פרשת השבוע: אז מי כאן יצא צדיק?

אברהם ושרה והנספחים אליהם יורדים למצרים בשל הרעב הכבד בארץ כנען, כך מספרת לנו פרשת השבוע "לך לך". אברהם (אז עוד נקרא אברם, והיא שרי) חושש שהמלך פרעה ייקח את שרה בשל יופיה, ויהרוג אותו. הוא מבקש משרה לשקר ולומר כי הוא אחיה, כדי שלא יהרגו אותו.

• סדרה חדשה על פרשת השבוע ב-ynet: "משחק השבת"
  

התנהגותו זו של אברהם מפריעה לרבים וטובים, באשר הוא מפקיר את אשתו למען הצלת חייו האישיים. השאלה הזאת טעונה באנרגיות עוצמתיות, בדרך כלל ממי שמעמד הנשים יקר לו.

מצד שני, השואלים הרבים מתעלמים, משום מה, מתמונת הראי של התנהגותו של אברהם. שהרי לאחר עשר שנות מגורים בארץ כנען, ושרה עדיין עקרה, היא נותנת לאברהם את שפחתה הגר כדי שתהרה ממנו, ואולי ישפיע הדבר באופן כלשהו עליה, וגם היא תהרה.

הגר, המשודרגת ממעמד של שפחה למעמד של פילגש, ונושאת ברחמה את העובר המשותף לה ולאדונה, מתחילה לזלזל באופן מופגן בגבירתה שרה. בעקבות כך, רוגזת שרה על אברהם שאינו חס על כבודה. היא מענה את הגר, הנאלצת לברוח מפניה אל המדבר, ללא שאברהם נחלץ לעזרתה - ולא משם שהוא לא רוצה, אלא מפני שחזקה עליו דרישתה של שרה. לסיפור הזה יש המשך מאוחר יותר, שאברהם נכנע בניגוד לרצונו לשרה ומגרש את הגר ואת בנה ישמעאל אל המדבר. כאן זו כבר פגיעה של אישה ברעותה, כשהאיש נדחק מחוץ למאבק הקשה הזה.

בשני המקרים (ההפוכים), המשפחתיות של אברהם ושרה גוברת על האיומים החיצוניים, תוך נכונות של כל אחד מבני הזוג להקריב קורבן של ממש. לא מדובר פה על דחיית סיפוקים גרידא, אלא על ויתור ממשי של עקרונות יסוד של ממש: שרה מוכנה לוותר על כבודה ואפילו על הזוגיות שלה, למען חייו של אישהּ, אברהם. הוא מצדו מוכן לוותר על הגר, אליה נקשר והיא נושאת את ילדם המשותף, למען שלומה הנפשי של אשתו. לכאורה, שיר הלל למשפחתיות ולנאמנות בכל מחיר של בני הזוג זה לזו, אך מה עם הקורבנות. במקרה הראשון שרה עצמה ובמקרה השני – הגר?

מי יותר מוסרי?

מעיון בפרשה התמונה מסתבכת. פרעה אומר לאברהם "למה לא הגדת לי כי אשתך היא?! למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה?!" טענה חזקה בפיו. מדוע היית פחדן? מדוע אתה לא היית מוכן לסכן את עצמך עבור האמת, ועבור אשתך? מדוע לא הזהרת אותי כי אתם נשואים? אני מניח כי אברהם יכול היה להסביר כי פחד שפרעה אכן יהרוג אותו. אך עדיין יש הרבה כוח בטענה נגדו.

וכן, המלאך הפונה אל הגר התועה במדבר אומר לה "כי שמע ה' אל עונייך", והוא מבטיח לה את לידת בנה, ואת עתידו המובטח. למעשה, הוא מעלה את הגר אל מעבר לאברהם ושרה. הוא לכאורה עושה דה-לגיטימיזציה של אברהם ושרה. כשם שאברהם יוצא ניזוק מוסרית, לכאורה, מהאשמתו של פרעה.

במילים אחרות, במשחק המסובך הזה בין שלימות המשפחה בכל מחיר, למחיר של הקורבנות, המסקנה לא ברורה. ואדרבא, לעתים נראה כאילו יד הקורבנות על העליונה מהבחינה המוסרית,  וכי לא היה צריך לשלם מחירים כה גבוהים על חשבונם.

בחשבון הכולל, מי צודק? צודקים אלה המגוננים על עצמם, על חייהם (אברהם), על שלומם הנפשי (שרה), על משפחתם (אברהם ושרה)? או צודקים

הקורבנות (אולי פרעה?) ובוודאי שרה. ואולי אברהם הנדרש לשלוח תא הגר, ובוודאי היא עצמה?

בהתבוננות מעמיקה נדמה כי היינו מצפים מאברהם לא להקריב את אשתו, ומאברהם ושרה לא להקריב את הגר על מזבח שלומם. בהתבוננות רגישה נראה כי קולם של הקורבנות גובר על קולם של אלה שמגוננים על עצמם בכל מחיר, על חשבון אחרים שקולם חנוק, מפוחד ומבויש.

דווקא המלאך המשוטט במדבר וקולט את האישה הפגועה, הבודדה, המושפלת. נראה שהוא שליחו של ה', הוא הגיבור המרכזי בפרשה ששומע את קולו החנוק של הנרדף: "והאלוקים יבקש את נרדף".