המהמר הגדול: מה עובר על ראש ממשלת יוון?
ג'ורג' פפנדראו החליט להטיל על אזרחי יוון מטלה כבדה: קביעת גורל כלכלת אירופה ואולי כלכלת העולם כולו. בו בזמן, הוא מעמיד את גוש האירו בספק
המגזין הגרמני "די וולט" השווה היום (ה') במאמר המערכת שלו את ראש ממשלת יוון, ג'ורג' פפנדראו ל"שחקן רולטה שזורק את כל כספו על מספר אחד". פפנדראו זעזע את מנהיגי אירופה ואת השווקים כשהודיע, רק כמה ימים לאחר שהוועידה של מנהיגי מדינות אירופה גיבשה חבילה חדשה לחילוץ יוון מחובות העתק שלה, שיעמיד את חבילת הסיוע למשאל עם.
- אזרחי יוון יקבעו אם העולם ייכנס למיתון
- ממשלת יוון מכנסת דיון חירום
- יוון: שר האוצר וחברי פרלמנט נגד משאל העם
בפועל, החליט פפנדראו להטיל על אזרחי יוון את המטלה הכבדה של קביעת גורלה של כלכלת אירופה ואולי של כלכלת העולם כולו לשנים הקרובות. בו בזמן, העמיד את עצם שלמותו של גוש האירו, שנוסד לפני כ-20 שנה, בספק.
אם יחליטו אזרחי יוון לדחות את תכנית החילוץ, בשל הקיצוצים החריפים שהיא כופה על ממשלתם, ערש הדמוקרטיה המערבית תהפוך למדינה הראשונה שפורשת מהישות הפוליטית שנוסדה במטרה למנוע את מלחמת העולם השלישית באירופה ולהציג מודל חדש של מדינה רב לאומית.
ליוון אין סיכוי ממשי לעמוד בתשלום חובותיה ללא עסקת החילוץ. לא לחינם נכתב במאמר המערכת של הפייננשל טיימס היום כי "מאז יום שני, שואלים רבים בחוסר נימוס האם ראש ממשלת יוון השתגע?". באופן מפתיע, תשובתו של כותב המאמר היא "לא" נחרץ.
כתב הפייננשל טיימס אינו לבד. עיתוני אירופה שופעים מחמאות לפפנדראו על כך שלקח צעד אמיץ וכן בהחלטתו להעמיד את תכנית החילוץ למשאל עם. העיתונאים והפרשנים המחמיאים מפרשים את צעדו של פפנדראו כניסיון ליצור חבילת חילוץ אמיתית וברת ביצוע, ולא מצג שווא למשקיעים.
כל תכניות החילוץ שנהגו עד כה, ולוו בדרישות לקיצוצים והתייעלות במשק היווני, זכו לתגובות נזעמות מצד הציבור ביוון. היוונים, שהתרגלו בעשרים השנים האחרונות לכלכלה שבה רוב העובדים מועסקים על ידי המדינה בתנאים מוגנים ונוחים ורבים נהנים ממבנה המשק שמבוסס על חסמים נגד תחרותיות וועדי עובדים חזקים, רואים בחבילות הסיוע סוג של פלישה גרמנית במסווה. עיתוני המדינה הרבו להשוות בין הפקידים הגרמנים שהגיעו לייעץ לממשלה על צעדי התייעלות לבין חיילים נאצים וכל הצבעה של הפרלמנט על חבילת סיוע לוותה בהפגנות אלימות.
פפנדראו מודע לכל זה וייתכן שפנייתו לעם נועדה לוודא שהפעם, העניינים יתנהלו אחרת. ראש ממשלת יוון רוצה שבני עמו יקבלו החלטה – או שפושטים רגל, או שמפסיקים למחות כנגד צעדי ההתייעלות ומקבלים את הסיוע הנדרש. "אנחנו סומכים על האזרחים, מאמינים בכושר השיפוט שלהם ומקבלים את החלטותיהם", אמר היום פפנדראו בישיבה של מפלגתו. "בעוד כמה שבועות ההסכם מבריסל יהפוך לחוזה הלוואה. אנחנו חייבים לומר במפורש אם אנחנו מקבלים את החוזה או דוחים אותו".
הלחץ עובר למרקל וסרקוזי
עושה רושם שפפנדראו סומך על אזרחי יוון שיקבלו את ההחלטה ה"הגיונית" ויבחרו לקבל את כספן של מדינות אירופה, עם הקיצוצים בתקציב שבאים איתו. לא כל שותפיו הקואליציוניים חולקים את הדעה הזאת ובשלב זה מתנהלים דיוני חירום בעקבות הודעתו של שר האוצר היווני, אוונגלוס וניזלוס, כי הוא מתנגד נחרצות למשאל עם.
משמעות ההודעה היא שפפנדראו ישב ימים אורכים בבריסל, עם מנהיגי מדינות אירופה, וגיבש תכנית למחיקת חובות נרחבת למדינתו, כשכל אותו הזמן לא הודיע לאיש על כוונתו לפנות אל העם לכשיחזור לאתונה. על רקע החיכוכים הרבים שנתגלו בבריסל, מדובר בתצוגה מדאיגה של חוסר אמון בין השותפים להנהגת היבשת.
קנצלרית גרמניה ונשיא צרפת כבר הודיעו כי לא יעבירו עוד סנט שחוק ליוון עד שלא תכריע בשאלת תכנית החילוץ ומנהיגי הכלכלות המובילות אף שלחו רמזים עבים לכך שהם מוכנים לסבול את פרישתה של יוון מהגוש. מרקל כינסה עיתונאים אמש ואמרה כי "העדיפות הראשונה שלנו היא להציל את האירו, לא את היוונים". השר הצרפתי לענייני אירופה ז'אן לאונטי היה בוטה יותר כשאמר "האירו ישרוד בלי יוון".
