8 תפיסות שגויות לגבי העסקת עובד פרילאנס

במרוצת השנים, התקבעו בתודעת המעסיקים תפיסות שגויות בכל הנוגע להעסקת עובדי פרילאנס. העסקת העובד במתכונת זו, מטרתה היא לחסוך למעביד את העלויות הגלומות בהעסקת עובד כשכיר. עובדה זו לא נסתרה מעיני בית הדין לעבודה אשר קבע במרוצת השנים שורה של החלטות מהותיות בתחום.

• ימי מחלה? הצחקתם 250 אלף עצמאים
• פרילאנס, שכיר ומה שביניהם
• סקר: 20% מהמעסיקים לא נותנים תלוש שכר בזמן
• חשבון נפש ל-1 במאי: זכויות העובדים השתפרו
  

מומחי חברת דטה פקס – מרכז המידע הישראלי ליחסי עבודה,שכר וחישובים, מפרטים עבורינו את התפיסות השגויות הרווחות, שפעולה על פיהן עלולה לגרור את הצדדים להליכים משפטיים מיותרים ולתשלום סכומי כסף .

בהתאם לצו ביטוח הלאומי לסיווג מבוטחים, שפורסם ב-1972 במטרה לקבוע את מעמדם של המבוטחים ובכללם גם את מעמד הפרילנסרים, נקבע כי פרילנסרים העוסקים בתחומי עבודה ובמקצועות המפורטים בצו ייחשבו כעובדים לצורך חוק הביטוח הלאומי. משמעות הדבר כי הגורם שמשלם להם את גמול העבודה הוא זה המשלם בגינם את דמי הביטוח הלאומי. בין העובדים, להם הדבר רלוונטי: עובד ניקיון, שומר, מרצה, מורה דרך, ושחקן במופע אמנותי.

אין בתשלום שנעשה באמצעות חשבוניות מס, משום להכריע באופן מוחלט כי יחסי העבודה בין הצדדים אינם כיחסי עובד מעביד, על כל המשתמע מכך. לצד העובדה כי ניכוי מס הכנסה במקור, או תשלום מס הכנסה, מס ערך מוסף וביטוח לאומי כעצמאי, יכולים להיות גורמים באבחנה בין חוזה עבודה לבין חוזה למתן שירותים, יש לזכור כי בית הדין לעבודה קבע כי אין בהם כדי לקבוע או לשלול יחסי עובד ומעביד באופן מוחלט.

חוזה עבודה שנחתם ומסדיר את סטטוס העובד כפרילאנס, רק על מנת למנוע מהעובד את זכויותיו, לא יעמוד במבחן בית הדין לעבודה, שרשאי לקבוע שיחסים אלו מתקיימים בפועל ושההסכם בטל. בית הדין קבע, לא אחת, כי סטטוס של עובד לא נקבע בהסכם בין הצדדים, אלא בהתאם למהות היחסים שנוצרו, למעשה.

אין לי כמעביד פוטנציאל לחשיפת יתר בגין העסקת עובד גם כשכיר וגם כעצמאי

על המעביד להיות ער לכך, שהעובד עלול לתבוע הכרה כשכיר, גם בגין העבודה שבעדה הוא מקבל תמורה כנגד הצגת חשבונית. זאת, באם יוכיח שהמבחנים לקיום יחסי עובד-מעביד מתקיימים בו, בעבודתו כ"עצמאי" 

עובד שלי תבע להכיר ביחסי העבודה בינינו כעובד מעביד, ולפיכך, אם יזכה בתביעתו, אוכל לקבל בכל מקרה פיצוי בגין תשלום היתר ששולם לו כפרילאנס 

לא פעם התגמול שניתן לפרילנסר גבוה מהתגמול שניתן לעובד מהשורה. השאלה הנשאלת היא - האם לאחר שהאחרון הוכר כשכיר, המעביד שחוייב במתן זכויותיו, לא זכאי לפיצוי על "תשלום היתר". התשובה, ככלל, היא שלילית. במרוצת השנים, בתי הדין לעבודה פסקו לא אחת, כי העובד אינו צריך לפצות את המעביד ולהשיב לו את ההפרש בין התמורה ששולמה לו כעצמאי לבין השכר שהיה משולם לו כעובד.

זכאותו של המעביד לכך, מותנית כי החתימה על חוזה העסקתו כפרילאנס נעשתה ביוזמת העובד כמו גם שנדרש להופיע בחוזה העבודה בין הצדדים סעיף שמסדיר את מנגנון החזר הפער בשכר, במידה שיוכר כי התקיימו יחסי עובד מעביד ("סעיף גדרון"). כמו כן, ובמצטבר, שכרו של הפרילאנסר חייב להיות גבוה בכ- 50% משכר עובד שכיר.

ככל שבית הדין יכיר ביחסיי עם הפרילאנס כיחסי עובד מעביד – אחוייב לשלם לו פיצויי פיטורים בלבד

מלבד פיצויי הפיטורים, הכרה ביחסים כיחסי עובד מעביד, תחייב את האחרון להעניק לעובד את מלוא זכויותיו הסוציאליות המגיעות לשכיר על פי חוק ובכללן: חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשות לקופות גמל.

בתי הדין לעבודה החילו מספר מבחנים, שאמורים לסייע בקביעת הסטטוס של העובד: קבלן עצמאי או עובד, ובכללם נבדק עד כמה העובד משולב ומהווה חלק בלתי נפרד ממקום העבודה: האם העבודה מתבצעת במשרדי החברה והאם העובד מעורב בפעילות העסקית היומיומית.

אמנם, ייתכן כי בית הדין יבחן האם העובד מחתים שעון נוכחות או עומד לרשות המעביד בהתאם למסגרת העבודה המקובלת בבית העסק, אולם אין המדובר במבחן יחיד, כי אם חלק מהמבחנים לפיהם ייקבע עד כמה העובד נתון למרותו ופועל תחת פיקוחו ושליטתו של המעביד.

לאחר שהעובד שלי יפרוש עקב הגיעו לגיל פרישה, אין מניעה שאעסיק אותו באותו תפקיד בו עבד קודם במעמד פרילנסר, כיועץ  

מאחר שהעובד שפרש ימלא בדיוק אותו תפקיד שמילא טרם פרישתו, הרי שיתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מעבידו. אי לכך, ככל שהעובד יחליט לתבוע בשלב מאוחר יותר את מעסיקו, גבוהים הסיכויים כי בית הדין יחייב את המעביד לשלם לו את מלוא הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד עפ"י חוק.