לא נגמר: לחברות הביטוח יש פטנט חדש להרוויח

האם חברת הביטוח רשאית לנכות מפיצוי המגיע לבעל רכב שרכבו הוכרז כ"אובדן מלא", את החלק היחסי של אגרת הרישוי שנותרה עד למועד הטסט הבא? שאלה זו נבדקת בימים אלה על-ידי המפקח על הביטוח, בעקבות תלונה לפיה חלק מחברות הביטוח החלו להפעיל את "הפטנט" החדש הזה, כדי לחסוך עוד כמה מאות אלפי שקלים.

חברות הביטוח מנמקות את הניכוי בכך שבעל רכב שרכבו הוכרז כאובדן גמור (להבדיל מאובדן להלכה), רישיונו מופקד במשרד הרישוי ושרידיו של הרכב מיועדים לפירוק בלבד, מקבל החזר ממשרד הרישוי על החלק הלא מנוצל של אגרת הרישוי. לטענתן, מחיר הרכב בחוברת של לוי יצחק - עליו מבססות רוב החברות את סכום הפיצוי למבוטח - כולל גם את מרכיב הרישוי, המופיע בהערה במחירון הרכב ולפיה "מחיר מכונית משומשת במחירון כולל את אגרת הרישוי יחסית לתקופת השימוש".

לפיכך טוענות חברות הביטוח כי ניכוי יתרת האגרה - אותה כאמור מקבל המבוטח כהחזר ממשרד הרישוי - מונעת מצב בו המבוטח יקבל תשלום כפול: הן מחברת הביטוח המפצה לפי מחיר המחירון (שכולל חלק יחסי של אגרת הרישוי), והן ממשרד הרישוי. זאת, למרות שההחזר מגיע באיחור של מספר חודשים.

בבדיקה שעורך כעת המפקח, עולה גם השאלה האם ניתן לערוך חישוב כזה לגבי מכוניות ישנות (לפני שנת 2008). שכן רק מתחילת 2009 שונתה שיטת רישום מועד העלייה לכביש - משנת יצור כפי שהיה בעבר, לחודש העלייה לכביש - המתועדת ברישיון הרכב. זאת מכיוון שבמקרה של כלי רכב אלה, אין חברות הביטוח יכולות לטעון כי בעל הרכב נהנה פעמיים.

אגרת הרישוי השנתית לרכבי יוקרה (קבוצת רישוי 7) משלוש שנות הייצור האחרונות מגיעה לכ-4,500 שקל, ויורדת במשך השנים עד ל-כ-1,600 שקל לרכב שגילו מעל 10 שנים. במכוניות המשפחתיות נעה האגרה בין 1,430 שקל לכלי רכב בני שלוש שנים, והיא יורדת במהלך השנים עד ל-1,000 שקל בכלי רכב בני 10 ופחות.