גולשים בזמן: לינקים שבאים בול בזמן ומבזבזים את הזמן
מה הקשר בין גלעד שליט, ענת קם,פיתה, אייל גולן ופסטיגל? את כולם תמצאו בכתבה הבאה
ענת קם עדיין חיה
ענת קם קיבלה 4.5 שנים בכלא על גניבת מסמכים צבאיים מסווגים והעברתם לעיתונאי. כרזת התגובה לעיל היא יצירה של HerrShapiro (טקסט) ויותם ברנז (איור). האם כבר הצעתם כותרות מצחיקות לגזר הדין בפרשת קם? הכותרת המצחיקה ביותר תזכה את הכותב/ת בהזמנה זוגית לסדנת קריאת עיתונים פוליטית. לפרטים והשתתפות תעשו פה קליק.
עוד ב"חדר 404":
- הזחל הרעב האנושי: ביקורת אמזון מצחיקה הבימה על קופיפייסט סקוט פילגרים: “לא מדובר בפוסטר הסופי של ההצגה”
ישר לפחחח
אפרופו גלעד שליט, טלי ליבמן מרדיו חיפה גילתה שמשפחת שליט, שמוצפת בפניות מהציבור, משליכה מכתבים וחבילות לפח. כחלק מהחשיפה העיתונאית החשובה עד מאוד היא חיטטה בזבל, שלתה חבילות ומכתבים שלא מיועדים לה, פתחה וקראה (בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ולחרם דרבנו גרשום) כדי להוציא מהם משפטים מרגשים שיצדיקו את הזעזוע הצדקני שלה:
"מזועזעת, הוצאתי קופסא אחת עליה היה כתוב לגלעד שליט ומכתב אחד לגלעד שליט והצטמררתי לראות שהכל סגור וחתום.. אפילו לא נפתח!" (ראה התמונה בראש הכתבה).
משפחה מכרמיאל כותבת לגלעד: “גלעד היקר… אין לך מושג עד כמה אנחנו שמחים ומתרגשים מחזרתך. היית בתודעה שלנו כל חמש וחצי השנים הללו. השם גלעד שליט תמיד היה שגור בפינו. סרטים צהובים על הרכב, השתתפות בצעדה הענקית שחצתה את הארץ…. היה חזק גלעד שלנו.. אוהבים המון…”
פתחתי בידיים רועדות חבילה שקושטה על ידי ילדה מראשון לציון, בלבבות וכוכבים. בתוכה הייתה קופסת עוגיות שנאפו על ידה ועל העוגיות היה מונח מכתב עם ציורים ואיחולים לגלעד. כן כן, כל היה בפח!!
תגובה מצטיינת של שירלי קליינמן: “טלי ליבמן, תפסיקי לאכול עוגיות מפחים”.
11:11:III
אירוע ההרצאות בנות 11 הדקות “11:11″ יתקיים בשלישית. בין ההרצאות: האם הבננה היא ההוכחה לקיומו של אלוהים?; האיש שניסה להפוך פיפי לזהב: על מדענים שטועים, ולמה זה טוב; ואורי ליפשיץ ב-11×60: אחת עשרה הרצאות בנות דקה ברצף. כרטיסים יעמדו למכירה משלישי בבוקר.
תעשה לי טקסט בפיתה לקחת
בעקבות הטור של רענן שקד שדיברנו עליו אתמול, גם רן הר-נבו (התגעגענו!) נכנס לדיון על מות הכותבים בתשלום:
"הדבר שכל כך מבהיל עיתונאים בתופעת הבלוגים, בעיניי, הוא לא העובדה שרבים מאיתנו יודעים להתנסח כמו שצריך, אלא הקלות הטכנולוגית שבה אנחנו יכולים לייצר יישות מדיה, להתנסח בה כאוות נפשנו, ולשלוט באמצעי ההפצה של היישות הזאת. התפשטות הבלוגים, או אתרי האינטרנט הזעירים, לא מייצגים תופעה גלובלית של ריבוי פתאומי בכותבים מעולים, אלה תמיד היו פה! השינוי הוא ביכולת להתגבר על אמצעי ההפצה הישנים ולדבר ללא חסמי כניסה. וורדפרס, חיבור לאינטרנט, טקסט סביר, הפצה בפייסבוק, ואתה קיים. ועל אף שרוב הכותבים באינטרנט, בעיקר בגלל הסרת חסמי הכניסה, מייצרים בליל של עילגות (שנחום ברנע מתבשם ממנו), ההיצע האדיר של התוכן מאפשר לקורא הממוצע גם למצוא כותבים טובים, לצרוך תוכן אינטלגנטי, ולא לשלם עלי".
