תירוצים כמו חול, והטבע הולך וכלה

דמיינו שאתם נמצאים באזור שלדעתכם הוא הכי מיוחד ויפה בארץ, איזור שאתם מכירים כמו את כף ידכם ואוהבים כל חלק בו, כל גבעה, כל ערוץ, כל עץ וכל דיונה. ועכשיו אתם נדרשים לדמיין שבדיוק את אותה חלקת אדמה קדושה בעינכם הולכים להשמיד צי של דחפורי ענק.

כך קרה לי עם חולות סמר לפני שלוש שנים כשגרתי באזור הערבה הדרומית. לא האמנו שהגענו ליום שבו ידו הארוכה של מנהל מקרקעי ישראל תגיע גם אלינו ותאיים להרוס את הדיונה שהיא חלק בלתי נפרד מנוף הערבה. מייד הצטרפנו למאבק שהחל נגד כריית החול בדיונה. ביקשנו, דיברנו, צעקנו, הפגנו, התחננו, מה לא ניסינו...אבל את מנהל מקרקעי ישראל לא הרשמנו במיוחד. בינתיים חלקנו עזבו את האזור, מי היה מאמין שכשאחזור לערבה הדרומית כחלק ממכון ערבה ומגמה ירוקה, אמצא את עצמי שוב באותה נקודה רק שנתיים אחרי, מתמודדת עם אותה אטימות והפעם, כנראה זהו הרגע המכריע.

המאבק החל לפני יותר משלוש שנים כשמנהל מקרקעי ישראל הוציא מכרז על כרייה מחודשת בחולות סמר –הדיונה האחרונה בערבה שנמצאת בין קיבוץ סמר וקיבוץ אליפז בערבה הדרומית. מאז מנסים תושבי המקום למנוע את הרס החולות יחד עם ארגונים ירוקים כגון מגמה ירוקה, סבב"ע- סביבה בריאה בערבה, החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע והגנים ואדם טבע ודין.

חשוב לציין שבחולות נעשות פעילויות לילדים, טיולים,תרגילי חולות ועוד. יש לחולות משמעות רבה לא רק לקהילה באזור שבאה באופן קבוע, אלא גם לאנשים מרחבי הארץ שבאים לטייל בהם. החולות חשובים גם מבחינת הערך האקולוגי הגבוה שלהם. זהו אחד המקומות המיוחדים בארץ ובית גידול יוצא דופן עם צמחייה ובע"ח המתמחים ומותאמים לתנאים הקשים ביותר של המדבר, בפרט של החולות. יש חשיבות עצומה לשמירה על המינים והמגוון הביולוגי המיוחד שיש בדיונות שחלקם נמצאים אך ורק בחולות סמר.

החולות השתרעו פעם על שטח של כ-7 קמ"ר וכיום נותרו מהן כ- 2 קמ"ר בלבד. מתוכם המנהל מכר 400 מ"ר לקבלן מיכאל בן ארי לכרייה שאמורה להתחיל בשבועות הקרובים. החול מיועד לבנייה באילת.

במהלך המאבק, נבדקו ונמצאו אלטרנטיבות לא פחות טובות מהחולות של סמר. ראשית, ניתן להשתמש ב"טפל תמנע"- תוצר לוואי של הכרייה בבקעת תמנע. השימוש בחול של טפל תמנע נבדק מדעית ונמצא מתאים לשימושי הבנייה. בנוסף, ניתן לכרות לעומק אזורים שנכרו בעבר וכבר הרוסים. אבל כמובן שאת מנהל מקרקעי ישראל לא מעניינות האלטרנטיבות, גם אם הן הוכחו מדעית. וכמו לזרות מלח על הפצעים, מסתבר שהמנהל חתם במכרז על יותר ממיליון טון ממה שמותר לכרות בחולות!

בהפגנה בנסיון לשנות את רוע הגזירה. צילום: באדיבות מכללת אורנים

עוד כשבועיים הדחפורים אמורים לבוא ולהתחיל בכרייה. במאמצים אחרונים הגיש ארגון סבב"ע- סביבה בריאה בערבה עתירה מנהלית נגד מנהל מקרקעי ישראל , אורגנה הפגנה של מגמה ירוקה מול החולות בקריאה למנהל להציל את הדיונה האחרונה בערבה ונערך הפנינג גדול בחולות לפני שבועיים בו השתתפו לא פחות מ-1,500 איש.

ואנחנו, פעילי מגמה ירוקה במכון ערבה, סטודנטים מרחבי העולם שבאנו ללמוד על שמירת

טבע בישראל שואלים - איפה אותה שמירת טבע בישראל?! איך במדינה קטנה עם ערך אקולוגי אדיר שכזה מפקירים את ערכי הטבע?

בדיון שיתקיים היום בבית המשפט לגבי העתירה נגד הכרייה, אני מקווה שכולם יידעו לשאול את השאלות הנכונות - למה המנהל מתעקש לכרות דווקא בחולות סמר למרות כל החלופות שיש לחולות? למה המנהל מרשה לעצמו למכור יותר חולות ממה שמותר לו? למה המנהל לא נותן לקבלן לסגת מהמכרז למרות שהקבלן הביע רצון לכך? ויותר מכל - למה במדינת ישראל הציבור צריך להיאבק כל הזמן נגד כוחות רודפי בצע כדי להשאיר לנו את הטבע היפה בארץ שלנו?

• הכותבת רחלי אל-שי, פעילה במגמה ירוקה, תא מכון ערבה.
  

• היום ג' יתקיים הדיון בבית המשפט בב"ש לגבי החולות והעתירה.  לפרטים, תמיכה ועדכונים לחצו כאן .
• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו דוא"ל ל
  

 shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.