"לא רציתי שיסמנו אותי בתור הבחור שנאנס"

השבוע ביקש להיפגש איתי אחד מחבריי הקרובים. הוא טען שיש בידו רעיון לטור השבועי שלי, ושהדבר חייב להתבצע בארבע עיניים בלבד. כיבדתי והזמנתי אותו לפגישה בביתי, באווירה אינטימית. מייד כשהגיע שאלתי במה מדובר, והחבר ביטל אותי עם ידו. "תכין משקה ואז נתחיל לשוחח", ביקש. הכנתי לשנינו כוסית וויסקי עם קרח והצתנו יחד סיגריה, בתזמון מושלם.

עוד על אונס בערוץ יחסים:

Date Rape: הכאב מובן, אבל את בחרת בזה

• שתיקת הבנים שהותקפו מינית 
• בחופש הגדול איציק ניסה לאנוס אותי 
  

התיישבנו על הספה השחורה שבסלון המלנכולי בביתי, שואפים ומוציאים עשן. הרגשתי שהוא לא רגוע והבנתי שהנושא שהוא מעוניין לדבר עליו מהווה כנראה, נקודה רגישה מאד אצלו. שברתי את הקרח בכך ששאלתי לשלומו, ביקשתי לדעת מה מעשיו בימים אלו ובעיקרון - התעניינתי ויצרתי התחלה של שיחה קולחת, מתוך רצון לגרום להרגיש בנוח כדי לחשוף את אשר רובץ על ליבו.

אחרי כל לילה מגיע יום

השיחה הובילה אותנו לנושאים הנוגעים בקהילה הגאה. התעמקנו מעט בקמפיין הציבורי האחרון – 'אחרי כל לילה מגיע יום' שנוצר עקב פרץ ההתאבדויות הפתאומי שפקד את הקהילה הגאה בחודשים האחרונים. אירוני שדווקא על נושא זה התעכבנו לא מעט, אירוני עקב מה שעתיד הייתי לגלות. לפתע, ולא במקרה, מייד לאחר שסיימנו לדון בעזרה שהקהילה מציעה לחבריה בעת מצוקה, השתתק חברי בפתאומיות.

הוא לגם את הוויסקי המועט שנותר לו בכוס בלגימה אחת, והצית סיגריה נוספת. השקט נמשך עוד מספר דקות והעדפתי להשתתף בו הפעם ולהעניק לו את הזמן הדרוש כדי שיוכל להיפתח.

"אני הולך לשתף אותך בנושא שאני לא מרבה לדבר אודותיו", שבר את השתיקה והכריז בקול. "זה מרגיש לי הכרחי וראוי לעשות זאת ואולי בכך אוכל סוף-סוף להגיע לתחושה של סגירת מעגל". הנהנתי בראשי תוך כדי מילוי הכוס שלו, והוא החל לספר את שהיה לו על הלב, וגרם לו להגיע אלי מלכתחילה.

תחילה, הצטער שיצר מתח וציפייה, וביקש את סליחתי בביישנות. "הסיפור אינו כה מיוחד ושונה", טען. "אבל הוא קשה לי. אחת לכמה לילות אני נזכר בו, ואז מבין מחדש את עומק ועוצמת המשמעות שיש לו בעיני".

הרגעתי אותו והוא המשיך בסיפור. "לפני מספר שנים עברתי לתל אביב בתקווה להגיע לביצה המעניינת. כולם תמיד דיברו על תל אביב כעיר מרכזית לקהילה, שיבחו פניה וטענו ש'כאן באמת מתרחשים הדברים'. הגעתי ומייד החלטתי שמן הראוי שאתערבב. אתה מכיר את הנוהל: מגיעים - מכירים - מתלכלכים - נהנים. מרגישים שחרור. אחר כך מרגישים גועל. ואז מגיעה כמובן השגרה.

"גם אני נסחפתי אל העדר המסיבתי. לא חיפשתי סקס וגם לא קיוויתי שיגיע הבחור שיסחף אותי מעל רגליי. רק רציתי לבלות וליהנות. גם זה מותר לתקופה קצרה, ובהחלט רצוי לנסות. בערב של המקרה, הגעתי לאחד המועדונים המצליחים של אותה תקופה. היום הוא כבר סגור, כמו שעתידים להיות מרבית מקומות הבילוי בעיר הזאת שאוהבת להתגאות בחיי הלילה, ומצד שני מתנכלת להם בכל פעם מחדש".

הרגע האחרון בזיכרון

הוא עצר לדקה, הצית סיגריה חדשה והמשיך בסיפור. "ישבתי על הבר לצידה של חברתי ושותפתי לדירה. כבר סיימנו דרינק ראשון של וודקה טוניק והזמנו את הכוס השנייה שלנו. דווקא באותו ערב העדפתי בכלל להישאר בבית. הגעתי לאחר תחנונים רבים מהחברה, זאת שישבה לצידי על הבר. שוחחנו רבות בזמן שהמשקאות החדשים שלנו הגיעו, והמתינו מאחורי גבנו.

"ישבנו בצורה כזאת, עם הפנים לרחבת הריקודים והגב מופנה אל הבר המרכזי. המקום היה מלא באנשים מיוזעים ושיכורים, רוקדים ומתגפפים, ואנחנו שוחחנו לנו בניחותא. כשהסתובבנו אל הבר ולקחנו את המשקה החדש, מייד הרגשתי שטעמו היה שונה. לחלוטין לא הטעם של המשקה הקודם ששתיתי. זהו הרגע האחרון שאני זוכר בצלילות מאותו הערב".

