דוקאטי מולטיסטרדה: אופנוע כלבו מושלם?

אתחיל ברשותכם, בווידוי אישי קצר. אופנועים איטלקיים, כמו מכוניות איטלקיות, היו אהבת חיי המוטורית לפני שלושה עשורים בערך - עם כל החלומות בהקיץ הנגזרים מכך, חלקם הלא מבוטל אודות רכישה ובעלות מאושרת. כל זאת בתקופה בה לא יכולתי עדיין לרכוש אחד או אחת. 

מאז, בארץ ובחו"ל, שולבו חיי במוטוריקה על כל סוגיה האפשריים. באופן טבעי גם מספר לא מבוטל של אופנועים ומכוניות מכל הסוגים והמינים נשאו את שמי באזור המוקצה ל"בעלים". ובאופן מעט מפתיע, אף אחד מהם לא יוצר באיטליה. צרפת, גרמניה, יפן ומדינות אחרות, העניקו לי גלגלים. אפילו תעשיית הרכב הבריטית הידועה לשמצה סיפקה לי שתי מכוניות עם תדמית אמינות גרועה מזו של פוליטיקאי ממוצע - אבל לא איטלקי.

הסיבה לכך, וברשותכם אוציא את הטריומף TR7 הנוראית שעלתה לי גרוש וחצי בהולנד של שנות ה-80, הייתה שאם יש דבר מה שאני נרתע ממנו יותר מעמידה בתור של יום שישי בסופרמרקט, זה ניסיון התנעה שלא מסתיים במנוע פועל ושש אלי פעילות שוטפת. כלים איטלקים, מה לעשות, לא שכנעו אותי שהם שימושיים בכל עת.

הווידוי הקטן מסתיים כאן, ומבחן ארוך טווח לדוקאטי מולטיסטרדה, מוצר מפואר ומודרני של המותג הכי איטלקי שאתם יכולים להעלות בדעתכם, מתחיל. לאורך מספר חודשים הוא ישהה במחיצתי, תוך שהוא - או מדויק יותר, יבואן דוקאטי לישראל - מבטיח לנפץ כל היסוס קיים באשר ליכולתו להיות לא רק האופנוע המושלם לכבישי ישראל, אלא גם מוצר יוקרתי שאינו נופל באמינותו מכל אופנוע אחר שתוכלו לרכוש כאן, או בכל מקום בעולם.

את זה הוא אמור לעשות לא רק בעזרת תכנון מתקדם, משקל של 189 ק"ג בלבד וטכנולוגיה שחלקה מגיע ממדף חלקי מחלקת המירוץ המפוארת של היצרנית, אלא הקפדה יוצאת דופן על בקרת איכות. ולא פחות חשוב, על-ידי אופנוע המשלב מספר יכולות - ספורט, תיור, שימוש עירוני ואפילו שטח. 

רעיון מקורי, בעיקרון

דוקאטי, עם כל הכבוד, אינה היחידה כמובן לנסות ולייצר אופנוע סופר-שימושי, כזה שיענה על המגוון הרחב ביותר של דרישות רוכב. למעשה, נכון להיום יש כמעט לכל יצרנית אופנועים, דגם הפונה לקטגוריה אליה שייך המולטיסטרדה. באופן טבעי, כל יצרנית בוחרת בכיוון ייחודי לה, העושה שימוש בתכונות ויכולות הנחשבות כחלק מהמטען הגנטי של המותג.

כך למשל, היצרנית המצליחה ביותר בקטגוריה הזו, ב.מ.וו הגרמנית, בחרה להדגיש יכולות תיור יוצאות דופן - המהוות חלק בלתי נפרד מהמותג לאורך עשרות שנים. הגיוני ומובן באופנוע שנולד פחות או יותר עבור רכיבה בשניים על כבישי אוטובאן ארוכים ומעברי אלפים מתישים. ק.ט.מ האוסטרית לעומת זאת, עושה שימוש בזוהר הצלחותיה הפנומנליות במירוצי מדבר ארוכים, כדי להדגיש דווקא את יכולת השטח.

דוקאטי? האיטלקים לא צריכים היו לחשוב יותר מדי, ופנו באופן טבעי לכיוון ביצועי כביש ספורטיביים. ההצלחות המאד מרשימות של החברה במירוצי סופרבייק ומוטו-GP, שתי הקטגוריות הבולטות בספורט המוטורי הדו-גלגלי ואלה הזוכות לחשיפה הגדולה ביותר ולהשקעות עתק, עשו את הבחירה לקלה במיוחד.

