ואלה המנצחים של "אגדתא 4"
מאות גולשים הצביעו בידיים, ותחרות "אגדתא" של ynet ומכללת הרצוג - גוש עציון מסכמת שנה רביעית. "דוד שלהם" נבחר על-ידי הגולשים כסיפור הטוב ביותר, "הסיפור על שמעון" ו"דוד המלך עירום" הם סגניו
"דוד שלהם"
מאת מיכה הכהן, הוא המנצח הגדול בתחרות הסיפורים "אגדתא 4".
מאות גולשים השתתפו בהצבעה, ובימים הקרובים יקבלו הודעה אם זכו בפרס – רב-מכר בהוצאת "ידיעות ספרים". למקום השני הגיע "הסיפור על שמעון"
מאת מנחם דוד, ובמקום השלישי: "דוד המלך עירום"
של דורית שקרצי-נחמיה.
המקום הראשון: "דוד שלהם"
כתב: מיכה הכהן (פרס בסך: 2,500)
"החסרתי שתי פעימות לב משמחה", אומר מיכה הכהן. הוא בסך הכל בן 19, עם פני ילד - אך כתיבה בשלה ובוגרת. מיכה הכהן, תושב אפרת ותלמיד ישיבת ההסדר מעלה גלבוע, מעיד על עצמו כי החל לכתוב בכיתה י"א, בעידוד מורתו לספרות, אריאלה צים, שהעבירה לתלמידיה קורס בכתיבה יוצרת.
העדיף לתת לילד קול. מיכה הכהן(צילום: יסכה קרליבך)
"בהתחלה זה היה מעט מגוחך, אך ככל שעבר הזמן הבנתי שאני נהנה מזה", אומר הכהן. "בשנה האחרונה, בגלל שנכנסתי לעולם הישיבה, רבים מסיפוריי קשורים ליהדות. אני כותב דברים שנוגעים בנקודות חברתיות".
הכהן אמור להתגייס בעוד שבועיים וחצי, והוא בוגר תנועת "הפרויקט" – עמותה לקידום נוער באפרת ובגוש עציון, במסגרתה התנסה בכתיבת מחזות וכתיבה עיתונאית. אך את ההשראה לסיפור קיבל בעקבות שנת הישיבה: "אלו התחושות שעוברות בראש של בן אדם אחרי שנה בישיבה. כל הספקות והבירורים בתהליך המורכב שעוברים.
"את הסיפור התחלתי לכתוב ביום השואה שעבר. כתבתי רק את הפסקה הראשונה, על הדוד שיושב בודד ומנוכר בקומה הגבוהה של הבניין. זו תמונה קשה שעלתה לי לראש. רק אחרי זמן רב המשכתי, וזה מה שיצא".
פרט ביוגרפי מעניין הוא בקשר המשפחתי: מיכה הוא בנו של ד"ר עדן הכהן, ראש המחלקה לספרות במכללת הרצוג – גוש עציון, השותפה ל-ynet בהפקת הפרויקט. הכהן פסל עצמו משיפוט בתחרות, לאחר שנודע לו כי הלקטורים (שקיבלו את הסיפורים בעילום שם, חשוב לציין), העלו את הסיפור של בנו לשלב חצי הגמר, שבו עוברים הסיפורים (עדיין בעילום שם), לידיי השופטים.
"ניסיתי לתת נקודת מבט משלוש פרספקטיבות: של הילד, של האבא ושל הזקן, ואני חושב ששלושתן נמצאות בכל אדם", הוא אומר. "נקודת המבט של הילד מאפשרת לי לבדוק את יחס החברה לשונה. לילד יש קול ישיר ואוטנטי, ולכן יותר קל לו להגיד דברים".
המקום השני: "הסיפור על שמעון"
כתב: מנחם דוד (פרס בסך: 1,500 שקלים)
מנחם דוד (37) נשוי ואב לשלושה, הוא מתכנת ומשורר – הראשון לפרנסה, והשני לנשמה. מביתו שברמת גן הקים לפני תשע שנים את אתר "צורה" לעידוד כתיבה. "כתבתי את הקוד של האתר, ואני גם מנהל אותו גם כותב בו", הוא מספר בחיוך. "זה תחביב רציני מאוד. זה צריך להיות הדבר העיקרי שאני עושה, אבל מה לעשות שצריך גם להתפרנס".
