המרחק בין צדק לצדקנות
המחאה באה מלמטה, אבל השינוי חייב לבוא מהראש. נבחרי העם צריכים לתת תוקף אמיתי למושג "שליח ציבור"
נדמה כי אין מושג שכיח כל כך בחודשים האחרונים כמו "צדק חברתי". אותו צירוף מילים, שבעבר שימש אותנו במעגלים מצומצמים של פעילי וארגוני שינוי חברתי, מתגלגל בין רבבות, מופיע חדשות לבקרים לנגד עינינו.
עבור מי שמקדישים את חייהם לקידום צדק חברתי, אין דבר נפלא מזה. אך בהזדמנות האדירה שנפתחת, כשאזני הציבור כרויות יותר לסוגיות חברתיות, טמונה גם סכנה: המושג צדק חברתי ומשמעויותיו, עלולים להישחק בין אבני הריחיים הציבוריות שטוחנות אותו.
עוד בערוץ הדעות
לא אחת, אלו העושים בו שימוש, מבלבלים לכאורה בין צדק, צדקה וצדקנות. יש מבין "המתבלבלים", שעושים זאת ממרום עושרם המופרז, הריכוזי, הטייקוני, אשר מפרישים פרומיל לעם, כצדקה פטרונית, ועוד מייחצ"נים זאת עד זרא. אחרים, מזהים צדק כפתרון לפגיעה חברתית-כלכלית באוכלוסייה כלשהי, אך מתעלמים בו זמנית מאוכלוסיות אחרות.
הצדק החברתי הוא שוויון הזדמנויות ושיוויון אפשרויות. הוא שיוויון, של כולם, בפני החוק. שוויון בחלוקת הנטל כמו גם בחלוקת ההון והמשאבים. הצדק החברתי הוא חירות וביטחון לכולם. המחוייבות לציית לחוק המדינה, על פני חוקים אחרים- רבניים, משיחיים או כל חוק אחר. אין מעל החוק. הצדק החברתי הוא יושר, והנגשה של האפשרויות הגלומות באזרחות שלנו, בפני הכלל ולא רק בפני מי שידו משגת את הכח לחטוף כל מה שאפשר - בזכות צבא של יועצים, לוביסטים ויחצ"נים.
צדק חברתי זה גם סולידריות. כן כן, סולידריות. ואם המילה הזאת מעוררת בכם אסוציאציה של מפלגות מארצות רחוקות אז אפשר גם לקרוא לזה שותפות חברתית, אחריות הדדית על מי שמתקשה ועל מי שלא הצליח ועל מי שהתחיל את חייו מנקודות נמוכות יותר, ואנו כחברה, אחראים ואחראיות על רווחתו, כמחויבות אדם לחברו. כי הטוב והצודק הוא כזה שמסתכל מעבר לד' אמותיו ושואף לבסס את אותה מחוייבות לרווחת חברו ולהנחיל אותה החוצה. לא במילים. לא בייחצו"ני סרק של טייקונים, סלבריטאים לרגע, ח"כים ושרים. במעשים. אנושי. פשוט.
למצוא חלופות אמיתיות
פרשנים בכירים ומובילים כבר זועקים זמן רב כי ההתפרקות של המערכות הכלכליות שהיוו את עמודי הטווח של הכלכלה העולמית נמצאת כבר מעבר לפינה. את הסכנה הגלומה בריכוזיות ובהפרטה הבלתי מבוקרת, סימנו לא רק רבבות אנשים לאורך הקיץ האחרון, ושוב במוצאי שבת בכיכרות, אלא גם בכירי הכלכלנים ואנשי המדיניות הציבורית. המשבר הזה הוא הזדמנות עבור כולנו ליצור חלופות אמיתיות לשיטות הכלכליות שהנחו את השלטון בישראל, כמו בארצות רבות אחרות, בעשורים האחרונים.
זאת ההזדמנות להתייחס לא רק להון הכלכלי כמדד לשגשוג אלא גם לרווחת תושבים, לחוסן קהילתי, לשלמות המרקם החברתי ולקיימות הסביבתית כמדדים לא פחות חשובים - ואף יותר - לשגשוגן של חברות ומדינות. זאת ההזדמנות לבסס מדיניות שתיתן מענה הולם, עמוק, לחוסר השוויון, שתתניע מהלכים מוחשיים ומוגדרים לצמצום הפערים החברתיים, לפגיעה במעמד הבינוני ובשכבות המוחלשות, דרך קידום דיור בהישג יד, חינוך הולם, תעסוקה הוגנת, חיים בכבוד. מאז הקיץ האחרון למושגים אלו יש נפח, נוכחות, ואפילו פרוגראמות ברורות שנוסחו על ידי מיטב המומחים.
המחאה באה מלמטה, אבל השינוי חייב לבוא מהראש. נבחרי העם חייבים להבין זאת. לאחר שחצי מיליון מאותו העם יצאו ועדיין יוצאים לרחובות, והבהירו בגרון ניחר כי קצה נפשם, נבחרי העם חייבים להבין שלא עוד. קחו את זה כשליחות, כהזדמנות לתת תוקף אמיתי למושג "שליח ציבור".
עם פתיחתו של מושב החורף של הכנסת, זאת ההזדמנות להוכיח כי אתם, כנבחרים, יודעים להקשיב. לפניכם חמישה חודשים וחצי של הזדמנות אמיתית להוכיח שהבנתם. שהמסר של אותו ציבור שבחר בכם הגיע לאוזניכם. קחו את זה כהזדמנות לתת תוקף אמיתי למושג "שליח ציבור". הציבור בישראל רחוק מלהיות טיפש. והיום יותר מתמיד.
רונית הד, מנכ"ל שתיל, שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי
לפנייה לכתב/ת 
