דתיים, שכחתם את האוניברסיטה

בניסיון להשפיע על אופיה והתנהלותה של מדינת ישראל, מנסה הציבור הדתי-לאומי להשתלב בכל המערכות המעצבות את המרחב הציבורי. לפני 20 שנה סומן הצבא כמקום בעל חשיבות עליונה, וכיום אפשר לסמן "וי" גדול על ההצלחה להשתלב בו. ההשתלבות בכלי התקשורת ניכרת, תפקידים בכירים רבים בשירות הציבורי ובפוליטיקה מאוישים על-ידי חושבי כיפה, ואפילו במערכת המשפט ניתן לראות נוכחות משמעותית.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• מיזם הנישואים של "צהר" בסכנת סגירה
• לומדים בסתר: מחתרת הבגרויות החרדית
• בחרו את הסיפור המנצח של "אגדתא 4"    
  

מערכת מרכזית נוספת בעלת השפעה רבה היא האקדמיה, אך נדמה שתהליך ההשתלבות הנ"ל פסח עליה.

לא רק שהציבור הדתי לא שואף להשתלב בה, ניתן אף לזהות ניצני מגמה הפוכה.

רבנים ומחנכים בציבור הדתי חוששים שתלמידיהם שיבואו בשערי האוניברסיטה יתקלו בתכנים שיערערו את מה שלימדו אותם עד כה, ייפגשו עם סטודנטים בעלי תפיסת עולם הפוכה משלהם, ייחשפו להוויה הסטודנטיאלית החילונית, ושלא לדבר על העובדה שהקמפוסים מעורבים - ואין הפרדה בין בנים לבנות.

לא שאין שום בסיס לחששות האלו, ושאין שום הבדל בין מסדרונות האוניברסיטה לבין ספסלי בית המדרש, ואכן סביר להניח שהסטודנט הדתי ימצא את עצמו בסיטואציות שאינן מוכרות לו, ועלולות להיות בעייתיות מבחינה דתית. אך בעוד שבשאר המערכות החליט הציבור הדתי להתמודד עם הבעיות, נראה שבכל הנוגע למערכת האקדמית, הוא בחר לברוח מהם.

למה לא קמפוס דתי

בשנים האחרונות קמים יותר ויותר מוסדות ללימודים גבוהים, ומתפתחות תוכניות ומסלולים אקדמיים שנועדו לציבור הדתי ומותאמים עבורו. במקומות אלה מלכתחילה לא לומדים קורסים ומקצועות עם תכנים לא רצויים, המרצים נבחרים בקפידה, הקמפוסים כמובן נפרדים, ומטבע הדברים רוב מוחלט של הסטודנטים המגיעים אליהם הוא דתי.

בדרך כלל, במוסדות הללו גם ילמדו את המקצוע תוך חיכוך מינימלי עם הסביבה - בלי ממש לדרבן את התלמידים לטפס בדרגות ולפתח קריירה אקדמית.

מוסדות אלה לא בהכרח פחות איכותיים מן האוניברסיטאות והמכללות הגדולות, אך מידת ההשפעה שלהם על המרחב הציבורי פחותה בהרבה. אם הציבור הדתי רוצה להשפיע דרך האקדמיה, אנשיו צריכים להיות במקומות המרכזיים, ולא רק להיות שם - אלא לשאוף להתקדם בסולם הדרגות.

הרי כל מרצה תורם בצורה כזו או אחרת לפיתוח החשיבה של הסטודנט, במיוחד במקצועות שבהם יש משמעות לתפיסת העולם של המרצה - ולכן יש חשיבות רבה לרקע שממנו הוא מגיע.

לאחרונה הצליחו לא-מעט התבטאויות בעייתיות של מרצים, לעורר את זעמו של הציבור הדתי. אך אם ציבור זה לא שואף להיות חלק מהמערכת, כיצד הוא יכול להתלונן על כך שהיא מאוישת בידי אותם אנשים?

מהצד לא משפיעים

גם ועדות ציבוריות, שבשנים האחרונות הפכו לאופנתיות במיוחד, מורכבות בדרך כלל ממומחים רלוונטיים לכל תחום, כשרבים מהם מגיעים מהאקדמיה. לא פעם שמענו תלונות מגורמים דתיים על כך שבוועדה כזו או אחרת אין אף נציג דתי, אך אותם גורמים לא רואים קשר בין זה לבין הנוכחות

הדלילה של הדתיים בקרב הסגל האקדמי הבכיר.

אמנם הלימודים האקדמיים המותאמים לדתיים עדיין אינם בגדר תופעה מרכזית בציבור הדתי, אלא תופעה שמאפיינת חלק מאוד מסוים ממנו. ובכל זאת - לא נראה שהציבור הסרוג רואה באקדמיה ערך.

במקום להתלונן על כך שהאקדמיה נשלטת בידי אליטה חילונית, על הציבור הדתי לשאוף להשתלב בה, ולהיות חלק משמעותי ממנה. אם הוא הצליח להשתלב בשאר המערכות הציבוריות, שסיפקו אתגרים לא פחות קשים, אין שום סיבה שהוא לא יעשה את זה שם. מי שמגיע למוסדות הדתיים יבין יום אחד שאי-אפשר להשפיע על עיצוב החברה, ובו זמנית להתבדל ממנה. את זה לומדים באוניברסיטה של החיים.