קפיטליזם אוהב טכנולוגיה? תלוי את מי שואלים
האם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מקבעת את הקפיטליזם כשיטה הכלכלית-חברתית השלטת, או שמא מדובר בקרקע עליה יצמחו שורשי השינוי? שתי גישות הפוכות לשאלה זהה
בשבוע שעבר השקנו סדרה חדשה
שבודקת את ההשפעות הטכנולוגיה על השיח החברתי. בהמשך אסקור את ספרו המרתק של ערן פישר מאוניברסיטת בן גוריון "קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית". בינתיים, אמשיך לדון בספרו של ניק דאייר ויזפורד "סייבר-מרקס" (אנגלית, בהוצאת אוניברסיטת אילינוי).
בטור הקודם, הזכרתי את המושג "פוסטאינדוסטריאליזם". אמרתי שהאסכולה הזו תלתה תקוות רבות במהפכה הדיגיטלית. היא ראתה בעיני רוחה חברה בעלת רמת חיים גבוהה, בעלת תעשיית תקשורת מפותחת, כאשר התיעוש הכבד הישן, ואיתו מלחמות המעמדות, נעלמו.
כותב "סייבר-מרקס" מתנגד לתפיסה הזו. נימוקיו נלקחים מהמציאות. הוא טוען שאנחנו כבר כמה עשרות שנים נמצאים בעיצומה של מהפכה דיגיטלית. נכון, הוא אומר, המון אנשים עברו מהתעשייה הכבדה לענף השירותים, לפחות במערב והצפון העשיר.
קושיות
מחאת האוהלים: מה קרל מרקס היה אומר על זה
ד"ר אושי שהם-קראוס
האם המחאות שניצתו ברחבי הארץ הן מרקסיסטיות? קודם כדאי שתכירו את המשנה של קרל מרקס מגדולי ההוגים. מרקס דיבר על חירות משליטה אדנותית. היום, כולם מדברים על זכויות הפרט, אבל אם אנחנו לא גומרים את החודש, אז איפה החירות?
עם זאת, חייהם לא שופרו כל כך מבחינה כלכלית. הנה, ראו את גל המחאה החברתית השוטף את העולם בעקבות שחיקת המעמד הבינוני וצמיחתם הדורסנית של החברות הפיננסיות הפועלות על תשתית דיגיטלית בין לאומית.
סוציליזם מדעי
ובכן, נמשיך עם "סייבר-מרקס" לטובת כל אלה מבניכם שיתעצלו לקרוא (או לא יספיקו) את המקור. המחבר, ניק דאייר ויזפורד, מציג פרשנויות שונות וסותרות לגישתו של המרקסיזם ביחס למהפכות טכנולוגיות.
מרקס כתב הרבה ובתקופות שונות. גם חשיבתו, כמו אצל כל אדם חושב, התפתחה והשתנתה. על כן מתאפשרות פרשנויות שונות. הפרשנות הראשונה שמביא מחבר "סייבר-מרקס" היא פרשנותו של ארנסט מאנדל. מאנדל טוען שהתפתחות טכנולוגית תביא, באופן הכרחי, לנפילת הקפיטליזם לטובת צורת משטר כלכלי-חברתי שונה.
ואיך הוא מצדק את עצמו? ובכן, לפי מרקס, הקפיטליזם מתבסס על ניצול עבודה חיה, עבודה של בני אדם. העבודה הזו יוצרת את מה שמכונה "ערך עודף" שהולך לכיסו של הקפיטליסט.
אסביר. נניח שאני בעל הון. יש לי 1,000 שקל ומיכון בשווי 500 שקל. אני קונה מכספי חומרי גלם במאה שקלים ומעסיק פועל. אני משלם לפועל 10 שקלים בחודש והפועל משתמש במיכון, מעבד את חומר הגלם ומעלה את ערכו ביותר משווי עבודתו.
הפועל הפך את חומר הגלם שעלה לי 500 שקל לשווה 700 שקל. את זה הוא עשה במהלך חודש שבו שילמתי לו רק עשרה שקלים. והנה, בלי לחשב בלאי של המיכון, שכ"ד וכו', הרווחתי, אני בעל ההון, 190 שקלים; העלאת ערך הסחורה פחות שכר הפועל.
והנה, זהו הנס של הקפיטליזם. נמשיך עם בעל ההון. הוא לוקח את 190 השקלים שלו, קונה עוד ציוד, שוכר עוד פועלים, ממשיך להשתמש בכוח עבודתם, כדי לעבד סחורה, ומוכר אותה במחיר גדול יותר מערך העבודה.
אבל, אומר לנו מאנדל, כאן מסתתר לו בור שיפיל את הקפיטליזם דווקא בשיאו. כאשר אני, בעל ההון, אקנה יותר ויותר מכונות, במקום להעסיק יותר אנשים, לא אוכל להפיק יותר את הערך העודף על עבודתם והקפיטליזם ייעצר.
טכנולוגיה כאמצעי שליטה
לאחר התחזית החיובית (מנקודת ראות מרקסיסטית) של מאנדל, אנחנו נתקלים בתחזית פחות מוצלחת: התחזית הזו מזכירה את אנשי אסכולת פרנקפורט - תיאודור אדורנו ומקס הורקהיימר (שראויים לסדרה שלמה שעוד תגיע) ומשלבת אותם בגישה ניהולית שנקראת "טיילוריזם" (גם על טיילור וגישתו אכתוב טור או שניים בהמשך).
אנשי אסכולת פרנקפורט הפסימיים היו אולי הראשונים שראו איך ההיגיון של הקפיטליזם מתגלגל מהמפעל אל כל שדרות החברה - אל החשיבה, התקשורת ואפילו אל הבידור. הם מדברים על כך שהאמנות והתרבות הפכו לתעשייה הפועלת בראש קפיטליסטי.
