לרפא את חוליי העבר באקדמיה

אוניברסיטת בר-אילן פתחה את שנת הלימודים האקדמית תשע"ב בציינה את אחד מציוני הדרך המרכזיים בתולדותיה: פתיחתה של הפקולטה לרפואה בגליל, בצפת. זו הפקולטה החמישית למניין הפקולטות לרפואה בארץ והשמינית למניין הפקולטות באוניברסיטת בר-אילן - אירוע לאומי-ציוני ממדרגה ראשונה, ללא מרכאות. בכוחו לחולל מהפכה של ממש בפריפריה שהוזנחה וקופחה במשך עשרות שנים.

בהשקעות העתק הכרוכות בהקמת הפקולטה והמסתכמות במאות מיליוני שקלים כלולות גם השקעות משמעותיות בשדרוג בתי החולים בצפון הארץ. הודות לכך יוכלו סוף-סוף תושבי הגליל לקבל אף הם טיפולים מורכבים במחלות ממאירות, ניתוחי חזה וכדומה, שכדי לקבלם היום הם נאלצים להיטלטל עשרות ק"מ לבתי חולים בחיפה ובמרכז הארץ. מבחינה זו, פרויקט בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן איננו רק בבחינת פרויקט אקדמי גרידא, אלא מפעל חברתי הממש הלכה למשה את חזונם של התובעים בצדק את הצדק החברתי בארצנו.

עוד בערוץ הדעות :  

נתניהו וברק - צמד חסר אחריות / אורי בר-יוסף

היזהרו משיכורי הניצחון בכיכר רבין / שלמה אנגל

האזרח הגדול / דפני ליף

אלא שהפקולטה לרפואה החדשה אין בה די כדי לרפא את כל חוליי החברה, גם לא של ההשכלה הגבוהה. על אף השינויים המשמעותיים שחלו במערכת ההשכלה הגבוהה בשנתיים האחרונות, עדיין אי אפשר לומר שהיא הבריאה לחלוטין וחזרה לאיתנה. ביסודה מצויה ההכרה בהשפעות שיש לשינויים המפליגים של החברה האנושית והטכנולוגית על האופי והתפקיד של האוניברסיטאות כמוקדים של ידע, מחקר, הוראה והכשרה. האם האוניברסיטאות בעתיד יוכלו להוסיף ולמלא את תפקידן המסורתי? עד כמה ישפיעו החידושים הטכנולוגיים (שרבים מהם נולדו באוניברסיטאות) על דרכי ההוראה והלימוד באוניברסיטאות?

לאחר שנים רבות של קיצוץ בהוצאה הציבורית על האקדמיה הישראלית, שפגע קשות ביכולתה להימצא בחזית הבינלאומית של המדע והמחקר ולהכשיר את דור העתיד, הולך ומתפתח מפנה לטובה. עדיין יש צורך דוחק להתמודד עם שורה של בעיות. עדיין לא סולקו כל המהמורות מדרך המלך. אחת הבעיות המרכזיות היא שהוועדה לתכנון ותקצוב נותנת מענה וסוגרת פערים מן העבר. עתה יש צורך שהוועדה לתכנון ותקצוב תבטיח את צמיחת מערכת ההשכלה הגבוהה לעשור הקרוב. ללא זה, ספק אם נוכל להתמודד אם אתגרי המחר והאתגרים שהעולם מציב בפנינו בכל התחומים.

למען ההגינות ראוי לציין את מה שבכל זאת כן הושג. הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, בראשותו של פרופ' מנואל טרכטנברג, הצליחה להביא - לראשונה לאחר עשור של קיצוצים - להגדלה ריאלית של ההקצאות הממשלתיות למוסדות להשכלה גבוהה. תחת שרביטה גובשה, לראשונה בישראל, תוכנית חומש גמישה לפיתוח האקדמיה כזאת שמאפשרת תכנון והיערכות לטווח ארוך יחסית, תוך פתיחות לתמורות דרמטיות שהן חלק בלתי נפרד ממהותו ומקסמו של המחקר המדעי בכל התחומים. הוחל בהקמתם של שלושה מרכזי מצוינות לאומיים המאגדים פעילויות של חוקרים נבחרים ממוסדות שונים, הוקמה הפקולטה החמישית לרפואה, נעשית פעולה מבורכת לקליטת מדענים ישראלים מעולים שגלו למרכזי מחקר בעולם הגדול (בר אילן לבדה קלטה בשנה החולפת כ-50 מדענים חוזרים ומתכננת לקלוט עוד מאות בשנים הקרובות).

דפוסי הניהול, התגמול והמימון באקדמיה נתונים בתהליך של בחינה ותיקון בכוונה להתאימם לאתגרי התקופה. אבל, כאמור, המלאכה הממתינה לנו עדיין רבה, והמשימות שהאקדמיה הישראלית צריכה להתמודד איתן כדי למלא את ייעודה עודן כבדות מאוד. טרם נמצא פתרון לסוגיית שכר הלימוד, שבלעדיה המערכת לא תתייצב. גם בעיית שכר הסגל הזוטר חייבת למצוא פתרון יסודי, כי ההשכלה הגבוהה מושתת על סטודנטים וסגל.

שנת הלימודים תשע"ב נפתחת בסימן של הישג אדיר לאקדמיה הישראלית-פרס נובל לכימיה לפרופ' דן שכטמן מהטכניון. גם שנת הלימודים תש"ע נפתחה באירוע דומה-פרס נובל לפרופ' עדה יונת ממכון וייצמן. ההישגים, כמו גם פרסי הנובל האחרים שזכו להם הפרופסורים הרשקו, צ'חנובר ,אומן וכהנמן הביאו הרבה כבוד ושבחים למדע הישראלי. אבל יש לזכור כי פרסי הנובל המדעיים הם ביטוי מובהק לכך שהפעילות האקדמית היא סיפור לטווח ארוך. אם השחיקה בתקציבי המחקר ובריחת מוחות יימשכו חלילה ולא נשכיל לחזק ההשכלה הגבוהה והחינוך בכלל בישראל מהגיל הרך, לא בטוח שיהיו לנו עוד נובליסטים להתהדר בהם בעתיד.  

פרופ יפה זילברשץ היא המשנה לנשיא אוניברסיטת בר-אילן

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il