דוקטור, מגרד לי!

ראשית, גירוד כרוני הוא מחלה נפוצה השכיחה יותר ממה שמדווחים עליה. חולים רבים, עד 17% מן הבוגרים, לפי מחקר אחד, סובלים ממנו, ורבים מהם אינם פונים כלל לעזרה רפואית. הם חושבים שהם יכולים לגרד את המחלה הזאת מהם. בגלל שאין מדובר בסרטן, לא מתים מזה, ולכן אנשים אינם מייחסים לו חשיבות. אך רוב הגירוד הכרוני אינו ניתן לטיפול.

הוא יכול להיות קשור למחלת עור כמו פסוריאזיס, או שהוא יכול לנבוע ממחלה מערכתית, כמו אי ספיקת כליות או כבד. גירוד יכול גם להיות תופעת לוואי של כימותרפיה. במקרים אחרים גירוד נגרם משיבוש הבקרה במערכת העצבים: משהו פגום בה ומסלול הגירוד משופעל.

אנחנו מנסים להבין כיצד מערכת העצבים שלנו משדרת את האות לגירוד. לפני שלוש שנים גילינו תת-קבוצה של תאי עצב בעמוד השדרה של עכברים שדרכם עוברות כל תחושות הגירוד.

דבר זה מעלה אפשרויות מעניינות מאוד. אם אותו סוג של תאי עצב מצוי גם בעמוד השדרה של בני האדם, ויהיה אפשר לחסום את מסלול האיתות המולקולרי הזה, נוכל אולי לעצור את שדר הגירוד ולשפר באופן ניכר את איכות החיים של מתגרדים.

במשך זמן רב, חשבו שגירוד וכאב עוברים באותו המסלול, שגירוד הוא רק צורה חלשה יותר של כאב. אך כיום אנו יודעים שהם משודרים במסלולים נפרדים ושהם גם מבטלים זה את זה: אם גורמים לכאב, אפשר לדכא גירוד, זה מה שקורה כשמתגרדים.

כמו כן, התפקידים הביולוגיים שלהם שונים זה מזה. כשאנו חשים בכאב, אנו נסוגים כדי להגן על עצמנו. אבל כשאנו חשים בגירוד, אנחנו דווקא מניעים את הידיים אל עבר הגירוד. אם משהו נצמד לגוף, כמו יתוש, אנחנו רוצים לסלק אותו. אם כך, ייתכן שמערכת ההתראה של הגוף מאותתת שמשהו קורה לעור ושכדאי להיפטר מזה.

אנו מעוניינים לגלות כיצד תחושת הגירוד נגרמת מלכתחילה. גילוי הקולטן לגירוד הקרוי GRPR וגילוי תאי העצב המיועדים להעברת תחושת הגירוד היו רק הצעד הראשון שלנו.

משום שהמערכת מורכבת כל כך, אין אנו יודעים עדיין כיצד המידע הזה עובר בגוף, ואיננו יודעים גם איך סוגים שונים של מחלות משפעלים את הקולטן לגירוד. יש קולטנים הממוקמים בעור, במוח ובעמוד השדרה, כך שמנגנון הפעולה מורכב ביותר. לכן אנחנו צריכים שיותר מדענים מתחומים שונים יעבדו יחד.

הכתבה התפרסמה בגיליון אוקטובר-נובמבר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.