אך גם אם פרישה של יוון מגוש האירו לא תהרוג את האיחוד, משאל העם שרקח ראש ממשלתה בהחלט יגרום לו לדמם. המטרה המיידית של הועידה שנערכה בשבוע שעבר בבריסל, הייתה לצאת במהרה עם תכנית שתרגיע את המשקיעים ותעצור את הצניחה של האירו מול הדולר ושל המדדים בבורסות אירופה. המטרה הזאת הושגה אמנם, אך לימים בודדים בלבד.
ההודעה על משאל עם ביוון טרפה את הקלפים. התשואות על האג"ח של מדינות אירופה שוב בעלייה ואותו "סנטימנט", שממלא תפקיד כה חשוב במשבר שעיקרו יכולת גיוס החוב של מדינות, שוב פועל לרעתו של גוש האירו.
מבחינה זו, המהלך האחרון של פפנדראו מציב את שאר מנהיגי מדינות האירו בעמדה שהוא עצמו כבר התרגל לעמוד בה – עם הגב נגד הקיר ועם עין מודאגת על השעון. הזמן היקר שיחלוף עד למשאל העם ביוון, שבמקרה הטוב ייערך בתחילת דצמבר, יעלה למדינות אירופה כסף רב.
מנהיגי אירופה בלחץ. פפנדראו יודע, כמו שכולם יודעים, כי לאיחוד יש מספיק כסף כדי לחלץ את יוון מחובותיה אך אין לו מספיק כסף כדי לחלץ כלכלה בסדר גודל של איטליה אם תיקלע למצב דומה. יתכן ש"שחקן הרולטה" מאתונה לא שם בהכרח את כספו על מספר אחד. אולי הוא מנהל שני הימורים במקביל: האחד, ההימור שעמו יאשר את תכנית החילוץ ויעניק לו את השקט הפוליטי לבצע רפורמות במשק היווני. השני, שמנהיגי האיחוד ייבהלו מהאפשרות של פרישה יוונית ויציעו עסקה טובה יותר.
הצפון והדרום: האם יוון שייכת לאירופה?
קשה להאמין, אך קיים גם הימור שלישי. שהעם היווני ידחה את התכנית ויוון תחזור להשתמש בדרכמה – המטבע הלאומי שקדם לאירו. מבחינה כלכלית גרידה, קשה לראות כיצד התרחיש הזה יועיל לכלכלת יוון. במשך שנים התנהלה המדינה עם מציאות של הון שחור בהיקפים אדירים, גירעון הולך ותופח ושיעורי גביית מסים נמוכים להחריד על ידי כך שמכרה אג"ח בריביות כמעט זהות לאלה של מעצמות כלכליות כמו גרמניה וצרפת.
ההשתייכות לגוש האירו היא שאפשרה ליוון לצבור את החובות האדירים שצברה (כחצי טריליון אירו). משקיעים התייחסו לאג"ח של יוון כאל אגרות של מדינה "אירופאית", כלומר, כאל הלוואה שניתן לסמוך על כך שתכובד. בנוסף, האמינו משקיעים רבים כי בבוא היום, אם יוון לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, יתגייסו שאר מדינות אירופה כדי לסייע לה.
אם יקרה הנורא מכל ויוון תפרוש מגוש האירו על שלל בעיותיה וחובותיה, התאוששותה ממשבר החובות הנוכחי תהיה ארוכה וקשה יותר. הסיכויים שתשקע שוב במשבר דומה, עם זאת, ירדו משמעותית. אך יתכן שפרישה כזו תהיה קללה שברכה בצידה, מפני שהיא תחלץ את יוון מכלוב הזהב שאפשר לה לשקוע בחובות שדורות על גבי דורות של יוונים, יצטרכו לפרוע עכשיו.
פרישה של יוון גם תעשה צדק מסוים עם גוש האירו. מרגע שנחשף מצבה הכלכלי של יוון, בינואר 2009, תוהים כלכלנים רבים מה חשבו לעצמם מייסדי גוש האירו, כאשר ביקשו לשכן תחת גג כלכלי אחד את גרמניה, צרפת, אירלנד ויוון. מטבע האירו הפך עם השנים לדבק שחיבר את הכלכלות המתועשות והמפותחות ביותר בעולם עם מדינות שלא היו מסוגלות להבטיח למשקיעים את אותה יציבות כלכלית שקיבלו ממדינות צפון אירופה. הדבק הזה, ברור לכל, הולך ומתפורר.
גרמניה וצרפת - הניזונות ממערכת פיננסים מפותחת ועתירת מזומנים, משוק תחרותי ויעיל בקנה מידה בינלאומי, ממוסדות אקדמיים שמזינים את המשק בחידושים טכנולוגיים רבים ומתשתיות מפותחות שמבטיחות רמת פריון גבוהה לכל עובד - נדרשות כעת לשלם את המחיר של איחוד כלכלי עם יוון וספרד, מדינות עם רמת שחיתות גבוהה שנחלצו רק בשנות ה-70 משלטון דיקטטורי וניהלו כלכלה שמרנית, נטולת תחרותיות וזרועה בפרוטקציוניזם.
אם תפרוש יוון ייתכן שהמשבר יתגלגל למדינות אחרות בגוש וימוטט אותו כליל. אך אם ישכילו מנהיגי אירופה לשרוד את התהפוכות הללו, אולי ימצאו את עצמם על דרך המלך לשרטוט של גבולות חדשים וברורים יותר לאיחוד המוניטרי, גבולות שניתן להכילם ולהגן עליהם, גבולות שבהם נכללות כלכלות שוות בכוחן, המסוגלות לערוב זו לזו.
לפנייה לכתב/ת 
