפסטיבל קאן דאז, ולא רק זכה לביקורות חיוביות, אלא אף נמכר להפצה בתריסר מדינות, וזכה למעמד של קלאסיקת קאלט טראשית משעשעת ומודעת לעצמה.

באותה תקופה גם פגש ג'קסון את פראן וולש, מי שלימים תהפוך לבת זוגו, אם ילדיהם וזו שכותבת איתו כמעט את כל תסריטיו. לאחר הצלחת הסרט, הוא המשיך באותו קו עם קומדיות אימה נוספות, ורצונו להפיק אפקטים מיוחדים ראויים הובילו לרכישת אולפנים בניו זילנד ולהקמת חברת WETA, שמתמחה ומובילה עד היום בתחום, ועבדה, בין היתר, על האפקטים ב"אווטאר".

מאימה לקומדיה שחורה

ב-1994 קיבל יחד עם אשתו מועמדות לאוסקר, על התסריט שכתבו ל"יצורים שמימיים". בשלב זה ג'קסון עדיין לא זנח את ז'אנר האימה לגמרי, כשביים קומדיה שחורה המתרחשת בשנות ה-50 בניו זילנד, המבוססת על אירוע אמיתי.

הטריילר של "יצורים שמימיים". דמיון ומציאות מתערבבים לקומדיה

הסרט, שגם גילה לעולם את קייט ווינסלט, מספר על חברות אובססיבית משהו בין שתי בחורות, שזוממות לרצוח את אמה של אחת מהן, כשזו מאיימת להפריד ביניהן. בהמשך ג'קסון המשיך לשמור אמונים לניו זילנד ולמקם בה את סרטיו מבחינה עלילתית וגם פיזית. עם זאת, הוא נקם בתעשייה המקומית בקטנה, על ידי הסרט המוקומנטרי "Forgotten Silver" ב-.1995. הסרט הזה, אותו ביים וכתב ג'קסון יחד עם קוסטה בואטס ("להציל את גרייס"), מציג ראיונות עם חוקרי קולנוע ובכירים בתעשייה ההוליוודית ומציג קטעי סרטים שג'קסון מצא כביכול אצל שכנתו הקשישה, שמתבררת כאלמנתו של קולנוען ניו-זילנדי נשכח בשם קולין מקנזי.

קטע מ"Forgotten Silver". הניו זילנדים לא הבינו את הבדיחה

אותו מקנזי, כך מתברר, הקדים את הקולנוענים ההוליוודיים הראשונים בהמצאת הסרטים המדברים, הוספת צבע, קלוז אפים ומה לא בתחילת המאה ה-20, אך צירוף של נסיבות חיים עגומות הובילו למותו כאלמוני. הסרט מתיימר להשיב את כבודו האבוד, ולהציג את ניו זילנד כערש הקולנוע המודרני.

לסרט שהופק לטלוויזיה הניו-זילנדית, קדמה הודעה שהציגה אותו כסרט תיעודי לכל דבר ועניין, עובדה שסייעה להטעות את רוב הצופים בו - שהניחו שמדובר בסיפור אמיתי לחלוטין. כשג'קסון הודיע זמן קצר לאחר מכן שהפרטים מומצאים כולם והראיונות, כמו גם הסרטים האבודים, מבוימים, הוא עורר את זעמם של לא מעט ניו-זילנדים, שלא הבינו את הבדיחה על חשבונו של הקולנוע שלהם

לאחר שסיים לצחוק על הקולנוע הניו-זילנדי, ביים ג'קסון סרט אימה קומי נוסף "The Frighteners", הפעם עם תקציב מהאולפנים הגדולים בהוליווד ובכיכובו של מייקל ג'יי פוקס. בתום ההפוגה הקומית, פנה ג'קסון להגשים את החזון היומרני שהציג ב"Forgotten Silver", כשהחליט לצלם בניו זילנד את העיבוד הקולנועי ל"שר הטבעות". כשם שסיפר שמקנזי בנה אולפנים עצומי מימדים בעבור סרטיו, כך בנה ג'קסון במציאות אולפנים שכאלו, והפעיל את חברת האפקטים המיוחדים שלו כדי ליצור סצנות קרב מרהיבות.

