בלשנות כלכלית: הקשר בין ברוטו לברוטלי
איך קרה ששם התואר שמשמעותו בלטינית "כבד, קהה, מטומטם", ומאוחר יותר: "חייתי", הפך להיות הסכום הגולמי של המשכורת שלנו? גם באנגלית יש חיבור לשוני בין ברוטו לגס (gross) וגם המלה למטבע קטן, גרוּש, קשורה לזה
מהיכן מגיע הקשר בין גס לברוטו שקיים גם באנגלית (gross)? שואל דודי דדון. גם בגרמנית יש קשר: groß großer, וכמובן ברוטו ברוטלי. שאלה מצוינת, והזדמנות להמחיש שלוש מתוך ארבע הסיבות לדמיון בין מילים שונות בשפות: שאילה, מקור משותף ומקריות.
עוד בלשנות:
- מתמטיקה לשונית – על מקור המילה "אחוז"
- בעד הפרטה ונגד הלאמה? רד לשורש המילים
דמיון בין אותה מילה בשפות שונות יכול לנבוע משאילה: בעברית, כדי להביע את הסכום הכולל, או את הכמות הכוללת הן את הנטו והן את הטרה, משתמשים במילה ברוטו, שהגיעה אלינו – איך לא – מגרמנית. בגרמנית (ובמספר לשונות צפון-אירופיות נוספות), זוהי שאילה מאיטלקית. אבל באיטלקית brutto זה "מכוער, גס, רע, מגעיל", ו-di brutto זה כמו "נורא" בעברית ישראלית, גם במשמעות "מאוד": למשל - "אני נורא אוהבת לחפור".
המשמעות האיטלקית קצת מזכירה את ברוטאלי, נכון? וגם את gross באמריקאית. זה לא סתם.
כאן, מלבד קשר של שאילה בין שפות, יש גם קשר של מקור משותף: ברוטוס (brutus) בלטינית הוא שם תואר שמשמעותו "כבד, קהה, מטומטם". בצרפתית של ימי הביניים, שם התואר brut מתאר כל דבר שהוא גס, גולמי, וגם ברוטאלי, ועוד לפני שנשאלה המילה לאנגלית, כבר התרחבה המשמעות ל"חייתי". מהמאה ה-16 התחילו להשתמש בה גם על בני אדם ועל מעשיהם.
הגרמנית, אם כן, ועמה לשונות צפון אירופה ולימים גם העברית, שאלה את המילה במשמעות הקרובה יותר למקור הלטיני: גדול, גס. באיטלקית התפתח יותר השימוש לציון דברים חייתיים, ובפרט כיעור. כפי שדודי שם לב, הגסות נשארה המכנה המשותף.
מה הקשר בין grossus לגרוּש?
אחרי שאילה והתפתחות משותפת, אנחנו מגיעים לסיבה השלישית, שהיא ... מקריות: ה-gross האנגלי, שמשמעותו ברוטו או מגעיל, לא קשור ל-groß (gross) הגרמני, שמשמעותו "גדול" (ß בגרמנית שווה ל-ss ומבוטא כ-ס). המילה הגרמנית קשורה דווקא לאנגלית great, ומקורה בשורש הודו אירופי שונה.
שם התואר האנגלי gross גם הוא התחיל בלטינית, ועבר דרך צרפתית. בלטינית מאוחרת grossus זה "גס, סמיך", ומשם, דרך צרפתית, נשאלה המילה לאנגלית. גם כאן המשמעות המקורית הייתה "גס, גולמי, פשוט", ומכאן גם הסכום הגולמי. בסוף המאה השש עשרה כבר השתמשו בו באנגלית גם כ"מפלצתי", אבל השימוש כ"מגעיל" הוא חדש יחסית – מסלנג של סטודנטים אמריקאים באמצע המאה העשרים: בהתחלה זה היה שם תואר שמעצים תכונות שליליות – למשל gross stupidity – טיפשות גדולה.
ומזמן לא דיברנו על שמות מטבעות: בלטינית קראו לאחד המטבעות "מטבע עבה" – (denarius) grossus. השם נשאל לצ'כית כדי לציין מטבע שהוא כ-1/30 של תאלר, ומשם עבר גם לגרמנית לתאר מטבע כסף קטן, שהגיע גם לעברית: גְרוּש.
בשני המקרים – גם של ברוטו-ברוטאלי וגם של gross, הייתה התפתחות משם התואר "גדול" לשמות תואר שליליים כמו מגעיל, חייתי או אכזרי. הקשר בין גודל וטמטום קיים גם בשפות אחרות: המילים העבריות טיפש ו-כסיל מקורן באכדית – שפה שמית עתיקה שהייתה, בין השאר, לשונה של האימפריה האשורית. טיפש בא מ-tapāšu "גדול, נפוץ", וכסיל מ"עבה". ואם תשימו לב, גם באגדות אף פעם אין ענקים חכמים.
ד"ר תמר עילם-גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מלמדת בחוג ללשון עברית במכללת אורנים, ומרצה במסגרות פרטיות, עסקיות וציבוריות, ובמסגרות פנאי. לאחרונה ראה אור ספרה הטוב, הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית .
לפנייה לכתב/ת 
