יש לי ילדה מתוקה במיוחד
כשהיתה בת 8 חודשים, אובחנה אצל הדס רוקח הפעוטה סוכרת נעורים. חפצי, אמה של הדס, מספרת על ההתחלה הקשה, ההתמודדות, הטיפולים ועל הדס שגדלה והיום היא ילדה בוגרת, אחראית - ומתוקה
בל"ג בעומר 2006 , כשבתי הדס הייתה בת שמונה חודשים, היא אובחנה כסוכרתית. זה קרה לאחר שלושה ימים בהם הדס ישנה הרבה והראתה סימני עייפות, צמא מוגבר ומתן שתן לעתים תכופות ביותר. כשהגענו איתה לבית החולים גילינו שגם ירדה במשקל – כל המאפיינים הקלאסיים לסוכרת.
המצב החדש השפיע עלינו קשה מאוד, מפני שהיינו עדיין הורים 'טריים', הדס היא ביתנו הבכורה. בנוסף, בהתחשב בגילה הצעיר מאוד, היינו שבורים לחלוטין.
כשהסבירו לנו שלהדס יש סוכרת סוג 1, לא הבנו בדיוק מה זה אומר. הדס הייתה בטיפול נמרץ כשבוע בגלל חמצת ועברה למחלקת ילדים לעוד שבוע. בשבועיים בהם שהינו בבית החולים קיבלנו הסבר והדרכה לגבי הסוכרת ודרכי הטיפול בה, למדנו להזריק ולבצע בדיקות דם. בדיעבד, אנחנו חושבים שנשארנו בבית החולים תקופה כל כך ארוכה בגלל שהדס הייתה קטנה מאוד, ופחדנו להזריק ולבצע את בדיקות הדם לתינוקת כה צעירה.
לאחר השחרור היינו מבולבלים ולא ידענו מה לעשות, כיוון ששנינו עובדים ולא מצאנו מטפלת שהייתה מוכנה לקחת אחריות על תינוקת עם סוכרת נעורים. לכן, בלית ברירה, הסבתא הסכימה לוותר על מקום עבודתה ונשארה לטפל בהדס. לולא היא, אחד מאיתנו היה צריך להתפטר.
היינו בקשר רציף עם הרופאה המטפלת, אפילו בשעות הלילה. עשינו תורנות בדיקות בוקר ולילה, ובהתאם לכך קבענו את המשמרות ושעות העבודה שלנו. עקב גילה הצעיר לא ניתן היה להבחין בין מצבי היפו להיפר. לא היו עליה שום סימנים לכך שהסוכר יורד, ולכן ביצענו בדיקת דם כל שעה עגולה (כולל בלילה). היום היא כבר יודעת לצעוק: 'יש לי היפו!' , כך שזה הרבה יותר קל.
כשהדס טופלה בזריקות הערכים שלה היו קיצוניים, או 400 או 40, ולכן כעבור חודש מאבחון הסוכרת הוחלט לחבר אותה למשאבה, כך שאפשר להגיד שהיא למדה לזחול, ללכת ולרוץ איתה - היא פשוט חלק בלתי נפרד ממנה. מאז שחוברה למשאבה ערכי הסוכר התאזנו יותר, מה שמאפשר להדס לאכול יותר דברים בין הארוחות.
הדס היתה בבית עד גיל שלוש. בגיל זה הוחלט להכניס את הדס לגן כדי להעניק לה קצת חברה - מה שהתברר כהליך לא פשוט בכלל. התברר לנו שהיא כלל לא זכאית לסייעת עד גיל חמש, ואף גננת לא הייתה מוכנה להחזיק בה ללא סייעת. לאחר שפנינו לעירייה כמוצא אחרון וביקשנו מהם לעזור לנו ולאפשר לילדה להיות במסגרת, הם נענו לבקשתנו והצמידו לה בת שירות לאומי שטיפלה בה במסירות. הסברנו לה על דרכי הטיפול והיא עשתה זאת בצורה מוצלחת ביותר, וממש הפכה להיות 'אחות גדולה' להדס.
הדס מאוד אהבה להיות בגן ולהיות עם חברים. אמנם, היא שואלת מדי פעם למה לה יש משאבה ולאחרים אין, ואז אנחנו מסבירים לה שזה משום שיש לה סוכרת (למרות שהיא יודעת את זה), ובגלל שהיא מיוחדת - אז יש לה משאבה. גם חבריה בגן שואלים אותה לגבי המשאבה, והיא עונה להם בעצמה, שזה בגלל שהיא מיוחדת...
לפני שבעה חודשים נולדה להדס אחות קטנה, והדס מאוד אוהבת לעזור לטפל בה. כעת יש לה עוד חברה.
כיום הדס מאוד אחראית לגבי רמות הסוכר שלה, ואפשר בהחלט לומר שהסוכרת ביגרה אותה. כששואלים אותה לגבי הסוכרת היא עונה תשובות ענייניות ומפורטות, ויודעת להסביר את פעולות המשאבה והאינסולין. היא עדיין לא בת ארבע, וכבר יודעת לבצע בדיקות דם כמעט באופן מלא, ולתת לעצמה 'בולוסים' (בהשגחתנו הצמודה!). כל דבר שהיא אוכלת, היא אומרת לנו ומראה לנו את עטיפת המוצר כדי שנחשב את כמות הפחמימות. היא שותפה מלאה לאיזון הסוכרת שלה.
הדס מאוד אוהבת משחקי מחשב, לצייר, ללכת לים (למזלנו המשאבה עמידה במים), ולקפוץ בטרמפולינה (מה שגורם לירידה חדה בערכי הסוכר לאחר הפעילות...), אבל יותר מכל - הדס אוהבת שוקולד! (נו טוב, מזל שיש משאבה...).
- 28.11.2011 יום ההתרמה של האגודה לסוכרת נעורים בישראל
תחת הסיסמא "אלפי ילדי סוכרת נעורים דוקרים עצמם 12 פעמים ביום כדי להישאר בחיים" ומטרתו מימון הטיפול והמחקר הרפואיים הטובים ביותר למציאת מרפא למחלה ולסיבוכיה, וכמו כן לשיפור איכות חיי הילדים ומשפחותיהם.
במהלך חודש נובמבר יתבקש הציבור הרחב לתרום 10 שקלים לאגודה באמצעות שליחת מסרון עם המספר 10 ל- 3399. לפרטים ניתן לפנות אל: גילה נאומן ימיני
לפנייה לכתב/ת 
