בלי לאבד עשתונות: איך להיות הורים רגועים יותר
אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, אבל לפעמים הם גם מרגיזים אותנו. הבעיה היא כאשר הרוגז הופך לאיבוד שליטה, בין אם באופן מילולי ובין אם באופן פיזי, מה שעלול להיגמר באסון. איך ניתן לעצור לפני שמגיע הפיצוץ? פרופ' עמוס רולידר מסביר
הילרי אדמס הורידה מהמחשב משחקים ושירים באופן לא חוקי כשהייתה בת 16. אביה, השופט ויליאם אדמס מטקסס, הכה אותה בחגורה בהתקף אלימות כשגילה זאת. סרטון יו טיוב שצילמה בחשאי בעת הכאתה זכה למיליוני צפיות ולהדחת השופט מתפקידו. את הסרטון חשפה הילרי שש שנים אחרי צילומו.
עוד על חינוך ילדים בערוץ הורים :
אסור לצעוק על הילד? 5 מיתוסים בהורות
'למה הוא מקבל ואני לא?'; על הילד המקופח תמיד
להעניש או לתת חופש: מה יוביל לילדים מאושרים?
המקרה הזה מצביע על כך שאין קשר בין רמת ההשכלה, המקצוע והמצב הכלכלי לבין פרץ של איבוד עשתונות, בעיקר בקרב גברים. כל הורה רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיו ואיבוד העשתונות של השופט, כמו גם מקרים אלימים אחרים, הוא פונקציה של לחץ ותסכול מצד ההורים בגלל חוסר יכולתם למנוע מילדיהם התנהגות שלדעתם היא התנהגות כושלת. בדיוק כאן מוטלת החובה לסייע להורים להמנע מהתנהגות אלימה ותוקפנית שכזו.
מתי עלול להתרחש אובדן שליטה?
אין סיפוק ושמחה גדולים יותר להורים מאשר לראות את ילדיהם משגשגים ומאושרים. הצלחה גדולה כקטנה של הילד בכל תחום משמעותי בחייו מקנה להורה תחושת גאווה וסיפוק מכך שדרכו החינוכית מניבה פרי. ואולם, אין כמעט עצב וכאב גדולים יותר מאשר לראות את הילדים מתקשים וסובלים. כאשר התנהגות הילד אינה עומדת בקנה אחד עם ציפיות ההורה והתנהגויותיו מרגיזות ומתסכלות את סביבתו הקרובה והאוהבת, או אותו עצמו, בעוד ניסיונותיהם של ההורים לשנות את המצב עולים בתוהו – תחושות הייאוש והכישלון של ההורה תוקפות בכל עוצמתן.בהרבה משפחות מתורגם התסכול מקשיי ההתנהגות המתמשכים של הילד לזעם המופנה לכל עבר, בעיקר כלפי הילד. די כי שוב יתחיל ליילל כשמבקשים ממנו לסיים פעילות אהובה לטובת פעילות אחרת, לא יצליח לשרוך את נעליו בבוקר כשממהרים, יקניט את אחיו, ייתפס פעם נוספת בשקר - וההורים עלולים לאבד את סבלנותם ואת כושר השיפוט. זעם רב המתבטא בתוקפנות עלול להתפתח גם לאלימות מילולית או פיזית, היכולה, כפי שאנחנו יודעים, להיגמר באסון.
אובדן שליטה, קור רוח וכושר שיפוט הגיוני של ההורים עלולים להתפרץ גם כשהתנהגויותיו של הילד הן לאו דווקא בלתי נאותות או קיצוניות, כתוצאה מהטמפרמנט הבסיסי של ההורה ולחץ רגעי או מתמשך שהוא נתון בו. תגובות בלתי נשלטות כוללות בין השאר הערות מעליבות כמו "הקיר היה עונה לי יותר מהר ממך", ביטויים משפילים כמו "חתיכת אפס", "אתה לא הילד שלי", "עוף לי מהעיניים" ועוד מגוון גידופים.
כמעט תמיד, מיד לאחר התגובה המופרזת, השגויה, נטולת המעצורים וחסרת הפרופורציות, ייגש אחד ההורים אל הילד כדי לבקש את סליחתו על כך שהתפרץ ונהג שלא כשורה וינסה לרצותו: "חמוד שלי, אני אוהבת אותך מאוד, לא התכוונתי להכאיב לך, בוא תן חיבוק". להתנצלויות חוזרות ונשנות אלה אין כמובן כל השפעה על התנהגותו הבלתי מרוסנת העתידית של ההורה, ואצל הילד היא יוצרת בלבול ואף עלולה להגביר את המוטיבציה להמשיך בהתנהגות הבלתי נאותה - כי בסופו של דבר "אחרי המכה תבוא הסוכרייה".
