אמילי רזתה 86 קילו בלי ניתוח - מה הסוד שלה?
שבועיים וחצי לפני שעמדה לעבור ניתוח לקיצור קיבה, שכנעו את אמילי זילברמן, במשקל שיא של 154 קילו, לנסות דרך אחרת לרזות. בתוך שנה היא הפכה לאישה אחרת, שנהנית מחיזורים ומביטחון עצמי גבוה. היום היא מסבירה איך עשתה את זה
לאמילי זילברמן, בת 22 מראשון לציון, כבר היה תור לניתוח לקיצור קיבה, אבל היא מעולם לא הגיעה אליו. לפני כשנה משקלה עמד על 154 קילו, והיא לא ראתה את האור בקצה המנהרה.
"הייתי עולה במדרגות קומה אחת ומתנשפת כאילו רצתי עכשיו מרתון", היא מספרת ל-ynet. "סבלתי משפשפות, כאבי גב ורגליים. חברים בעבודה סיפרו לי שהיו שומעים אותי הולכת במסדרון מרוב שהייתי כבדה".
- כל הכתבות בנושא דיאטה
- בערוץ הבריאות ב-ynet
הדיאטה ששינתה את חייהם:
- איך סיגל הצליחה להשיל 45 ק"ג תוך 9 חודשים?
כמו רבים אחרים הסובלים מעודף משקל, גם אצל זילברמן העניין החל כבר בילדות. "אמא שלי הכריחה אותי לעשות דיאטות", היא אומרת. "היא רצתה שאהיה רזה וחתיכה, כל מה שהיא בעצמה לא הצליחה להשיג, אבל אני עשיתי דווקא. הייתי בהרבה מסגרות של דיאטה וגם לקחתי כדורי הרזיה, אבל את כל זה ראיתי כסבל ועונש".
לפני חמש שנים, כשהייתה בת 17, נפטרה אמה של זילברמן והטראומה הרגשית ותחושת חוסר האונים והרחמים העצמיים רק התעצמו. "כבר לא היה מי שייקח אותי לדיאטות וישמור עליי, והיה לי קשה מאוד להתמודד".
בתחושות הקשות האלה התגייסה זילברמן לצבא, ושם היא מצאה את עצמה אוכלת רק ג'אנק בשל הקשיים, התסכול והשעמום. "אכלתי כדי לשכוח מכל מה שעובר עליי ורע לי בחיים. זה לשים את עצמך בסוף הרשימה ופשוט לאכול נטו אכילה רגשית. חייתי כדי לאכול".
"נשקלתי ורציתי לקבור את עצמי"
כשהלכה זילברמן להוציא פטור משמירות בגלל כאבי גב קשים שמהם סבלה בגלל המשקל, הרופא הצבאי טען שאינו מבין מה היא עושה מלכתחילה במערכת הצה"לית. למרות תחינותיה, בתוך שבועיים מצאה את עצמה מחוץ לשירות, אוכלת ואוכלת עוד יותר בגלל הדיכאון.
לאחר תקופה מסוימת קבעה כאמור תור לקיצור קיבה, אבל הסביבה הקרובה לא אהבה את הרעיון, בלשון המעטה.
"חברות שלי נתנו לי לדבר עם אנשים שסובלים מפני שעברו את הניתוח הזה ולא מסוגלים לאכול", מתארת זילברמן מה עבר עליה באותם ימים, "אבל עדיין לא השתכנעתי. שבועיים וחצי לפני הניתוח, דודה שלי אמרה שהיא נרשמה לקבוצת התמיכה של חלי ממן, ואמרה שאני חייבת לבוא. היא הכריחה אותי ממש בכוח להצטרף, וזה שינה לי את החיים מהקצה אל הקצה".
זילברמן הגיעה למפגש הראשון בקבוצה כדי להוכיח להם שהיא לא מסוגלת להצליח, ושיניחו לה כבר לעבור את הניתוח. "נשקלתי ורציתי לקבור את עצמי מרוב מבוכה. כשיצאתי משם הייתי סקפטית והסתכלתי על תפריט בזלזול, אבל כבר למחרת ניסים המדריך התקשר אליי, ובאותו שבוע המשיך להתקשר עוד ארבע פעמים. הוא האמין בי עוד לפני שהאמנתי בעצמי, ופשוט הציל לי את החיים. הוא ראה אותי בעיני רוחו רזה".
הכי כואב - המבטים המרחמים
היא החליטה לתת סיכוי לתפריט במשך שבוע, אחרי שראתה שהוא מציע מספיק אפשרויות לאכילה ושלא תישאר רעבה. בשבוע הראשון נשלו ממנה חמישה קילוגרמים וחצי, ובמפגש הבא עם חברי הקבוצה היא כבר ישבה והקשיבה באמת.
זילברמן המשיכה להגיעה למפגשים, והוסיפה חמישה אימוני אירובי אינטנסיביים בשבוע. אם פעם שנאה את המטבח וגם את המחשבה על לעמוד ולחתוך ירקות, היום היא מבשלת ומתכננת מראש מה תאכל. היום, שנה מתחילת תהליך ההרזיה, היא שוקלת 68 קילו בלבד - פחות 86 קילו ממשקל השיא שלה.
"אמא שלי הייתה גאה בי", היא אומרת. "בכל התהליך הזה היא הייתה איתי, ועשיתי אותו גם בשבילה. היא תמיד הבטיחה לקנות לי בגדים חדשים - רק שארזה. היה חשוב לה שאהיה רזה ושלא יצחקו עליי. לבת מצווה שלי לא רצו לבוא, היו לי כינויי גנאי ואף פעם לא השתתפתי בשיעורי ספורט - ועכשיו הרגשתי שהיא שומרת עליי. אני יודעת שהיא מאושרת בשבילי".