הקשבתי בעיון רב, וחברי המשיך וסיפר: "מוזר, אבל עד היום אני חצוי בתחושתי כלפי אותו הלילה במועדון. מצד אחד, הלילה הזה נחקק בזיכרוני ולעולם לא אצליח לשכוח אותו, ואילו מצד שני – אינני זוכר את מרבית הפרטים שקרו בו". הפרעתי לו בשטף הדיבור, ושאלתי: "ומה אתה כן זוכר?"

"את הבוקר שאחרי", אמר והשפיל מבטו. "התעוררתי עירום במיטה שלי. איני יודע איך הגעתי לשם ומי הפשיט אותי. אני זוכר את הכאבים האיומים שהרגשתי בישבן. מייד תקף אותי פלאשבק מהלילה, בו אני בשירותים, מכנסיי מופשלים מטה ומישהו שאיני מצליח להיזכר בפניו, מזיין אותי בפראות. הוא הצמיד את הפנים שלי לקיר כך שלא יכולתי להתנגד ולהסתובב אליו. אני גם זוכר את התא המצחין ואת חוסר השליטה שהייתה לי על עצמי, כאילו הייתי מסומם. רגע לאחר מכן, במיטה, נזכרתי בטעמו השונה של המשקה השני, והבנתי".

ידעתי שנאנסתי

נשכתי את השפה והבטתי בו המום. הוא הסתכל על הריצפה והמשיך בסיפור: "הרגשתי מנוצל ודוחה. מורעל בזרע שלא ביקשתי או רציתי. אחר כך ליווה אותי פחד היסטרי מעצם המחשבה שיתכן והסקס כל לא היה מוגן. במשך מספר שעות נשארתי במיטתי ולא הצלחתי להוציא מלה מפי. השתתקתי מחנק של תחושה אובדנית.

"כשהתאפסתי, התלבשתי בזריזות, ופניתי אל שותפתי לדירה שהייתה עמי אמש על הבר. סיפרתי לה על האירוע במטרה לדלות ממנה עוד פרטים לגבי המשך הערב, והיא מצידה טענה שנעלמתי מהבר במפתיע, ושנראיתי מסטול".

"המקרה חירפן את ראשי והפך אותי לנוירוטי בן-רגע. רציתי לדעת מי הבחור. מי הוא האדם שניצל אותי בצורה נוראית שכזאת. למרות שלא התנגדתי בשל חוסר היכולת שתקפה אותי, ידעתי שנאנסתי. הדברים שקראתי ושמעתי מאנשים בדבר סם האונס התחברו למציאות שתקפה אותי.

"זמן רב חייתי בהכחשה לאחר אותו יום. לא התעניינתי בחשיפת הסיפור. פחדתי להפוך ל'בחור שנאנס'. בחור בעל טראומה שמקוטלג כעוד מספר בסטטיסטיקת הרישום הבלתי פוסקת. לא רציתי לקבל יחס שונה או רחמים מהסביבה".

פעם נוספת עצרתי אותו כדי להתעכב בדבר מה. "יכול להיות שהרגשת אשם?", שאלתי בחשש. "כן", ענה ללא היסוס. "הרגשתי חסר אחריות. כשאתה יוצא למסיבה אתה אמור ליהנות ולא להרגיש פגיעות. האגו בשמים והמוזיקה באוויר. תמיד יש אופציה לקיום סקס במסיבה או אחריה, אבל היא אמורה להיות הדדית ולא בכפייה. מאז אני סוחב איתי את הטראומה. איני מותיר כוס מלאה ללא השגחה בשום מקרה, ובכל מפגש ראשוני עם פרטנר מיני חדש אינני ממהר 'לרוץ' למיטה', ואני בורר אותם בקפידה מוחלטת.

"בסופו של דבר הפנמתי את מה שקרה לי. לא שיתפתי בכך אנשים רבים, רק מעט מחברותיי הקרובות. היום אני יודע שאני מוכן לחשיפה. אין בכך ערנות או דאגה לסביבה, אלא הבנה ראשונית שאני מתמודד עם העול שאני נושא עמי, ושאני מוכן לדבר על כך בפתיחות לראשונה בחיי. כולנו הרי שמענו על מקרי אונס חמורים בהרבה מזה שאני עברתי. כאלו בכפייה מוחלטת, הכוללים אלימות ולרוב גם ללא כל מטשטש חיצוני אלא בהכרה מלאה של הנאנס או הנאנסת".

שאלתי האחרונה אליו הייתה האם הוא מרגיש בר מזל על עצם השכחה של אותו הערב, והוא השיב לי בשלילה. הוא כן ציין שהדבר עזר לו לקבל את הטראומה יחסית בקלות. הוא סיפר לי שבשלב הראשוני של ההתמודדות עם הטראומה, הוא לא הצליח להביא עצמו לרצות לקיים יחסים מיניים. לבסוף הבין שחייו חייבים להימשך.

חצי שנה לאחר הערב הנוראי – שכב לראשונה שוב עם גבר. זהו סוף אופטימי לנושא חשוך ופסימי. חייו המיניים כיום מתנהלים כראוי והטראומה מאחוריו. הבעת העניין העיקרית שלו בדבר היא הרצון לסגור מעגל. מעגל שכנראה לעולם יישאר פתוח.