עולם הבידור כולו גויס לטובת הפיכת החברה שלנו מחברה של ייצור לצורך צריכה, לחברה של צריכה לצורך ייצור. מבול של פרסומות, סמויות וגלויות, תעשיית אופנה, מודלים חדשים, תעשיית בידור. כל אלה הם דרכים של תקשורת ההמונים לעצב את דמותנו ולהפוך אותנו לצרכנים שטוחים ושטחיים.
ומיהו טיילור? הוא היה אולי מהנדס האנוש הראשון. במעבר מניהול אנשים לניהול "משאבי אנוש" עומדים טיילור והגישה שלו. טיילור הוא זה שהפך את הניהול למה שהוא היום, לדיסציפלינה (תחום לימוד) "מדעית". הוא הפך את ניתוח ההתנהגות של העובד, הפיקוח עליה והשליטה בעובד לתורה שלמה.
הנדסת אנוש
הוא העמיק את עניין חלוקת העבודה לפי תכונות העובד, הוא הכניס תצפיות על עבודה, הכנסת מכסות ובדיקת הספקים. כלומר, הוא הפך למהנדס של אנשים עובדים והוא גם אחראי לכך שהם הלכו והפכו לאובייקטים להנדסה. טיילוריזם, כך יטענו, מרקסיסטים, פוחד מכוחם של העובדים.העובדים, בבתי החרושת הראשונים היו עובדים מומחים. הם שלטו בתהליך הייצור לכל אורכו. הם הבינו אותו וידעו לתחזק אותו. פעמים רבות הם ידעו הרבה יותר מהבעלים. מכאן גם נבע כוחם. הם יכלו להשבית בקלות את הייצור. יכלו בקלות לבצע חבלה או תקיעה מכוונת של העבודה.
את כוח העובדים האלה, כך יגידו מרקסיסטים, רצה טיילור לעקר, והוא עשה את זה דרך ה"הנדסיזציה" של העבודה כולה. קודם כל, הוא הקצין את חלוקת העבודה. הוא שבר את רצף העבודה לשברי התמחויות, והוא הוא בין האחראים להכנסתו ולהיקבעותו של פס הייצור.
בפס הייצור, הופך כל פועל למעין רובוט אנושי. הוא רק מבריג, או רק מרכיב רכיב מסוים, ובודאי שאינו שולט בהגיון של העבודה כולה. הוא מנוטרל מכוחו. (שטיילור, אגב, לא המציא את השיטה. כבר אדם סמית' מתאר מפעל סיכות יעיל שבו כל פועל אחראי על אספקט אחד של העבודה. הנרי פורד שצפה, לדבריו, בבית מטבחיים חדיש, הכניס את הסרט הנע למפעל שלו, אבל, כאמור, טיילור הביא את הצידוקים התיאורטיים).
ואיך זה קשור למהפכה הדיגיטלית? יגידו אנשי ה"טכנולוגיה כאמצעי שליטה" משהו כמו "הנה, עוד הזדמנות למנגנונים לשלוט בנו". ואכן, תעודות זהות חכמות, סלולריים שהמשטרה מקבלת את תכני השיחות שלהם ואת זמני השיחות, מאגרי אוכלוסין, מאגרים ביומטריים. אין לאן לברוח. אין לאן ללכת.
לא אזרחים. עובדים
המנגנון החברתי המאורגן, מה שמכונה בפשטות "המדינה", הולך לדעת עליך הכל. איזה תרופה אתה לוקח, היכן אתה נמצא, עובד, מה הגנים שמהם גופך מורכב. חשבו למשל על הדבר המזעזע הזה: אתה הולך לראיון עבודה. המנהל בודק במחשב ומוצא שאתה בעל גן מסוים שהופך אותך, סטטיסטית, לפגיע יותר לסרטן מסוים, והנה, אתה לא מתקבל. בשביל מה לו להסתכן?או בסגנון טיילוריסטי, נגזר עליך כל חייך לעשות את התפקיד "הכי מתאים". "הכי מתאים", כמובן מנקודת המבט של יעילות ולא מנקודת המבט של צמיחה אישית והסיפוק שלך כעובד. והנה, שליטה מוחלטת של המערכת בכולנו, לא רק עובדים, אלא גם אזרחים. (התחום הזה נקרא ביו-פוליטיקה, וגם לו נקדיש כמה טורים בעתיד).
ועל הקשר שבין אזרחים סתם לבין עובדי מפעל ועל החברה כולה שהופכת למפעל גדול בהגותו של האיטלקי אנטוניו נגרי, בטור הבא.
ועוד מילה: אני מזמין אתכם לבקר באתר הבית החדש שלי ב: www.ushi.co.il . באתר תוכלו למצוא למעלה מ-70 טורים בנושאי כלכלה וחברה. אני מזמין מורים, מדריכים, סטודנטים ומתעניינים להוריד בחינם ולעשות כל שימוש לימודי בטקסטים שלי. זה כמובן בחינם. תוכלו גם להרשם לרשימת תפוצה ולקבל למייל את הטור השבועי. תודה.
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל ushik42@gmail.com , ולהכנס לאתר הבית שלו ולהוריד בחינם כ-80 טורים בנושאי כלכלה וחברה.
לפנייה לכתב/ת 
זמנים מודרנים. עברנו לדיגיטציה אך זה לא שיפר את חיינו
צילום: Gettyimages Imagebank
ד"ר אושי שהם קראוס
צילום: חן אלוני
מומלצים
