הצעדים הבאים שבעלי ההון לא יאהבו

אין הצדקה לריכוזיות הגבוהה במשק הישראלי. בנוסף, המדינה מפריטה לא רק את השירותים והמשאבים אלא גם את קבלת ההחלטות. רוצים לעשות עם זה משהו? היום (ב') מתקיים כינוס בנושא "התשובה להפרטה: חקיקה?" ומחר (ג') תתקיים הפגנה מול משרדי הרשות להגבלים עסקיים בירושלים

יאיר נתיבפורסם: 07.11.11 , 08:45

אחרי הקיץ שעברנו, ברור לכולם שהממתקים שמוצעים עכשיו בדמות שינויי תקציב ומדיניות מצומצמים, יחסית, לא יספיקו לטווח הארוך. גם בממשלה הבינו את זה, עם שתי וועדות: טרכטנברג והוועדה להגברת התחרותיות במשק. אי אפשר לומר שהממשלה לא עושה, הבעיה היא שכבר אף אחד לא מאמין לה כשהיא אומרת שעושה. לכן המשך המאבק האזרחי חיוני. אם היא אכן עושה, הוא לא יזיק. אם היא מנסה למרוח אותנו – הוא מן הסתם נחוץ אף יותר.

הוועדות, בעיקר השנייה אך גם הראשונה, מתייחסות לשחקנים הנוספים בשוק, אלה שמשפיעים לא פחות אם לא יותר מהממשלה, בעלי ההון. השבוע מתקיימים שני אירועים של החברה האזרחית. היום (ב') המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה במכון ון ליר מקיים כינוס בנושא "התשובה להפרטה: חקיקה?" ומחר (ג') תתקיים הפגנה (14:00) מול משרדי הרשות להגבלים עסקיים בירושלים.

הכינוס וההפגנה מתקיימים בנפרד, אך קשורים אחד לשני בקשר הדוק מבחינה רעיונית. פרויקטים ושירותים של המדינה שמופרטים מגיעים פעמים רבות לידיים פרטיות חזקות שהופכות ריכוזיות יותר. המחאה הציפה שאלות בנוגע למידת האחריות של המדינה על השירותים שהיא מעניקה. זה כולל שירותים חברתיים, כמובן, אך נוגע כמעט לכל תחום בו אנו חיים. אנו נמצאים במדינה מופרטת, כפי שאפשר ללמוד מדו"ח שהכינו ד"ר אמיר פז פוקס וד"ר זהר כוכבי מהמכון. חברות ממשלתיות, חינוך, בריאות ורווחה, קרקעות ואפילו ביטחון. אפילו מרכז ההדרכה של משטרת ישראל אמור להיות מופרט. כך גם קרית ההדרכה של צה"ל בנגב. כך מורים ומורות שעובדים בעמותות ולא תחת ידיה של המדינה וכך גם ברווחה.

בדו"ח שהכינו, יש להם שש מסקנות. בישראל מדיניות ההפרטה לא נשקלה כראוי, תחומים רגישים כמו ביטחון ורווחה גם הם מופרטים, במקרים שיש הפרטה אין עליה פיקוח מספק, הליכי ההפרטה לא נעשים בשקיפות ראויה, כשרואים שהפרטה נכשלה – לא עושים לה הלאמה, ולסיום: הפרטה היא קונצנזוס כשמי שטוען נגדה – עליו מוטלת חובת ההוכחה. לכן המרכז מוביל הצעת חוק להסדרת ההפרטה. הצעה שלדברי עו"ד יפעת סולל, מקדמת החקיקה במרכז, תביא לשינוי הנטל. לדבריה, החקיקה תגדיר ותמסד את השיקולים הראויים בהפרטה ותיצור גם מנגנונים שמאפשרים לחזור ממנה אם יש בכך צורך.

קשה להתווכח עם העובדה שקיימים לא מעט מקרים בהם חברות ממשלתיות יעילות פחות מחברות פרטיות. "עם זאת, ובעיקר בכל הנוגע לתהליכי תכנון של חשיבה אסטרטגית ברמה הלאומית, הסיכונים אינם מבוטלים", מסבירים פרופ' ערן ויגודה גדות וד"ר חיים כהן מאוניברסיטת חיפה, בנייר עמדה שהכינו על הפרטת עיצוב המדיניות. המדינה לא רק מפריטה את השירותים והמשאבים אלא גם את קבלת ההחלטות, וזה כבר דבר אחר לגמרי. גופים ופרויקטים שמופרטים, למשל בחינוך ורווחה, יוצאים מידיה של המדינה בפועל גם בקבלת ההחלטות. זה לא אומר שהפרטה עם רגולציה יעילה חיובית, אבל היא בוודאי טובה יותר. גם כאן, באופן לא מפתיע, הם קובעים: אין חשיבה מספקת בסוגייה, בשפת הרחוב: במשרדי הממשלה השונים פשוט זורמים עם זה.

הפרטה נעשית בחלק מהמקרים לעמותות הגונות בתחומי חינוך או רווחה. עם זאת, במקרים רבים מי שזוכה מפירות ההפרטה בתחומים אחרים הוא מי שמגלם במהותו גם את בעית הריכוזיות, וזה כבר מוביל אותנו ליוזמה השנייה שמתקיימת השבוע. היוזמה לפירוק הריכוזיות נוסדה במהלך הקיץ הסוער. ראשיתה בהסכמה בין שני זרמים כלכליים. מי שמנהל אותה הוא אדם דובז'ינסקי, איש שמאל כלכלי, אליו חבר דניאל דורון – נציג ימין כלכלי. ביחד, הם אומרים, בלי קשר לשאלה האם ראוי שתהיה מדינת רווחה או מדינה קפיטליסטית טהורה – אין הצדקה לריכוזיות הגבוהה במשק הישראלי.

מחר, כאמור, הם הולכים להפגין מול הרשות להגבלים עסקיים. מדובר בגוף שקיים כמעט שני עשורים, מסבירים שם, שכשל בתפקיד האחד והיחיד שהוטל עליו - למנוע ריכוזיות. אין מחלוקת על כך שקיימת ריכוזיות בארץ. הראיה לכך היא שהוקמה ועדה ממשלתית של מומחים רבים שמאששים זאת. לא שהיה צריך אותה כדי לדעת. ביוזמה מסבירים שיוקר המחיה בארץ הוא בעיקרו בגלל הריכוזיות, ולכן המאבק. אוקי, אז מה עושים?

בדו"ח הביניים של וועדת הריכוזיות ישנן כמה המלצות. איסור שליטה או החזקה בגוף פיננסי משמעותי על ידי תאגיד ריאלי משמעותי או על ידי השולט בתאגיד כזה, חיובה של חברה להתנהל על פי האינטרסים של כלל בעלי מניותיה ולא על פי האינטרסים של בעל השליטה בלבד. הצעה נוספת מבין הרבות היא שטרם הקצאת זכויות מטעם המדינה תחול חובת התייעצות עם הממונה על ההגבלים העסקיים כאשר שווי הזכות או הנכס הם מעל 150 מיליון שקל או בשווי נמוך יותר כשהשווי הכלכלי של הנכס אינו מגלם את חשיבותו הציבורית. מדהים שזה לא קרה עד היום (ויש לקוות שזה אכן ימומש בהמשך).

הקיץ המרשים שעברנו לא שווה הרבה בלי יישום תוכניות אלו. ההיסטוריה מוכיחה שממשלות בארץ, למשל אחרי מחאת הפנתרים השחורים, העלו תקציבים ועשו קולות שינוי. בפועל, השיטה לא השתנתה. זה שבשלטון מבינים שנדרשת מחויבות לעם זה צעד ראשון, אבל לא מספק. בהמשך היישום של המחאה החברתית יש לחברה האזרחית תפקיד משמעותי, שלא צפוי להסתיים בקרוב.