שייקספיר לילדים: תרבות לפני השינה
בקובץ החדש לילדים, שכתבה בחוכמה טל ניצן על פי מחזותיו המוכרים של שייקספיר, הסיפורים כרוכים יחד באופן מעוצב ומאויר להפליא - עד כדי כך שניתן לדמיין איך היה נשמע המחבר המקורי אילו בחר להיות מספר ולא מחזאי. ביקורת
צריך לומר כבר בהתחלה: לספר עלילה של מחזה, של שייקספיר, חנוך לוין או כל אחד אחר, זה כמו לספר על מה הספר בעטיפה האחורית. במקרה הטוב ביותר זה מתאבן. לא יותר. אף פעם לא תחליף לחווית הקריאה או הצפייה. ונכון. גם כשהעלו את מחזותיו של שייקספיר עוד בחייו, נהגו לפעמים לספר את תוכן המחזה לפני ההצגה. ההבדל הוא בכך שרבים מהצופים שלו היו נטולי כל השכלה - וגם בכך שאחרי סיפור העלילה הם נשארו לחוות גם את ההצגה עצמה.
מצד שני: מן הראוי לברך על היוזמה בחיבור ובהוצאת הספר "המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור" המבוסס על מחזותיו של שייקספיר בחיבורה של טל ניצן (הוצאת אחוזת בית). אולי באמת המתאבן הזה יקרב בנות ובנים אל עולם התיאטרון ואולי הם יזכו להיווכח כמה משעשע, מרגש ומרתק המחזה השייקספירי - הקומדיות והטרגדיות כאחת. כי כיום, הסיכוי שילד שגדל על פסטיגלים בשלושת הרגלים יגיע, ולא אזוק וצווח, לאולם התיאטרון האמנותי - שווה לסיכוי שאביגדור ליברמן יצטרף לתנועת המחאה וגם יפגין בבילעין.
מסיבה זו, צריך לשבח את ניצן על ששיבצה קטעים רבים מהתרגומים השונים של המחזות בטקסט שלה, כמו מבחר דיגומי-שוקולד בטעמים שונים, שמבליטים את שנינותו של המחזאי המקורי:
"בזבוז ממון? אמת וגם יציב,
אך לנקמה תמיד נמצא תקציב."
("קומדיה של טעויות", בתרגום דן אלמגור)
או ברגע אחר בו הוא מאבחן את הפרנויה:
"חשוד בכל ידיד שהוא בוגד
ובכל בוגד זומם - תראה ידיד"
("המלך ריצ'רד השלישי", בתרגום מאיר ויזלטיר)
וגם, איתור היותו לוחם פמיניסטי, כבר במאה ה-16:
"הו,אלוהים,לו הייתי גבר!
הייתי עוקרת את ליבו לעיני השמש!"
("רוב מהומה על לא מאומה", בתרגומו של ט. כרמי)
בספר החדש מופיעים ארבעה-עשר סיפורי עלילת המחזות הנודעים ביותר של שייקספיר, משיאי הטרגדיה - "המלט","המלך ליר","מקבת" ו"אותלו" ועד לקומדיות השובבות - "רוב מהומה על לא מאומה","קומדיה של טעויות" או - "חלום ליל קיץ". הניסיון לכתוב את המחזות כסיפורי ילדים הוא בהחלט נועז ומעניין, ומקורו במאה ה-19. כעת הוא מופיע בפעם הראשונה בעברית.
לכן, כבר אני סקרן לדעת מה ישאלו הקוראים הצעירים - והרי ה"סיפורים" הללו מעלים שאלות רבות. למשל, מה הפריע להוריהם של רומיאו ויוליה ובכלל, למה השניים התחשבו בהם כל כך? או למה צעירים מסתובבים בלילות בשדות וביערות, ב"כטוב בעיניכם"? וגם, שאלה מהותית יותר - איזה מין יהודי הוא שיילוק זה? ומי דומה לו מכול הישראלים שאנחנו מכירים?
לא תמיד אני מסכים עם הקביעות של המחברת שהביאה בהקדמות הקצרות לכל סיפור. לדוגמה, הדעה שהמחזה "טיטוס אנדרוניקוס" - שמבחינת הבוטות אינו נופל מסרטו האחרון של אלמודובר - "אינו מגובש ושלם", אינה מדויקת. זהו מחזה מורכב ומעמיק, גם לדעתם של רבים מהחוקרים אותו בימים אלה, שעולה לעתים תכופות יותר על בימות אנגליה וארצות אחרות. לפי דעתי, הטענה ששייקספיר "לא התעניין בריאליזם" - גם היא אינה שלמה. לטעמי, הוא הוא היה ריאליסט לעילא ולעילא. מה שכן נכון - בריאליזם שלו - הפסיכולוגי והמדויק, לא היה מקום לדיוק בענייני זמנים ומקומות. היסטוריה וגיאוגרפיה לא היו הצדדים החזקים שלו.
באוסף הסיפורים החדש, המחברת בחרה בחוכמה להביא את עלילותיהם של המחזות הידועים והמתורגמים ביותר. נהניתי מאוד לקרוא את הסיפורים כרוכים באופן מעוצב ומאויר להפליא - עד כדי כך שניסיתי לדמיין איך היה נשמע שייקספיר אילו בחר להיות מספר ולא מחזאי (בדומה לסרוונטס שפרסם את יצירתו הגדולה באותן השנים ומת ממש באותו חודש ויום בו מת המחזאי הגדול).
בהקדמה לסיפורים מספרת המחברת על העיבוד הראשון למחזות של צ'רלס ומרי לם,
ומביאה ציטוט מהמבוא של מתרגם הספר הזה, אהרן אמיר, בו הוא מספר כיצד יעצו לאחים לקרוא את המחזה ראשונים, ואז להבהיר את הכתוב לאחיותיהם ,שמטבע הדברים התקשו בהבנה - ולסנן את מה שבעיניהם אינו יאה לאוזניה של האחות הצעירה.
כשאנו נזכרים שכמה ממיטב היצירות בספרות האנגלית של אותה התקופה, המאה ה-19, חוברו בידי נשים (ג'יין אוסטין, האחיות ברונטה, הגברת בראונינג) הדבר עדיין מעורר תמיהה. לשמחתנו ימים אלה חלפו, וכתיבתה של טל ניצן מעוררת חשק רב לקרוא עוד. ואולי מה שנחוץ עכשיו הוא ספר מקביל - סיפורי מחזותיו של שייקספיר למבוגרים. כי אולי בעקבות הקריאה לילדיהם, יתעוררו בהורים המקריאים את הספר לפני השינה סקרנות ועניין נוספים ביוצר (ואם אחד מהם במקרה יהיה מנהל תיאטרון זה או אחר, אולי עוד נרוויח כולנו מספר זה, כשיחליט להעלות הבמות שלנו גם את המחזות הפחות ידועים, אך המאוד נפלאים).
בעניין המחזות, הערת אגב: אף שרבים מהמחזות - עשרים ושמונה - תורגמו וחלקם כמה פעמים לעברית, עדיין מצפים לגאולת המתרגמים עשרה מחזות שלא תורגמו מעולם.
"שייקספיר לפני השינה - 14 המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור". מאת טל ניצן. הוצאת אחוזת בית, 199 עמ'.
