ערבות הדדית מזויפת

צודקים הטוענים כי שחרור גלעד שליט הוא תוצאה של המחאה החברתית המתחדשת. הנימוקים בעד השחרור ובעד המחאה דומים ותובעים ערבות הדדית. במקרה של שליט, הערבות באה לידי ביטוי בסיכון שכל אחד מאיתנו לוקח על חייו, כאשר אלף מחבלים מסתובבים חופשי. במחאה החברתית, הערבות מתבטאת במסים שייאלצו לשלם מי שגורלם שפר עליהם.

עוד בערוץ הדעות

• שלום מסוכן
• אינטרמצו עם גראדים
• הזז את הסטיגמה. לא את החרדי
  

ועדת טרכטנברג המליצה להעלות את מס ההכנסה השולי לעשירון העליון עד ל-48%. אם מוסיפים למספר הזה את הסכומים שנגבים לטובת מס בריאות וביטוח לאומי, אנחנו מגיעים לשיעורי מס, שהיו נהוגים בישראל בתור הזהב הסוציאל-דמוקרטי של שנות השבעים. כדאי רק לא לשכוח שתור הזהב ההוא אופיין בתנועה מוגברת באולם היוצאים של נתב"ג של קוני כרטיס בכיוון אחד, שנמאס להם לעבוד קשה בשביל לפרנס את רשויות המס, בתירוץ של "צדק חברתי". קשה להאמין שבעידן הקפיטליזם הגלובלי - כשהעולם כולו פתוח בפני בעלי מקצוע מוכשרים - המצב יהיה שונה.

וזו הבעיה של ערבות הדדית. היא יכולה לעבוד ברמת המשפחה או בין חברים קרובים. כשמנסים להפעיל אותה ברמת הקהילה (עיין ערך - קיבוץ) התוצאה היא פשיטת רגל. כשמתעקשים ליישם ערבות הדדית ברמת המדינה - זה כבר עלול להיגמר בהתפרקות טוטלית.

הסיבה פשוטה וידועה לכל מי שלמד קורס מבוא לפסיכולוגיה: טבעו של האדם לדאוג בעיקר לעצמו, במידה פחותה לקרובים לו, ובכלל לא לזרים. אי אפשר לצפות משמונה מיליון אנשים - שהדבר היחיד המחבר אותם הוא תעודת זהות כחולה - להקריב את חייהם וגם לא את רמת חייהם, רק על מנת שמאן דהוא יהיה מאושר קצת יותר.

מורה ליוגה? למה לא טכנאי מיזוג

כל מי שלקח הלוואה בבנק יודע כמה קשה לגייס ערבים, שיתחייבו להחזיר את החוב במקרה של חדלות פירעון. משפחת שליט מצפה מכולנו כקולקטיב לסכן את חיינו ולהיות ערבים שלה - רק בגלל שבנה עשה את המוטל עליו לפי חוק. מפגיני המחאה החברתית מצפים מאיתנו לסבסד עבורם משכנתא ומעון יום - רק בגלל שהם מתעקשים להיות קולנוענים או מורים ליוגה ומסרבים לעשות הסבה מקצועית לעבודות מבוקשות ומכניסות יותר, כגון טכנאי מזגני אוויר.

נכון, אמנם שגלעד שליט - בניגוד לחלק מהארטיסטים שהקימו אוהלים בשדרות רוטשילד - לא התחמק ממילוי חובותיו לפי חוק שירות ביטחון, אבל זו רחוקה מלהיות סיבה מספיק טובה בשביל לסכן את החיים של כולנו. הקמפיין לשחרור שליט מכר משוואה משונה לפיה אם נסכים לשלם את המחיר - ישתקם אמון הציבור בצה"ל, ולא יהיו עוד משתמטים משירות צבאי. אילו הייתי צריך עכשיו להתגייס, הדבר האחרון שהיה משכנע אותי ללכת לסיירת ולא לקב"ן הוא הידיעה שאמנם יכול להיות שאפול בשבי - אבל אחרי חמש שנים ישחררו אותי.

אם קמפיין שליט שקרי במהותו, על אחת כמה וכמה שאין צדק בדרישה התמוהה של המחאה החברתית שהעשירים ישלמו יותר מסים רק בשביל לאפשר לעניים חיים ברווחה. האגדה הרובין-הודית לפיה העלאת נטל המס על השכבות הגבוהות היא "מעשה צודק" כי היא "תצמצם את הפערים הכלכליים בחברה", מתעלמת מהעובדה שהפערים הכלכליים טבעיים כמו הפערים בגובה, במשקל, באינטליגנציה ובתוחלת החיים. ל

א כולנו יפים כמו בר רפאלי ולא כולנו חכמים מספיק בשביל להמציא מחשבים שיהפכו אותנו למיליונרים כמו סטיב ג'ובס (לשמחתנו - גם לא כולנו נמות צעירים כמוהו). בקיצור - אלוהים לא היה סוציאליסט ולא ברא אנשים שווים, ואין שום סיבה שמס הכנסה ייכנס לנעליו של אלוהים.

האירועים אשר מטלטלים את המדינה בחודשים האחרונים מעלים שאלה חשובה, שאנחנו מתעקשים להתחמק ממנה: האם ישראל

 צריכה להתנהל כמו קיבוץ ענק, שבו כל חבר משלם את המחיר על טעויות שעשו אנשים שהוא לא מכיר, או שהגיע הזמן לבחור במודל של חברת החזקות קומפקטית עם צבא מקצועני, שמשתדלת להגדיל את ההון הכללי ולהגן על הביטחון האזרחי - אבל לא מחויבת לפרזיטים ולמובטלים מקצועיים ולא מקריבה רבים למען יחיד.

המודל הראשון הוא של מדינה מערבית מפותחת; המודל השני מחזיר אותנו לקיבוץ. לפני שבוחרים בו, כדאי לזכור שמרבית הקיבוצים פשטו רגל או הופרטו.

פרופ' אמיר חצרוני, מרצה לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון