תיק פתוח: הרוצח של פרופ' ניב מסתובב חופשי
לילה, גשם, יריות ב-BMW בדרך אלוף שדה. כבר כמעט חמש שנים חלפו מההתנקשות במנהל היחידה לטיפול בכאב באיכילוב. גם מה שנראה כפיצוח - ירד לטימיון. "לא חסר לנו הרבה", בטוחים גם היום במשטרה. פרק ראשון בסדרת הבלתי מפוענחים
צוותי ההצלה שהגיעו הבחינו ב-BMW בצד הדרך, בתוך גדר שיחים. מרחוק ניתן היה לראות את הנהג רכון על ההגה ללא תזוזה. רק כאשר התקרבו לרכב ושמו לב לחורים קטנים בפח, הבינו שמשהו לא מסתדר כאן. כשפתחו את הדלת, התמונה האיומה התבהרה. גופת הנהג נשמטה לעברם ועליה כתמי דם, פצעי ירי קטלניים.
כך, במקום תאונת דרכים טראגית, הוליד הלילה ההוא את אחת מזירות הפשע החמורות שידע מחוז תל אביב בשנים האחרונות. מאחורי ההגה ישב לא אחר מאשר פרופסור דיוויד ניב, מנהל היחידה לטיפול בכאב בבית החולים איכילוב, בעל שם עולמי בתחום.
- יותר משנתיים אחרי: פוענח רצח ענת פלינר
- אחרי 4 שנים: פוענח רצח אסף שטיירמן
- אחרי כמעט 6 שנים: פוענח רצח דנה בנט
- אחרי 5 שנים: פוענח רצח שי אדרי משדרות
גם מפקד המחוז דאז, ניצב דוד צור, הגיע לזירה והטיל את החקירה על היחידה המרכזית (ימ"ר) של תל אביב. על אף מה שנדמה כפענוח מבריק בהמשך, כבר כמעט חמש שנים שתיק רצח הפרופסור, שזכה לשם "כאב לב", נותר פתוח. צו איסור פרסום עוד מוטל על פרטים מהחקירה.
"למה שירצו לפגוע בו?"
ממש מעט לפני שנרצח מכדורי מתנקש, סיים פרופסור ניב, בן 57 ואב לשלושה ילדים, את יום עבודתו בבית החולים התל-אביבי. זו לא הייתה שעה יוצאת דופן עבור מנהל המחלקה האהוב והמוערך. הוא נכנס למכונית הכסופה המפוארת ונסע לכיוון ביתו שבסביון.
מאוחר יותר יספרו עדי ראייה לחוקרים: "ראינו אותו מגיע מכיוון מערב, ואז בצומת עם רחוב רזיאל הוא איבד שליטה, עלה על אי תנועה, התנגש בעץ ונתקע בשיחים". עם שביבי המידע הללו, פתחו חוקרי מחלק ג' בימ"ר תל אביב בחקירה.
רכזי המודיעין של המשטרה ניסו עוד באותו הלילה למצוא סכסוכים בעברו של הפרופסור.
למחרת היום, כשבכירי המערכת הרפואית בישראל עוד המומים, החלו חוקרי המשטרה לסייר במסדרונות בית החולים וגבו עדויות מקולגות. הם נשאלו אם ראו אותו מתוח באותה התקופה, אם התעצבן על מישהו או אם סיפר על סכסוך כלשהו. התשובה שקיבלו מכולם הייתה אחת – "לפרופסור ניב אין אויבים, הוא כל חייו טיפל באנשים ועזר להם להתמודד עם כאב. למה שירצו לפגוע בו?".
העדויות הללו שהובילו למבוי סתום, לצד הממצאים בשטח שהצביעו על כך שרכבו של הפרופסור רוסס בכדורים – הניבו מסקנה ראשונית של טעות בזיהוי. גם העובדה שניב נהג ב-BMW כסופה, רכב שהיה חביב גם על כמה עבריינים, לא בדיוק החלישה את המסקנה. בהמשך אף נבדק בכנסת אם אולי אחד מהח"כים היה המטרה.
מקצועי מדי בשביל טעות בזיהוי
אבל היו גם כאלה במשטרה שלא קנו את תיאוריית השגיאה בזיהוי. העובדה שהמתנקשים עקבו אחרי פרופ' ניב מבית החולים ועד למקום הירי, מרחק של כמה קילומטרים; השעה המאוחרת; התאורה בכביש הראשי – כל אלה רק הגבירו את החשד שהיעד היה מומחה הכאב. גם הפגיעות המרובות והמדויקות הוכיחו לטענת אותם חוקרים כי הרוצח או הרוצחים ידעו בדיוק מי יושב ברכב.
"זה היה מקצועי מדי בשביל לטעות בזיהוי", אמר קצין בימ"ר תל אביב באותה התקופה. "מהר מאוד הבנּו שיש פה משהו על רקע אישי". אלא שבאותו שלב, לא הצליחו במשטרה להצביע על מי שיכול היה להזמין את הרצח.
פריצת הדרך בחקירה התרחשה רק יותר משנה לאחר ההתנקשות, בעקבות מידע מודיעיני על מישהו שאולי הייתה לו סיבה לחוש אכזבה מפרופסור ניב. חוקרי הימ"ר גיבשו תוכנית פעולה שכללה ראשית מעקב צמוד אחרי חברי כנופיה, תושבי רמלה ולוד ובעלי עבר פלילי. במשך שבועות האזינו להם החוקרים, והתחקו אחר צעדיהם 24 שעות ביממה. תרגילי חקירה גרמו להם לדבר בנושא.
כשהיו החוקרים בטוחים שיש להם ביד חומר טוב מספיק - החליטו להפוך את החקירה לגלויה. בספטמבר 2008, שנה ושבעה חודשים לאחר הרצח, נעצרו בתוך כשבועיים ארבעה חשודים. לגבי אחד מהם פורסם בהבלטה כי הוא "סובל מכאב כרוני" לטענת סנגורו, ונעזר בתרופות רבות ובמכשור מיוחד. פעם אחר פעם האריכה המשטרה את מעצרם של הארבעה, וקיוותה כי תוכל בחקירה מאומצת לקשור אותם לרצח.
פרקליטיהם של החשודים, עורכי הדין משה שרמן וגיורא זילברשטיין, הכחישו שוב ושוב את החשדות שיוחסו למרשיהם, וטענו כי המשטרה מתבססת על תיאוריה לא מציאותית. בסופו של דבר, אחרי יותר משבועיים במעצר, שבמהלכם בעיקר שתקו בחקירה, שוחררו הארבעה בלי שהוגש נגדם כתב אישום. במשטרה עוד ניסו לפנות לבית המשפט העליון, אבל גם שם נדחו. השופטים לא התרשמו שיש ראיות של ממש.
מאז ועד היום ממשיכים בימ"ר תל אביב לעבוד על התיק, ומקווים לאיזו "מתנה" מעבריינים על מנת להתקדם עוד קצת בחקירה. "התיק הזה לא סגור ועובדים עליו כל הזמן", מבטיחים שם. "לא חסר לנו הרבה".
בינתיים, משפחתו של פרופ' ניב ממשיכה לחיות עם הכאב, וגם עם חוסר הוודאות. "הזעזוע שעברנו גדול", אמרה ל-ynet אלמנתו ליאורה. "אני באמת לא יודעת מה קורה בחקירת המשטרה, אבל מאוד מקווה שיום אחד זה יסתיים וימצאו את מי שרצח את בעלי".
לפנייה לכתב/ת 