דוד מעיד על עצמו שלרוב הוא כותב שירים, ולא סיפורים. אבל השפה מעידה על הרקע שלו – בעולם הדתי, כבוגר ישיבה. "ההשראה לסיפור הייתה לפני כמה שנים, בערב חורפי וגשום, ובניגוד לגיבור - במקום לצאת מהבית בגשם - העדפתי להישאר ולכתוב בבית".
גיבור הסיפור המחפש באופן נואש אחרי השראה, הוא גם הגיבור בשיריו של דוד. "אותו אדם שרוצה לכתוב ולא מצליח. היופי הוא בזה שאפשר לכתוב על כך שרוצים ולא מצליחים".
דוד מאמין שכתיבה יהודית מפספסת כאשר היא "תופסת את הנשא ישר בפנים", כדבריו. "לא צריך לכתוב על היהדות בצורה חיצונית, אלא לחיות כאדם יהודי, ולכתוב את מה שאתה חושב ומרגיש. שפה יהודית, ולא ריטואל יהודי".
המקום השלישי: "דוד המלך עירום"
כתבה: דורית שקרצי-נחמיה (פרס בסך: 750 שקלים)
שקרצי-נחמיה (37), תושבת פתח תקווה, עובדת כתסריטאית ותחקירנית לטלוויזיה – אך לדבריה, זה הסיפור הראשון שכתבה. "אני כותבת כתבות, אבל אף פעם לא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף", היא אומרת. "זו חוויה שונה, כי לא היה לי ברור מה אני רוצה ומי הדמות. התחלתי מהדמות של אוריאל, והיא הוליכה אותי. כל פעם התווסף משהו, עד שנולד הסיפור".
שקרצי-נחמיה מגיעה מבית אותו היא מגדירה "מסורתי מינוס": "קידוש וברכת המזון בליל שבת, ואחר כך כל המשפחה עוברת לראות 'סיבה למסיבה'. בגיל 15 ,בעקבות תאונת דרכים בה נהרגה סבתי, איבדתי את אלוהים. כעסתי עליו והכרזתי שאיננו קיים, ואם הוא קיים - אז אני לא רוצה שום קשר אליו. בגיל 30, בעקבות לימוד בשיטת ימימה, התעוררה בי הכרה לניצוץ היהודי שבי. מאז היהדות היא חלק משמעותי בחיי. אני נהנית מפרשת השבוע, מפנימיות התורה - ומתורתו של רבי נחמן. לא מגדירה עצמי כדתייה ולא כחילונית. חילונ"שית".
הכותבת ביקשה להתמקד בתופעת העדר: "הסיפור הזה הוא לא על דברים שקרו לי, אלא על דברים שפגשתי בחיי, שעברו לידי. ניסיתי להעביר מסר שלא חייבים להיות כמו כולם, דרך שלושה מעגלים – הילד אוריאל, שברור שהוא ילד שונה ומיוחד; אמו של הילד, שעוברת טיפולי פוריות מתוך איזה לחץ להיות כמו כולם. ודרך שם הסיפור – בפרפראזה על אגדת הילדים 'בגדי המלך החדשים', שם בולטת תופעת העדר. כולם רואים שהמלך הוא עירום אבל שותקים, כי מפחדים להיחשב טיפשים, ורק הילד צועק: 'המלך הוא עירום'.
"הלחץ החברתי להיות כמו כולם מביא את כולנו לעשות מעשים טיפשיים, להתעלם ממי שנמצא לידנו ולדרוס את הזולת בדרך אל המטרה. השילוב של לימוד התורה דרך סבא חיים היה תענוג בשבילי. אני נוהגת לעסוק כל שבוע בפרשת השבוע. את התורה אפשר לפרש בכל כך הרבה דרכים, ועניין אותי לקחת את זה לכיוון אוריאל, שמתעסק עם חישובים, ומתבונן בה כילד תמים".
לפנייה לכתב/ת 
מקום ראשון: מיכה הכהן
צילום: יסכה קרליבך
מקום שני: מנחם דוד
מקום שלישי: דורית שקרצי-נחמיה
מומלצים
