צדק חברתי: גם החרדים רוצים שיוויון
במשחק הפוליטי הפך ניגוח חרדים לספורט אתגרי, וגם כאשר הנתונים מוכיחים שעלות הבטחת הכנסה לחרדים נמוכה מאוד בהשוואה למערכות ההשכלה גבוהה, אין מי שיכיר בכך. החרדים דורשים צדק חברתי - וגם פרנסה בכבוד
בשוך סערת הצדק החברתי, התפוררות השלטון במדינות הערביות ודו"חות מבקר המדינה, יחזור סדר היום החברתי לעסוק בחרדים. חרדים תמיד מהווים תפוח אדמה לוהט. אפילו הנשיא שמעון פרס הקדיש להם זמן בפתיחת מושב החורף של הכנסת. הוא קרא בלהט למגזר החרדי להרחיב את השתתפותו בשוק העבודה של ישראל, וקרא למעסיקים בישראל, שיפתחו את שעריהם לחרדים, וינהגו כבוד במנהגיהם ובצורכיהם.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
ובכדי שגם ידיהם של השופטים לא תישארנה מחוסרות עבודה, יצטרך השופט ס' ג'ובראן מבית המשפט העליון, לתת בקרוב את החלטתו בעתירה לבג"ץ, שעיקרה מדוע אברך בכולל זכאי להבטחת הכנסה, בעוד סטודנט איננו זכאי.
לפי מחקרים שונים, האוכלוסייה החרדית בישראל מונה בין 550 ל-650 אלף איש. עלות הבטחת ההכנסה לחרדים הקיימת שנים רבות, עומדת על 120 מליון שקלים - סכום לא מבוטל. תקציב ההשכלה הגבוהה והסטודנטים לשנתיים הקרובות תהיה 1.3 מיליארד שקלים. בנוסף, בשנת 2011 העניקה הממשלה, ובצדק, 1.5 מיליארד ₪ לצרכי מלגות, הטבות וסיוע לסטודנטים בשכר לימוד. ראוי שבכל דיון יכירו גם בנתונים אלה.
אלא שבמשחק פוליטי תקשורתי, שבו ניגוח חרדים הופך לעיתים קרובות לספורט אתגרי, קשה מאוד לדבר על מספרים. הגם שהנתונים יוכיחו כי עלות הבטחת הכנסה לחרדים היא נמוכה מאוד בהשוואה למערכות ההשכלה גבוהה, הוויכוח לא יכול להתקיים במגרש השוויון, או במילים גבוהות של צדק חלוקתי. הקושי בהסברת האבחנה בין לימודים אקדמיים ללימודים תורניים הוא קושי תרבותי, עמוק ומושרש.
הדרך לשוויון רצופה כוונות טובות
החרדי יוכל להבין את חשיבות עולם האקדמיה, את הצורך ללמוד מקצוע נוסף ללימודי תורה, וכן – אף את החשיבות של מערכת הביטחון וצה"ל לביטחון כולנו. האזרח הממוצע יתקשה להבין מדוע לימוד התורה הוא הדלק האמיתי של עם ישראל.
אני מניח שבעתירה שהוגשה, בין היתר, על ידי הסטודנטים ומגוון זרמים ביהדות הלא-חרדית, נשמע בין היתר על השונות הטבועה בין אברכים לסטודנטים, על האמונה הפנימית המכתיבה את לימוד התורה כעיסוק יומיומי, על לימוד התורה שאינו בגדר תקופת הכשרה זמנית, ואינו מיועד לרכישת מקצוע. נשמע גם שמדינה דמוקרטית יכולה ליצור התייחסות תקציבית נפרדת לאברכים, במסגרת החוק ובכלים החוקיים. וגם כיצד מעודדים את האוכלוסייה החרדית לצאת לשוק התעסוקה, כדי להילחם בעוני ולשפר את פוטנציאל הצמיחה של כלל המשק.
ספק אם הטענה התרבותית תעלה. זו טענה שאין לה, כנראה, משקל משפטי-תקשורתי. ספק אם תוכל האוכלוסייה החרדית להסביר לכלל האוכלוסייה בישראל, לתקשורת, ובכלל זה לבית המשפט, שעם כל הרצון הטוב ליצור חברה הומוגניות ושוויונית - הדרך לשינוי לא מתרחשת במהפכות, אלא בשינויים הדרגתיים; לא בתהליכים רבולוציוניים, אלא אבולוציוניים; לא בהכפפה מבחוץ, אלא עקב מגמות מבפנים. שינוי מבוקר, תוכנית עבודה לעשור, חשיבה לטווח ארוך, ובעיקר הליכה עם הזרם ולא נגדו – הם אלה שיביאו למיתון הלהבות, ועתידים ליצור דו-שיח פורה.
להכיר את תרבות המיעוטים בישראל
הנה דוגמה לשינוי - לא למהפכה: עד השנים האחרונות, הנשים החרדיות שנקלטו בשוק העבודה עסקו בחינוך - החל מהוראה וכלה בסיוע. בחשיבה מסודרת, בהידברות, ביצירת כבוד הדדי, ובחלוקת משאבים מאוזנת - קידמה הממשלה תוכניות שמתעדפות העסקת עובדים מהמגזר החרדי (והערבי).
הממשלה לא רק מדברת, אלא גם מעניקה כ-אלף ₪ לחודש עבור כל עובד, אשר מועברים למעסיק במשך 30 חודשים. במסגרת תוכנית זו כבר הצטרפו למעגל העבודה כ-3,500 עובדים ועובדות מן המגזר החרדי. חברת "סיטיבוק", כמו חברות הייטק נוספות, זיהו את הפוטנציאל הגלום באופיו של המגזר החרדי: מסירות, נאמנות, רצינות, תפיסה מהירה, חריצות ועוד, ופיתחו תשתית תעסוקתית נפלאה למגזר זה.
החובה האזרחית של קברניטי המדינה, של התקשורת, של בית המשפט ושל נציגי הציבור – היא להכיר ולהבין את תרבות המיעוטים בישראל, חרדים וערבים כאחד. אלה מחזיקים בעולם תרבותי עשיר, ויש לעשות הכול שלא לפרום את קצוות המארג. ישכילו לפעול גורמים אלה בהתאם לשינויים הרצויים, ולא במהפכות ההרסניות, תוך שקלול מושכל של ראייה אסטרטגית לטווח ארוך, והבנת נבכי הציבור החרדי והתהליכים המתרחשים בו.
- הכותב הוא מנכ"ל חברת "סיטיבוק" המעסיקה נשים חרדיות
לפנייה לכתב/ת 
