ראפריות ערביות: 'הציונות גנבה את התרבות שלנו'
"וגם את הפול והחומוס", לטענתן. מאי זרקאווי ועמאני טאטור, בנות 15 ו-16 מנצרת, לוחמות למען זכויות הפלסטינים בישראל - באמצעות המוזיקה שלהן. הכירו את ההרכב הבועט "דמאר"
מאי זרקוואי ועמאני טאטור, ערביות-ישראליות מתבגרות שגרות בנצרת, שמחות להשאיר את השיחות על בנים ועל איפור אצל אחרות. לשתיים יש מסר פוליטי, אותו הן מעבירות אותו דרך מוזיקת הראפ וההיפ הופ.
עוד מוזיקה גם בפייסבוק של ynet תרבות ובידור
הבנות, רק בנות 15 ו-16 הקימו את צמד הראפ "דמאר" (המילה הערבית ל"הרס") והמטרה שלהן היא לחשוף את מה שהן מכנות כרוטינת אפליה, אותה הן חוות מאז שנולדו כמיעוט ערבי בישראל. השתיים הקימו את ההרכב אחרי שנפגשו בבית הספר היהודי-ערבי בנצרת לפני כשנתיים, וגילו שלשתיהן יש עניין דומה בלחימה עבור זכויות פלסטינים.
תכירו את "דמאר". לוחמות לזכויות הפלסטינים
"אנחנו לא שונאות יהודים", אומרת זרקוואי, "אנחנו שונאות את הרעיון שהציונות באה ולקחה את הארץ והתרבות שלנו, ולא השאירה לנו כלום". השתיים מסרבות להזדהות כערביות-ישראליות ומעדיפות להיקרא פלסטיניות החיות בנצרת.
המילים שלהן מאוד ישירות. "הזמן לא יגרום לנו לשכוח, אלא רק יחזק את ההיסטוריה", הן שרות באחד השירים, "אנחנו לא רוצות את השתיקה שלכם, אנחנו לא רוצות בתי כלא וגבולות. הם קונים אותנו בכסף בכדי לגייס אותנו כל הזמן, הם גונבים את התרבות שלנו, אפילו את החומוס והפול. המיעוט נלחם עבור חופש, פלסטין בלבנו ולא תישכח".
עמאני ומאי. מבקשות את חופש הביטוי(צילום: AFP)
"כפלסטינית, אני רוצה שיהיה לי קול", מוסיפה זרקוואי. "אני רוצה את חופש הביטוי. אני אוהבת מוזיקת היפ-הופ ואני אוהבת את הזהות שלי, אז כשמחברים את השניים ביחד, מקבלים את 'דמאר'". טאטור: "לכל מקום שאנחנו הולכות אנחנו רק רואות חומות מלפנינו. זה הורס את החלומות שלנו, אז דרך המוזיקה אנחנו הולכים לבנות דור שבאמת יבין מה מתרחש כאן".
רוב המילים של השתיים נכתבות על ידי טאטור ומדברות גם על החוויה לגדול כמתבגרות בזהותן. "השיר הראשון שכתבנו היה על בתי ספר ערביים וכמה הם שונים מבתי ספר ישראלים", אומרת זרקוואי, "אנחנו מספרות איך התחושה לגדול כששני הצדדים נלחמים ואיך זה משפיע עלינו. בני נוער ערבים לא מבינים מאיפה הם הגיעו. הם במצוקת זהות מכיוון שיש להם תעודות זהות ישראליות ומורשת פלסטינית".
בתחילה, אף אחד לא לקח את השתיים ברצינות, וגם ההורים שלהן חשבו שמדובר בתופעה חולפת. אבל אחרי שהקליטו את השיר הראשון, ההורים החלו לתמוך וזרקוואי אומרת שאפילו הרשו לה להופיע בירדן. ההתמדה של השתיים השתלמה, והיום הן זוכות להצלחה גדולה בסצנת ההיפ-הופ הערבית, אחד מהסגנונות שצומחים במהרה במזרח התיכון כולו. הסגנון לראשונה נחשף בסוף שנות ה-90 כשפרץ הרכב ההיפ-הופ "DAM" של הראפר תאמר נאפר.
היום אומרת טאטור כי "תסרוקות, איפור ובנים לא מדאיגים אותנו. ישראל מדאיגה אותנו. יש כאן הרבה בעיות ואנחנו רוצות לבנות דור חדש דרך המוזיקה והמילים".
לפנייה לכתב/ת 
עמאני ומאי. המלחמה שלהן, התרבות שלנו
צילום: AFP
מומלצים
