הדרך לחיי נצח עוברת דרך פסקול האהבה שלנו
שרית בראל רוצה להיות נצחית כמו מוזיקה. לאהוב ללא תנאי את האחר, לצלול יחד איתו למעמקי המצולות ולהביא משם מוזיקה חדשה שתבעיר את שני הגופים ותמלא אותם בתשוקה אינסופית
רומנטיקה בערוץ יחסים:
- לא להאמין, אמא איחלה לי רומנטיקה זמנית
- רומנטיקה לתפרנים: הצעות לבילוי זוגי
- טירה, סוכה ועיר ללא הפסקה - רק רומנטיקה
- מדברים על רומנטיקה גם בפייסבוק שלנו
מנגינת הנפש, בדרך לאהבת האחר
גדלתי על ברכיו של אבא פלמנקו. פאקו דה לוסיה התנגן לאורך ילדותי. קחון, גיטרה ספרדית ולדינו עתיקה ומסולסלת הייתה שזורה בין התמונות, ובזרועות של אמא שמעתי שושנה דמארי, חיים משה, ציון גולן, גלי עטרי ולפעמים גם יהודית רביץ שנהגה להתנגן לנו בין הערביים. השוני העצום בין הורי והיכולת שלהם להתנהל בו בזמן שהם מפרים האחד את השנייה, היה הקרקע עליה גדלתי ואחת המתנות היותר נפלאות שקבלתי: קבלת האחר ויותר מכך - אהבת האחר.
מוזיקה היא אחת הדרכים המדהימות שבה צליל משנה את הרגשות שלנו ומעצב את תפיסת עולמנו. מוסיקה היא פתיחות והקשבה, מנגינה של הנפש כשהגוף העוטף אותה הוא אנחנו. ואנחנו נולדים, גדלים, משתנים ומתפתחים תוך כדי שהיא מלווה אותנו במסע הזה, מסע החיים.
מוזיקה היא הפסקול של חיינו. כשאני יוצאת מפתח ביתי אני כמעט תמיד נוהגת להשאיר רצועת מוזיקה דולקת. כן, אני מוזרה, אבל מוזיקה היא סוג של אהבה עבורי וכשאני חוזרת הביתה אני רוצה שהאהבה הזאת תפתח לי את הדלת.
מה בין מוזיקה לאהבה?
בעיני, ישנו קשר הדוק בין מוזיקה לאהבה. אני כותבת את השורות הללו ונזכרת בבחור אחד מהעבר שלי. איך התאהבתי בו עוד לפני שראיתי, הרחתי או טעמתי אותו, רק בשל אהבתנו המשותפת למוזיקה. התדרים בהם שידרנו היו זהים, והמוזיקה שזרמה בהם העמידה לי את הלב, פתחה והרחיבה את החדרים הפנימיים ופינתה מקום לקבלת הבחור החדש.
אהבה, כשהיא אמיתית, היא חוויה של מצולות הנפש שאת עומקה לא ניתן לאמוד. וכך גם המוזיקה. כשהיא חודרת לאין סוף שבתוכנו, מערבבת, בוחשת ומעוררת את הרגשות שלנו, היא מוציאה מאתנו שמחה, הזדהות, עצב, זעם והשלמה.
מוזיקה היא כלי, בעזרתו נוכל להגיע להרפיה ומדיטציה עמוקה, להרחבת המודעות, להפחתת מתחים, להגברת היצירתיות ולתשומת לב ממוקדת. נוכל להסתפק באהבה קלילה, חולפת ולא מחייבת כמו מנגינה שתנעים ותעביר את זמננו, אך אם ברצוננו לחוש התעלות נפשית, הנאה ואהבה עצומה - עלינו לשאוף לאהבה כזו ולא להתפשר על כמעט.
האם נוכל להפוך את אהבתנו לאחר לנצחית וכמו במוזיקה, האם היא תוכל להפיח בנו רוח חיים בכל פעם מחדש, ולהיהפך לנשגבת ומאתגרת, כזאת שאינה ברת חלוף? האם נוכל לרוץ לעבר הפחדים שלנו ולהפוך אהבה לעילאית כמו מוזיקה?