"שר הטבעות" צולם כסרט אחד ארוך, ויגידו מה שיגידו מעריצי טולקין על הקיצוצים והשינויים בעלילה, אך ההצלחה הקופתית של הטרילוגיה נותרה בלתי מעורערת, ועם -11 האוסקרים שגרף הסרט השלישי "שיבת המלך" ב-2003, (שלושה מתוכם לג'קסון על בימוי, תסריט מעובד והסרט עצמו) אי אפשר להתווכח. כשעלה לקבל את הפרס, ניכר שהבמאי מדושן העונג לא רק קרן, אלא גם השמין מנחת, ורק בתקופה האחרונה השיל את עשרות הקילוגרמים שהעלה.

בנוסף ג'קסון זכה גם להכרה ממולדתו, כשב-2002 זכה לעיטור על מצוינות, וב-2010 אף קודם למסדר האבירים שלה, כל זאת על תרומתו הקולנועית-תרבותית.

הטריילר של "שר הטבעות: שיבת המלך". עם 11 אוסקרים לא מתווכחים

למרות שהאורקים בסרטים נראים קצת כמו זומבים מלוכלכים, אפשר לומר בביטחון שבשלב זה זנח ג'קסון את ענייני הטראש והאימה, וגם את חוש ההומור המשובח שלו (למעט כמה מהלומות משעשעות בין לגולאס לגימלי הגמד), ועבר למחוזות בומבסטיים, מושקעים ורציניים יותר.

"קינג קונג" של ג'קסון. האם הוא טוב יותר מהמקור?

ההצלחה של הטרילוגיה אפשרה לו לעשות את "קינג קונג" ב-2005, שמעבר לערכו האישי עבור הבמאי, לא בטוח ממש מה היה ערכו הקולנועי. עם זאת, החיבה שלו לעשיית סרטים גדולים עם אפקטים משובחים צדה את עינו של שפילברג, שהפיק את סרטו הבא "מבט מגן עדן" ב-2009. אם היה ספק כלשהו, עכשיו זה היה ברור: ג'קסון משחק במגרש של הבמאים הגדולים.

באותה השנה הפיק ג'קסון את "District 9" הדרום אפריקני. לאחרונה הפיק לשפילברג את "הרפתקאות טין-טין", ומדובר על כך שיפיק לו גם את הסרט הרביעי המתוכנן לסרטי פארק היורה.

"הרפתקאות טין טין". ג'קסון מפיק ושפילברג מביים

לאחר ששמו נקשר בהפקות לצד אחד הבמאים הגדולים מכולם, השנה שב ג'קסון

לצלם בניו זילנד כמנצח. צילומי "ההוביט" יצאו לדרך לאחר קשיים, שכללו סכסוך עבודה בין איגוד השחקנים לג'קסון בו התערב גם ראש הממשלה, שריפה באולפנים ואולקוס של הבמאי שגרר את אשפוזו. על אף ש"ההוביט" במקור הוא ספר קצר ופשוט הרבה יותר מ"שר הטבעות", הוא יחולק בגרסת ג'קסון לשני סרטים באורך מלא, האחד ייצא בשנה הבאה והשני ב-2013 אם מכאן והלאה הכול ילך כשורה.

לאור העובדה שג'קסון הוסיף את אולרנדו בלום לצוות כלגולאס, האלף מ"שר הטבעות" שלא מופיע בספר המקורי, נראה שעם כברת הדרך שעשה, הביטחון העצמי של הבמאי הגיע למסה קריטית. נותר רק לאחל לו מזל טוב, ולקוות שההפקה הקולנועית הנוכחית שלו תהיה שיא של עשייה, ולא צעד ראשון בדרך לדעיכה מביכה.