לפצות את נפגעי העבירה
ההכרה בחובת המדינה לפצות נפגעי עבירה בגין נזקים, שנגרמו עקב רשלנות היא צעד מתחייב. מרגע שהטיפול בפשיעה מופקע מידיים פרטיות ומופקד בידיה הבלעדיות של המדינה, מחויבת האחרונה לספק הגנה וביטחון לאזרחיה
אתמול אישר בית-המשפט המחוזי בפתח-תקווה את הסכם הפיצויים, שנחתם בתום הליך גישור בין המדינה לבין משפחתה של ענבל עמרם, שנרצחה על-ידי גנב רכב לפני כחמש שנים. במסגרת ההסכם תפוצה משפחתה של ענבל ז"ל בסכום של למעלה משלושה מיליון שקלים. זאת, בגין התנהלות רשלנית מצד המשטרה בטיפול בתלונות שהגישה המשפחה על היעדרותה של הנפגעת, תלונות אשר לו טופלו כראוי היו עשויות להציל את חייה.
עוד בערוץ הדעות
סוגיית ההכרה בזכותם של נפגעי עבירה לפיצויים על-ידי המדינה משתלבת בשיח הגובר בשנים האחרונות, בארץ ובעולם, בשאלת היקף זכויותיהם של נפגעי עבירה. אם בעבר ברור היה כי לנפגעי עבירה אין דריסת רגל בהליך הפלילי, שהרי הצדדים להליך הם המדינה והנאשם בלבד, כיום כבר אי אפשר להתעלם מהכרה גוברת, אף אם חלקית, בצרכיהם ובהשלכות הפגיעה על חייהם.
ההכרה בחובת המדינה לפצות נפגעי עבירה בגין נזקים, שנגרמו עקב רשלנות היא בעיניי צעד מתחייב ואף טריוויאלי. מרגע שהטיפול בפשיעה מופקע מידיים פרטיות ומופקד בידיה הבלעדיות של המדינה, מחויבת האחרונה לספק הגנה וביטחון לאזרחיה. במקרה של משפחת עמרם, כשלון המדינה היה כפול: ראשית, המדינה כשלה מלכתחילה בחובתה להגן על בטחונה האישי של הנפגעת מעצם העובדה שבוצעה בה עבירה; שנית, המדינה כשלה בדיעבד לספק לה הגנה וסיוע לאחר שכבר בוצעה העבירה.
הסכם הפיצויים שאושר מתייחס רק לכישלון שנגרם בשלב השני. בכך אין די. הגיע העת להכיר בזכותם של נפגעי עבירה לקבל פיצוי מהמדינה בגין עצם הפגיעה שחוו. זאת, בלא קשר לטיב התנהלות המדינה בשלבים שלאחר ביצוע העבירה.
ומה קורה בעולם?
כשמתבוננים לצדדים, מסתבר כי פיצוי נפגעי עבירה על-ידי המדינה הינו הסדר הרווח מאד בעולם. כ-30 מדינות, ביניהן קנדה, אוסטרליה, ארה"ב, אנגליה, צרפת, גרמניה וספרד - מפעילות כיום מנגנונים לפיצוי נפגעי עבירה מהמדינה, לפי קריטריונים שונים.
אין חולק כי מנגנוני פיצוי כאלה כרוכים בעלויות גבוהות, אך כידוע, החלטה
שכזו היא עניין של סדרי עדיפויות. בהקשר זה, לא ברורה ההצדקה להבחנה הנוהגת בישראל בין זכותם של נפגעי טרור לקבל פיצוי מהמדינה, לבין היעדר-זכותם של נפגעי עבירה לקבל פיצוי שכזה.
שתי הקבוצות נפגעו מביצוע עבירה; ההבדל נעוץ רק ברקע ובמניע של מבצעי העבירה. הטלת חובת פיצוי נפגעי עבירה על-ידי המדינה היא אפוא הצעד הבא המתחייב. מעבר להיותו צעד צודק וראוי מבחינה מוסרית-חברתית, יש בכוחו לעודד את המדינה לשפר תפקודן של מערכת האכיפה ולעודד נפגעים לשתף פעולה עימן.
ד"ר הדר דנציג-רוזנברג היא מומחית למשפט פלילי ולמגדר. חברת סגל בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: יואב שטיין")