לכן טוענים בדוקאטי שהמולטיסטרדה הוא פחות או יותר אופנוע סופרבייק ספורטיבי, עם נשמה קיצונית של אלוף עולם חסר מעצורים, אך בעל יכולת לתפקד כאמצעי תחבורה יומיומי, שאינו מוותר על נוחות ושימושיות. ואם אתם רואים בו מעין אופנוע דו-שימושי מתוחכם עם תותח בליסטי רב כוח במרכזו, אתם לא לגמרי טועים.

הלב, התחכום והביצוע

המולטיסטרדה של דוקאטי עושה שימוש בשלדת מסבך צינורות, ובתוכה מנוע ה-1.2 ליטר המפואר של היצרנית, כאן עם הספק מרבי של 150 כ"ס ו-12.1 קג"מ. את המנוע הזה אגב אפשר לנצל במלואו, או לוותר על 50 כ"ס במגע מתג, למשל לטובת התנהלות מחושבת יותר במצבי עיר, רטיבות או שטח. בסך הכל מאפשר המולטיסטרדה לרוכבו בחירה בין ארבעה מצבי רכיבה מתוכנתים מראש, הכוללים שליטה על ההספק המרבי, מערכת בקרת אחיזה עם לא פחות משמונה (8!) דרגות רגישות, ABS ועוד. כל אחת מהתכניות אגב, ניתנת לכיול עצמאי בהתאם לרצון הרוכב.

מול עיני הרוכב ניצב לוח המחוונים הגדול והמלבני, יחד עם מחוון נוסף לצדו, מציגים כצפוי עולם ומלואו. סל"ד וקילומטרז' כמובן, אך עוד פחות או יותר אינספור נתונים נוספים. טמפרטורת נוזל וחיצונית, הילוך, צריכת דלק, שעה וזמן נסיעה, אבל גם חיווי למערכת בקרת אחיזה, תוכנית רכיבה וזו באמת ההתחלה בלבד. המסך עצמו ענייני מאד, בולט ושימושי, אבל נראה מעט מגושם בעידן הנוכחי. עניין של טעם. על הנתונים המופיעים שולטים מתגים על צדו השמאלי של הכידון.

ועוד לא אמרנו מילה על מצערת אלקטרונית, על העובדה שניתן להניע, לכבות ואפילו לנעול את הכידון מבלי לשלוף את מפתח ההתנעה מהכיס, על אפשרויות כיוונון הרגליות והמושב המקורי, מסיט הרוח המתכוון לגובה, מראות הענק ומגיני הידיים המאותתים. נספר, אבל בהמשך.

אחרית דבר, ותחילתו

אי אפשר עדיין לדעת כיצד יתפקד הדוקאטי במהלך החודשים הקרובים. אחרי הכל, דוקאטי - כמו לא מעט מוצרים איטלקים שעברו במהלך השנים תחת ידינו - אינה נהנית מתדמית אמינות למופת. מצד שני, אנחנו גם יודעים היטב כי אותה תדמית בעייתית זכתה לעידוד שלא הסתמך אך ורק על מציאות בשטח, אלא זכתה לא מעט לדחיפה מיתולוגית.

דוקאטי של היום, ובכך אין ספק, אינה דוקאטי של שנות ה-70 או ה-80. במילים אחרות, הסיכוי שאתקע בלב שום-מקום עם המולטיסטרדה, זהה פחות או יותר לסיכוי שזה יקרה עם כל אופנוע יפני ממוצע. תכנון טוב יותר, הקפדה על איכות גבוהה פי כמה ושימוש בחומרים מהקצה העליון של תעשיית הרכב, אינם מותירים הרבה מקום לספקות.

ואחרי שנאמר הכל, מתחיל המבחן הארוך, וללא ספק המפרך. לפני המולטיסטרדה הגדול, החזק והיקר (153 אלף שקל, כולל ארגז אחורי

בכ-3,000 שקלים נוספים) עומדים חודשים של רכיבה על כל סוגי הדרכים (והשבילים) הקיימים בישראל. בתכנית שבנינו עבורו, רוכבים מסוגים שונים. החל מכאלה המשתמשים באופנועים דומים לעבודה יומיומית, וכלה בטובים, המנוסים והמהירים שברוכבים המקומיים. שלא להזכיר את החורף הרטוב והמאתגר. בקיצור, מכל טוב.

סקרנים לגבי הדו"ח הראשון לאופנוע? הוא ממש מעבר לפינה.