היום הכרעת וינרוט: המבחן הגדול של לדור
אם פרשת השוחד בה מואשמים עו"ד יעקב וינרוט ואיש המס שוקי ויטה תסתיים בזיכוי מוחלט, ההחלטה תאיר באור בעייתי את שיקול הדעת של הפרקליטות
היום (ב') תינתן הכרעת הדין במשפטם של עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ואיש המס שוקי ויטה, המואשמים בפרשת שוחד. על פי האישום, וינרוט העניק לויטה שירות משפטי בשכר טרחה מופחת, ובתמורה חתם ויטה על הסכמי מס מיטביים עם לקוחותיו של עו"ד וינרוט.
פרשת וינרוט - כתבות נוספות:
- התובעת לוינרוט: "אתה וויטה שיקרתם למשטרה"
- וינרוט מעיד: "לא נתתי מעולם שוחד"
- ויטה: "תפרו לי תיק, רצו לשים לי רגליים"
- עו"ד יעקב וינרוט מואשם במתן שוחד ובהלבנת הון
כדי לסקור את הייחודיות של משפט וינרוט, נזכיר כי השיטה המשפטית בישראל מבוססת על "עימות" בין שני צדדים יריבים: התביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, אמורה להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, ואילו הנאשם צריך לנהל את הגנתו. תפקיד בית המשפט הוא של בורר ניטראלי: בדרך כלל הוא לא מעורב בחקירות ובזימון עדים, אלא עליו לפסוק על פי מה שעולה מהראיות שהציגו הצדדים. על כן, בדרך כלל גם לא ראוי לדבר על תוצאות משפטים פליליים במונחים של "ניצחון" התביעה או ההגנה. אם נאשם הורשע משמע שהתביעה הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמתו.
גם בשיטה אדברסרית ראוי שהתביעה תראה עצמה officer of the court, ובסופו של דבר תשאף לסייע לבית המשפט להגיע לגילוי האמת.
המקרה של עו"ד וינרוט ייחודי במובן זה ששיקול דעת התביעה בהעמדה לדין עומד כאן למבחן לא פשוט. המבחן שצריך לשאול עצמו תובע כאשר הוא בוחן את השאלה אם להגיש כתב אישום הוא מבחן הסיכוי הסביר להרשעה. במקרה זה התביעה מסתמכת על ראיות נסיבתיות: כדי להוכיח את קיומו של השוחד צריך להוכיח שמדובר במצב בו ניתנת לעובד ציבור טובת הנאה (בכסף, בשווה כסף או בכל דבר הגורם הנאה), וזאת בקשר עם פעולה הקשורה בתפקידו ומעמדו.
התביעה מנסה להיבנות מהנסיבות: מחד השכר המופחת לכאורה שקיבל עו"ד וינרוט בעד עבודתו, ומאידך ההחלטות שקיבל ויטה לגבי לקוחותיו של וינרוט. אלא שעו"ד וינרוט מציג הסבר חלופי: לשיטתו, הוא נוהג פעמים רבות לתת לאנשים סיוע בשכר מופחת ואף בהתנדבות. לטענתו, אין בכך כל חידוש,
ובוודאי שלא קשר להחלטות שקיבל ויטה.
ההסבר של עו"ד וינרוט, שהועלה כבר בשימוע, לא נעלם מעיני הפרקליטות, אולם היא מניחה כי עדיין יש סיכוי סביר להרשעה. ההסבר החלופי הועלה במהלך המשפט על ידי שורת עדים שהביאה ההגנה ואשר התביעה ציינה בסיכומיה כי היא נמנעה מלחקור אותם.
מובן שאם וינרוט יורשע, לא ניתן יהיה לטעון כנגד ההחלטה להעמיד לדין. כך גם אם הוא יזוכה מחמת הספק. לעומת זאת, זיכוי מוחלט יאיר באור בעייתי את שיקול הדעת של הפרקליטות בראשות משה לדור, בעצם ההחלטה להעמיד לדין על כל המשתמע מכך מבחינת עינוי הדין הנגרם לנאשם. כך או כך, הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי עוד עשויה לעלות נתונה לערעור ופסק הדין שיינתן אינו בהכרח סופי.
ד"ר מיכל טמיר היא מרצה בכירה ומומחית לסדר דין פלילי במכללת שערי משפט
לפנייה לכתב/ת 
