הצנחן מהקיבוץ שעזר לאיראן. מי אתה נחום מנבר?

בסוף שנות ה-90 סערה המדינה. איש העסקים, נחום מנבר, נעלם. מאוחר יותר נודע כי נעצר על ידי השב"כ. הוא הורשע בעבירות ביטחוניות ונידון ל-16 שנות מאסר בפועל. היום (ב) הוחלט לשחררו מהכלא, שנה וחצי לפני תום מאסרו.

מנבר, שנולד בקיבוץ גבעת חיים ושירת כלוחם בצנחנים, עזב את ישראל בשנת 1985,‬ לאחר שנכשל בעסקיו וצבר חובות גדולים. הוא הואשם אז בהפצת המחאות ללא כיסוי, ועבר להתגורר בשווייץ. בתחילת שנות ה-90 הוא עבר לעסוק בסחר בנשק ויצר קשרים עם איראן. לפי שנעצר מנבר היה מוכר מאוד בארץ כספונסר של קבוצות הכדורסל הפועל חולון ומאוחר יותר של הפועל ירושלים. בצעירותו הוא שיחק כדורסל בכמה קבוצות. בשנת 1995 גילתה ארצות-הברית כי הוא מספק חומרים כימיים לאיראן והטילה עליו עיצומים כלכליים.

בשנת 1998 מנבר הורשע בשורת עבירות ביטחוניות ובהן סיוע לאויב במלחמתו בישראל, ניסיון לסיוע לאויב ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. הוא נידון ל-16 שנות מאסר, במשפט שהתנהל ברובו בדלתיים סגורות וערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

כתבה על הרשעתו של מנבר מ"ידיעות אחרונות"

בהכרעת הדין במשפטו של מנבר, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, קבעו השופטים כי נציגת התביעה, עו"ד דבורה חן, הצליחה להוכיח שהוא יצר קשר עם ד"ר מג'יד עבאספור, ראש פרויקט הנשק הכימי באיראן. לאחר הפגישה סיפק מנבר לאיראן חומרים המשמשים לייצור גז חרדל וגז עצבים, וסייע לאיראן בהקמת מפעל לייצור נשק כימי. 

עוד קבעו השופטים כי מנבר ניסה להשיג באירופה את החומר המשמש לייצור גז חרדל בריכוז גבוה. הוא לא הצליח, ולכן ניסה להשיגו במדינה באסיה. בסופו של דבר הועברו החומרים מאירופה במהלך השנים ‭'94-'92‬, באמצעות 24 משאיות. מנבר טען כי החומר סופק לאיראנים בריכוז נמוך ושאינו מסוכן, אך השופטים קבעו כי לא כך הדבר.

מנבר ניסה להשיג עבור האיראנים בשווייץ מחשב מיוחד שביכולתו להעלות את רמת הריכוזיות של החומר. כשנכשל, ביקש להשיגו באסיה. לטענת מנבר, הוא התחרט, והחליט לא לספק את המחשב לאיראנים, אך מהכרעת הדין עולה כי האיראנים רכשו את המחשב ישירות מאותו גורם באסיה. השופטים קבעו כי למנבר היה חלק מכריע בעסקה.

השופטים על מנבר. מתוך "ידיעות אחרונות"(צילום: אורן אגמון)

מנבר אף התחייב, לפי קביעת השופטים, לסייע לאיראן בהקמת מפעל לייצור פגזים הנושאים חומרים כימיים. עסקה זו כונתה בשם הקוד "פילטר‭."‬ הוא השתמש בדרכון מזויף כאשר נפגש עם האיראנים והציג עצמו בשם בדוי. לצורך ביצוע העסקאות הוא הקים מספר חברות. אחד העדים המרכזיים במשפט, ק‭,'‬ עבד באחת החברות. השופטים קבעו כי ללא עדותו של ק‭,'‬ לא ניתן היה להרשיע את מנבר.

בשנת 2004 התראיין מנבר ל"ידיעות אחרונות" והכחיש את ההאשמות נגדו. על מעשיו, אמר: "לא בגדתי בחברים ולא בגדתי במדינה. ברור לכולם שעסקתי בסחר, לא בריגול. אבל מי שרצה להרשיע אותי ולדון אותי ליותר שנים, בנה איזושהי קונסטלציה משפטית על ריגול. כולם יודעים שלא היה פה ריגול, הכל היה באישור, בידיעה ובהסכמה. אני מקבל את החלטת בית המשפט, שלא יובן לא נכון, אבל אני חושב שאולי לבית המשפט לא היתה ברירה לאור הניירת שהוצגה בפניו".

מנבר סיפר בראיון על תרומתו למדינה: "הטייטל הזה שהילך והולך מעל ראשי של ריגול, לאדם שתרם כל כך הרבה מבחינה ביטחונית, חברתית וכלכלית לקהילה - אם זה בכסף ואם זה בעזרה, הייתי קצין בצבא, הייתי בנמרים, בקציני צנחנים שהתנדבו במלחמת ההתשה, נתתי, תמיד נתתי ואני ממשיך לתת - והטייטל הזה מאוד מאוד יפריע לי, בייחוד שהוא לא מגיע לי. ההרגשה גרועה מאוד, אבל אני כנראה איאלץ לחיות איתה‭."‬

הוא טען כי לא היה היחיד שסחר עם איראן: "סיוע כן, כל סחר הוא סיוע. משום מה עשו במשפט הבחנה בין מכירת ציוד לחומר כימי. מה, מי שמוכר נשק זה לא אויב ומי שמוכר חומר כימי שכולו אולי 70 אלף דולר זה כן אויב? המדינה סוחרת ואחרים סחרו ואני הרגשתי שלא הייתי שונה מאחרים. אנשים בסביבה שלי סחרו באותה תקופה, אנחנו מדברים על השנים ‭,1993-1989‬ לא לשכוח את זה, זו שנה שבדיוק נגמרה המלחמה איראן-עיראק והיתה פוליטיקה כזאת או אחרת. בשנים האלה חברות רבות סחרו עם איראן. בשנת ‭,2001‬ לאור בג"ץ שהגשנו, שר האוצר נתן מסמך כתוב שאיראן מעולם לא הוגדרה כאויב. מדינות עזרו למדינות אחרות ואני לא הייתי שונה מאחרים‭."‬