כשאנו מתעסקים ביצירה, מוזיקה הופכת מהותית, וכאן נרקם לדעתי הקשר בין מוזיקה ואהבה. אני מדברת על ירידה אל תהומות הנפש פנימה, לא בקלילות ובחן שניחנת בהן האהבה הקלילה, לא בסיפוק שבכיבוש או באורגזמה שבגמירה, אלא בייסורים, בדאגה, בעומק ובחרדות הנפש. כשאהבה אמיתית מסעירה אותנו, כשהיא כואבת ומייסרת אותנו מבפנים, כשאנו חוששים לאבד אותה – רק אז מבינים אנחנו עד כמה היא משמעותית בחיינו.
אתם מבינים, גדולי הסופרים והמלחינים ידעו לתאר בקלילות, בחן ובעקצוץ כל סצנה ספרותית או יצירה מוזיקלית, אך כשהם נגעו באהבה הליצן לבש את חיוכו העצוב והאמיתי, המשורר המיוסר יצא לאוויר העולם, ולעומק היצירה לא היה גבול. או אז סגדנו לתפארת יצירתם, וצללנו יחד איתם כשהם מתפלשים באדמה ונוגעים בשמיים, לוקחים אותנו איתם למסע קסום של צלילים.
תמיד הערכתי יוצרים מוזיקליים מאחר והם מסוגלים בשעת יצירה לרחף בעולמות עליונים. אך מוזיקה שייכת לכולנו. כי מוזיקה, בראש ובראשונה, מבטאת רגשות. אז מה דעתכם? האם נוכל אנו, בני האדם, להישאר נאמנים לאהובינו, כמו לשיר שמלווה אותנו מהילדות? האם נהיה שם לעד עבורם ונאפשר להם לחדור לתוכנו, להיכן ששוכן הפחד, לאזורים בהם הצלקות עדיין פתוחות?
סיור בעולם אחר
בתקופות הקשות בחיי, כשלא הרשיתי לאיש להכנס למשכני – המוזיקה דווקא כן חדרה פנימה. כשגיליתי את נשיותי לראשונה, כשילדתי את בנותיי וכשהסתיים פרק א' בחיי, המוזיקה תמיד הייתה שם, מאפשרת לי לנשום עמוק ולהישאר למעלה, צפה מעל פני המים, מתמודדת עם הכול.
מוזיקה מאפשרת לנו להלך בעולם הזה פתוחים. היא גורמת לנו לזנוח דעות קדומות ושיפוטיות, ולתת הזדמנות אמיתית לאחר ולשונה מאתנו. מוזיקה היא הזרוע אשר תיקח אותנו אם נאפשר לה, לסיור בתוך עולמו של האחר.
מי שמסוגל לשמוע מוזיקה שמעולם לא שמע, ומנסה להתחבר ולמצוא בה את היופי - יוכל באותה מידה לתת הזדמנות לאהבה הנראית בלתי אפשרית, ובעיקר יעניק לעצמו שיעור של למידה על פתיחות וסובלנות. מוזיקה היא מתנה שלא מפסיקה להפתיע. היא הרקע בפגישה ראשונה, היא המילים שאין ביכולתנו לומר בקול רם. מוזיקה מסוגלת להפוך סקס לעשיית אהבה, ועשיית אהבה לסקס.
כששאלתי אותו מה הוא הרגיש כשהושבתי אותו על כסא, כיסיתי את עיניו ואפשרתי לו להתמקד בשיר אהוב בעודי מענגת אותו, הוא השיב שנגע בשמיים ומוזיקה כבר לא הייתה רקע או תפאורה - היא הפכה לכלי, הייתה לה מטרה באותו הרגע. המוזיקה העצימה את הרגע הזה והפכה אותו לזיכרון בלתי נשכח בחיים שלו.
מוזיקה היא הפסקול הממשיך לזמזם בראשנו הרבה אחרי שנצא מסרט טוב, או התחושה הנפלאה אחרי הופעה מוזיקלית נוגעת, וכמו בזוגיות טובה, גם היא משאירה בלבנו עקבות הרבה אחרי שחלפה, על מנת שנוכל להיזכר בה בערגה, ולחזור אליה בכל פעם מחדש.
ולכן, כשאמרתי לבתי 'שארצה להיות מוזיקה', התכוונתי לכך שארצה להיות נצחית. הרי כולם מתים בסוף, ואילו אני? אני רוצה להיות מוזיקה. להמשיך לחיות לנצח, להישאר בעלת משמעות גם כשיוותר ממני זיכרון ותו לא.
לפנייה לכתב/ת 