גם לצפריר בשן יש מה להגיד:
"אבל לא הכל רע. האמת היא שאני עושה חיל בכתיבה היוצרת שלי. קיבלתי פעם 15 אלף שקל בתחרות צרצרפיס (“סיפור” ב-140 מילה). השנה שוב ניסיתי את מזלי, ואפילו עשיתי קמפיין לא קטן לגיוס לייקים. זכיתי במקום השני וב-10,000 שקל. זה עלה לי גם ב-200 עוקבים בטוויטר וגרוע מזה, זה גם מקנה להמון אנשים את הזכות לבקש איזה שקל או חמישה על כל לייק (...) 25 אלף שקל על שני משפטים. לא רע (...) ותחשבו כמה זה עצוב. לרתום את כל הכישרון שלך, את כל היכולת, את כל המאוויים, ת’כלס, את העתיד שלך, ולקבל הכרה על שני משפטים מזוינים. ועדיין, פרנסה. לא מתלוננים".
מתים על הקצה
“הקצה”, תוכנית המוזיקה האלטרנטיבית הוותיקה של גלגלצ, יורדת מגלי האתר אחרי 13 שנה “כחלק ממהלך רחב יותר, בו מבוטלות כל תכניות הלילה של גלגלצ”, כותבים המנחים איל קוואמי דה לה פוקס פרידמן ונדב רביד, ונפרדים: “ניסינו להראות שגם בעידן בו אמצעי התקשורת הממוסדים מוותרים על עיסוק בתרבות שאינה עתירת רייטינג, יש עולם מוזיקלי גדול ורחב שהוא מרגש, מופלא ומרתק, ויש לו גם קהל משמעותי. שמחנו שגם תחנת המוזיקה הפופולרית ביותר בישראל חשבה כמונו, ואנחנו מצטערים שאחרי תקופה ארוכה כל כך דרכינו נפרדות. (...) אנחנו מקווים למצוא בקרוב את הדרך הטובה ביותר להמשיך להביא לכם את המוזיקה הכי טובה, למפות את הכאוס התרבותי והמוזיקלי שנמצא שם בחוץ ולפתוח פרק חדש בסיפור של הקצה”.
גוגל + פייסבוק = ?
משורר הרשת אלון מזרחי כותב: “פעם הייתה לנו חברות במציאות. אבל זה היה חשוף ומייגע מידי עבורנו, אז המצאנו דואר. אחר כך חברות הדואר נהיתה לנו מייגעת ואיטית, אז המצאנו טלפון. קצת אחר כך הטלפון נהיה לנו קצת ישיר ובוטה מידי, אז המצאנו חברות פייסבוק. עכשיו גם החברות פייסבוק, איך אומרים, קצת מחייבת מידי, אז המצאנו סבסקרייב. השלב הבא של האינטימיות, ככל הנראה, הוא מכונות שמפגישות רק חלומות של אנשים”.
ובדיחת הגוגל פלוס היומית, מפי אבי עקיבא רוזנברג קסוטו: “הפולניה החדשה: ‘אני אשב לי כאן בגוגל פלוס…’”.
איי, התחרשתי מהשיר החדש של האייפסטיגל
אתם בטח חושבים שההתייחסות הכי מביכה לחיי רשת בפזמון הישראלי נמצאת בשיר “ג’ונגל” שכתב הגיספנומטור לאייל גולן (“אם אני ואת היינו נולדים בג’ונגל | במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל (...) אם אני ואת היינו נולדים בג’ונגל | במקום בו אין מקלדת דאבל יו או שטרודל”). אתם טועים. התואר עבר לשיר הרשמי של הפסטיגל. סליחה, “i-פסטיגל : Game On”. מתוך דברי ההסבר על הפסטיגל: “הפסטיגל ייקח השנה את ילדי ישראל למפגש עם עולם המחשבים: הרשתות החברתיות ומשחקי המחשב. הילדים, יחד עם כל המשפחה, ייכנסו לתוך עולם וירטואלי ודיגיטאלי. שם יוכלו לפגוש את הכוכבים הכי גדולים, כשכל אחד מגלם דמות מגניבה מעולם משחקי המחשב האהובים והפופולאריים ביותר, העולם הדיגיטאלי וכמובן איך אפשר בלי הפייסבוק”. כמובן. כמו שאלי לוין כתב: “אומרים ש’האינטרנט’ זה הדבר הכי גזעי עכשיו אצל הצעירים אז החלטנו לעשות משהו מזניב לאללה עם הפסטיגל השנה”.
לפי הסרטון ביוטיוב, השיר הוא “חידוש לשיר ‘Mr Saxobeat’ של אלכסנדרה (Alexandra Stan)”, בבימוי חנוך רוזן עם מילים של דורון מדלי. אני נותן רק טעימה, כי יותר מזה ואתם תקיאו קצת בפה. קליק על הסרטון המלא על אחריותכם:
פסטיגל, משוכלל, כמה קל, להדליק, לשחק, להקליק, בוא לפסטיגל!
i פסטיגל, וירטואל, דיגיטל, זה מדליק, לא מפסיק להצחיק, כי זה i פסטיגל.
ניפתח עוד בלוג נצ’וטט, נשיר ביוטיוב דואט, ונצטלם במסיבה ונתייג ת’תמונה.
תוריד ת’כל ותשמור, ותן לי LIKE או Ignore.
ואם תרצה רק לשאול גוגל יודע הכול.