לאיבוד העשתונות של ההורים אין בהכרח קשר לאהבתם הבסיסית לילדיהם או למחויבותם הבסיסית לאושרם ולרווחתם. אלו תגובות אמוציונליות קשות הנשלפות באימפולסיביות ומתוך תסכול. לצערי, הורים רבים חוששים לבקש עזרה במיתון תגובותיהם כלפי ילדיהם, שמא יתפרש הדבר ככישלון אישי בלתי נסלח. הגיע הזמן שנפנים כי התפרצויות הרסניות אלה הן במידה רבה תוצאה ישירה של הקשר העמוק, המחוייבות, האכפתיות והרגשות החמים המעורבים ביחסים בין הורים לילדיהם. תקוותי היא כי הבנה זו תסלול להורים את הדרך לקבלת עזרה ותמיכה חשובים ללא חשש.
כך תלמדו לא לאבד עשתונות:
1.התכוננו מראש
זהו מראש את המצבים בהם יש סבירות גבוהה כי התנהגות הילד תוציא אתכם מדעתכם. תחילה רצוי לשבת (בשקט ובנינוחות) ולרשום על דף את כל המצבים האלה ואת התגובות החלופיות הרצויות. בסוף כל יום כדאי לעבור על הרשימה, לתת לעצמכם דין וחשבון על מידת הצלחתכם במתן תגובה שקולה ורגועה ולקבוע מטרות לשיפור ליום המחרת.
2. תרגלו תגובה
סמוך למצב בו התנהגות ילדכם מביאה אתכם בדרך כלל להגיב באופן בלתי שקול ואחראי, עצרו לרגע והכינו עצמכם מנטלית: נשמו עמוק ותרגלו במוחכם תגובה רגועה, שקולה ויעילה לאותן התנהגויות.
3. הכינו את הילד
צפו מצבים בהם על פי ניסיונכם התנהגויותיו הבלתי נאותות של הילד מעוררות אצלכם כעס ותגובות בלתי מבוקרות. לפני ארוחת ערב או כשהילדים משחקים ביחד, שבו איתם ובשקט ובנינוחות חיזרו בפניהם על כללי ההתנהגות המצופים מהם ועל ההתנהגויות אשר אתם מבקשים כי יימנעו מהן. בקשו מהם לחזור על הכללים בשפה שלהם.
4. תנו חיזוקים
נצלו כל שביב התנהגות נאותה של הילד באותם מצבים "מרגיזים", שבחו ופרגנו להם על כך.
5. הגיבו מיידית
אחת הסיבות להתפרצויות כעס בלתי מבוקרות של ההורים כלפי ילדיהם היא שהם מתאפקים ואינם מגיבים עד אשר התנהגות הילד נעשית חמורה בעיניהם או נמשכת לאורך זמן. אז, כאשר ההורה כבר מותש ועצבני, המרחק לאיבוד עשתונות ותגובה קיצונית ובלתי אחראית - קצר. לכן רצוי להגיב מיד בתחילת התנהגותו הבלתי נאותה של הילד, כאשר ההורה עדיין רגוע ויכול לשקול ולהגיב בהגיון ולהפסיק את ההתנהגות הבלתי ראויה ביתר קלות.
6. פנו לעזרה
הורות נכונה לילדים המאתגרים אותנו היא מקצוע קשה ומורכב - לא מספיקות רק אהבה ונכונות להשקיע. אל תחששו להודות כי אתם זקוקים לעזרה, כשם שלא הייתם מהססים לקבל עזרה רפואית במקרה הצורך. חשוב שלא תוותרו על קבלת סיוע מאנשי מקצוע שייתנו מענה לשאלה כיצד להגיב כראוי להתנהגות ילדינו. בעל מקצוע כזה יעזור להורה להבין את הסיבות להתנהגות הילד ויציע כלים מעשיים שיסיעו לעזור לו להתגבר על קשייו. כמו כן, הוא יציע להורים תגובות חלופיות שקולות ונכונות להתנהגויותיו של הילד ויתמוך בהם עד אשר יופנמו.
פרופ' עמוס רולידר, המרכז ללימודים אקדמאיים אור יהודה, מחבר הספר "הורות ללא רגשות אשם"
לפנייה לכתב/ת 