גם לאחר שהתבגרה, כאישה צעירה, היא חשה היטב על בשרה את השוני בינה ובין חברותיה. "כשיצאתי לקניות עם חברות אני הייתי זו שסוחבת את השקיות בזמן שהן מסתכלות על המדפים. המוכרות אפילו לא היו ניגשות אליי. והנה, בשבוע שעבר הלכתי וקניתי מלתחה שלמה חדשה לחורף, כי לא היה לי כלום, וזו הפעם הראשונה שבה הכל עלה עליי ולא הייתי צריכה להרגיש נבוכה.
"אין דבר כואב יותר מהמבטים המרחמים של אנשים מסביב, וזה הדבר שהיה הכי קשה בתור שמנה. לפני הדיאטה בחורים לא היו מסתכלים עליי, אף פעם לא התחילו איתי ותמיד ביקשו את המספרים של חברות שלי. כשהיינו יוצאות למועדון הייתי יושבת ושומרת על התיקים, כי הרגשתי רע לרקוד במשקל שלי.
"באמצע התהליך יצאתי עם מישהו שאמר שאני יפה ומקסימה, אבל הוא לא יוכל להביא אותו אי פעם להורים שלו כי הוא מתבייש בי. הלב שלי נשבר לרסיסים. היום אני בקשר עם מישהו, ואני במצב שבו אני זו שיכולה לברור".
"ייעצו לי לשמור את המכנסיים הקודמים"
רק אחרי שרזתה כ-30 קילו התחילו אחרים לשים לב שהיא מרזה: "זה מתסכל, כי ירדתי כבר עשרה קילו או עשרים קילו, ואנשים עדיין לא ראו שרזיתי, כי הייתי עדיין ממש ממש גדולה. רק מאוחר יותר הבגדים נהיו גדולים עליי ואנשים החמיאו. כשלא היו תגובות בהתחלה רציתי לפרוש, היה נראה לי שזה לא שווה את המאמץ, אבל הקבוצה תמכה בי ונתנה לי כוחות משבוע לשבוע לא לוותר לעצמי".
לא כל התגובות שלהן זכתה זילברמן היו מעודדות. "בעבודה שלי לא האמינו למה שקורה לי", היא מספרת. "ייעצו לי לשמור את המכנסיים הקודמים, למקרה שאעלה בחזרה את המשקל. נפגעתי מאוד, אבל זה רק חיזק אותי. באותו היום זרקתי את המכנסיים האלה. כל מידה שירדתי - זרקתי. אפילו אבא שלי תמך בניתוח, כי לא האמין שאני יכולה לעשות את זה בדרך הטבעית. גם הרופא שלי לא ניסה לעזור ואמר שאני צריכה ניתוח. כאב מאוד לשמוע את זה.
"אבל ככל שרזיתי אנשים יותר פרגנו, החמיאו והתקשרו לברר איך הולך לי. הרגשתי שאני לא עוברת את התהליך לבד. עכשיו אני רוצה להיות מנחה בקבוצה ולעזור לאנשים אחרים להתמודד עם הבעיה הזו. אני חולה במחלת השמנת - שמנה בראש, אבל עכשיו 'שמנה משוקמת', והסיפוק בלעזור למישהו לעשות את הבחירות הנכונות הוא אדיר".
ברשימת החלומות נכלל ניתוח אחר, כזה שהפעם אמור להתממש: במאי הקרוב תעבור זילברמן ניתוח להסרת עודפי עור מהזרועות ומהבטן, ועד אז היא צריכה להוכיח לרופא כי היא שומרת על משקלה הנוכחי.
זילברמן לא מתכוונת לעצור בהנחיית קבוצות, אלא עומדת ללמוד תזונה ולהפוך את הסיפור האישי שלה למקצוע. "התאהבתי בתהליך ובאורח החיים הזה", היא מסבירה, "בהבנה שהדבר אפשרי ושקיצור קיבה הוא לא המטרה. עכשיו אני רוצה לעזור לאחרים לא לוותר לעצמם. הכרתי את עצמי מחדש, והיום אני אדם אחר. פעם לא הייתי מדברת ומתווכחת, והיום קיבלתי ביטחון עצמי. למדתי להאמין לעצמי, ולדעת ששום דבר לא יכול לעצור בעדי".
עצות הדיאטה של אמילי
1. להאמין בעצמך. הדבר הראשון הוא להבין שאנו יכולים ומסוגלים לעשות את זה, במקום לוותר ולבחור בדרך הקלה.
2. להצטרף למסגרת. המסגרת לא חייבת להיות קבוצה שבה מדברים ושומעים אחרים, אלא אפשר גם להגדיר יום מסוים בשבוע שבו נשקלים ומפקחים באופן עצמאי על התהליך.
3. תכנון מוקדם וניהול יומן אכילה . דעו מה אתם הולכים לאכול השבוע, מה צריך לבשל ומה צריך לקנות בסופרמרקט, וכך לא תמצאו את עצמכם מנשנשי שטויות. אם אני יודעת שבימי שלישי אני עובדת עד מאוחר, אעשה באותו יום תפריט כריכים ואגיע מוכנה מראש, כדי שלא אלך לקנות פיצה בחוץ.
- גם אתם סיפור הצלחה? ספרו לנו איך רזיתם
לפנייה לכתב/ת 
