צדק חברתי נגד טילים
תפישת "העם רוצה צדק חברתי" ברחבי המזה"ת עשויה להיות המענה לכוחות הלאומנים והפונדמנטליסטים באזור. אבל כדי להיות חלק משיח הצדק החברתי צריך גם לנהוג כך מבית
עוד מטח רקטות מהרצועה נחת על ישראל ואף גבה נפגעים בנפש, במקביל להפגנה חברתית גדולה. ומנגד הנוסחה הישנה של הפגזת עזה בתגובה לירי רקטות גובה מחיר מדיני גבוה יותר ויותר: השלטון החדש במצרים יושב עם יד עצבנית על השאלטר של הסכם השלום; וההכרה הגוברת בריבונות הפלסטינית בעולם מערערת על לגיטימיות השליטה של צה"ל במרחב הימי והאווירי של הרצועה וכך מקהה במקצת את חוסר הלגיטימיות של הרקטות. בכלל, המצב הבינלאומי של ישראל לא מזהיר ולא מותיר לה חבל ארוך לפעולה מדממת ברצועה.
עוד בערוץ הדעות :
נתניהו וברק - צמד חסר אחריות / אורי בר-יוסף
היזהרו משיכורי הניצחון בכיכר רבין / שלמה אנגל
האזרח הגדול / דפני ליף
נדמה שמה שקרוי "דוקרטינת דאחיה" הופך לתג מחיר עצמי - ישראל ואזרחיה משלמים את מחיר חימום הקנים והטילים בצה"ל. קריסתה של דוקטרינת דאחייה מותירה ואקום מסויים - לא במגירת התוכניות המבצעיות של צה"ל כמו בתדרוכים שעושים פוליטיקאים לתקשורת. לראשי המדינה אין שום דבר שיכול להיות מוצג כפתרון אפשרי לבטחון הדרום. וכשאפילו ליברמן גוזר על עצמו שתיקה יש יסוד להניח שאנשי ה"להיכנס בהם" נכנסו לעולם האמיתי של יחסי הכוח הגלובליים וגילו שהם בגודל של דוד רק בלי הקלע והאבן.
מאידך, דווקא התחום החברתי עושה מהפכים במזרח התיכון. אם זה מוחמד בואזיזי, התוניסאי שהצית עצמו והתחיל מהפכה, או, להבדיל אלף אלפי הבדלות, דפני ליף שהובילה למחאת אוהלים נחשונית, אזרחי המזרח התיכון לא מוכנים לקבל זלזול ממנהיגיהם. אני כולי פלא שממשלה ממולחת וצינית כשלנו לא מנצלת את התופעה הזו באיזשהו אופן נגד החמאס.
אפשר לדמיין תוכנית פיילוט לדוגמה, שבמסגרתה צה"ל מפגיז את הרצועה בעלוני מידע על שחיתויות בממשלת החמאס כתגובה על כל ירי מהרצועה. מה יפחיד את החמאס יותר: טילים או זרעים של מהפכה ואובדן לגיטימיות? ניסוי קטן ופשוט יכול לתת לנו תשובה עובדתית במקום ספוקלציה.
אבל אני חושש שהממשלה תמנע מלעשות את הניסוי הזה. דפוסיה הישנים מושרשים מדי. ומאידך, חייבים להודות שאם הפלסטיני הממוצע ברצועה יתהה על שחיתויות החמאס הוא עדיין יצטרך להשוות את יחס החמאס ליחס של ישראל אליו. הוא עדיין יצטרך לשאול מדוע צה"ל וצבא מצרים מקשים מאוד על העברת סחורות לרצועה בחופשיות? מדוע הרצועה חנוקה לחלוטין מכיוון המרחב הימי שלה המנותק מהים התיכון ומדוע סגור המרחב האווירי שלה? כשהתשובות כל כך עגומות, יהיו עזתים לא מעטים שיקבלו את החמאס כרע במיעוטו.
טיל הפטריוט החדש שלנו
מלבנון יצאנו באופן חד-צדדי והשארנו את השטח לארגון טרור השונא את ישראל, כמו בעזה גם שם קיימנו לחימה מאסיבית. בכל זאת המצב הבטחוני ביישובי קו העימות הצפוני טוב בהרבה מהמצב בדרום ובפרט בעוטף עזה. ישראלי שיתהה מדוע זה כך יהיה חייב לתת את הדעת על כך שבלבנון אנו לא שולטים על המרחב הימי והאוויר. ובלבנון, בה התקשורת מפותחת בהרבה, עסוקים הלבנונים (כולל שיעים) בביקורת על השלטון. לעומת זאת מנטליות של מצור, כמו ברצועה, מלכדת את השורות נגד אויב חיצוני.
אם כן, ישאלו עצמם הישראלים, ובמיוחד תושבי הדרום, האם אנו לא נלחמים את המלחמות של אתמול בבוקר? האם לא ברור כי חוסר האמון של המזרח תיכוניים בשלטונותיהם הוא כלי רב-עוצמה על מנת להסיט את המאבק מפסים דתיים או לאומניים פנאטיים לעבר מאבק על צדק והוגנות חברתיים? האם תפישת "העם רוצה צדק חברתי" בקרב שכינינו היא לא, במידה מסויימת, טיל הפטריוט החדש שלנו? ומדוע זה השנאה לישראל משמשת כל רודן ערבי על מנת לתרץ את עוולותיו הכלכליות-חברתיות? יש רק סיבה אחת לא להשתמש באתוס הצדק החברתי כמגן מפני הפונדמנטליזם הדתי והלאומנות - כדי לקדם שיח של צדק חברתי בפוליטיקה המזרח תיכונית צריך לנהוג כך מבית.
הכותב הוא דובר רבנים למען זכויות האדם ומעורב בתיקשור המאבק החברתי בי-ם.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
