פחד אטומי: גם הערבים מוטרדים מהגרעין האיראני

"איראן מסוכנת לערבים הרבה יותר מישראל". כך קבע בעל הטור הסעודי תורכי עבדאללה א-סדירי. אין להתפלא כמובן על עמדה זו. עם התגברות הדיבורים בשבוע האחרון על האפשרות של תקיפה ישראלית או בינלאומית באיראן, החלו כותבים ערבים להתייחס לנושא, גם אם במשורה. ההתייחסויות לנושא באות מפי פובליציסטים בלבד. פוליטיקאים? הם לא יעזו להתייחס לכך מחשש שמה שלא יאמרו - יפגע בהם.

עוד חדשות מהעולם הגדול:

• בריטית שהפכה לאם בגיל 57: טעיתי, זקנה מדי
• אחרי 25 שנה: איש צבא נבחר לנשיא גואטמלה
• רוסיה: תקיפה באיראן תהיה "טעות חמורה"
• נפאל: החל חילוץ אלפי מטיילים שנתקעו באוורסט
  

מחר יפורסם הדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שצפוי להיות חריף ולהצביע על ההיבטים הצבאיים של תוכנית הגרעין האיראנית. המערב נאבק כבר שנים בתוכנית הזו, אבל מה חושבים עליה במדינות ערב? ככלל, צריך לומר, אין אהבה גדולה לאיראן בחלקים גדולים של המזרח התיכון הערבי. איראן נתפסת כציוויליזציה עתיקת יומין ומתנשאת, התוקפת את הערבים ומבקשת לשוב ולכבוש חלקים מהמזרח התיכון הערבי ולהעבירם לידיה. זאת הסיבה לכך שהקולות הברורים ביותר נגד איראן נשמעים מהמחוזות הקרובים אליה ביותר - מדינות המפרץ הפרסי (או "המפרץ הערבי", כפי שאזור זה מכונה בערבית, עוד דוגמה לאיבה בין הצדדים).

הלוויה של מפגין שנהרג בבחריין. איראן התסיסה את השיעים?(צילום: רויטרס)

את ראש החץ של איחוד מדינות המפרץ מובילה סעודיה, כשאליה מצטרפים השליטים של יתר החברות - בחריין, קטאר, כווית, עומאן ואיחוד האמירויות, גם אם בהסכמה שבשתיקה. ואכן, אף שהתבטאויות של מנהיגים ערבים מהמפרץ בנושא זה ניתן היה למצוא לא בפומבי אלא רק ב"וויקיליקס", שם צוטט למשל מלך סעודיה כמי שהאיץ באמריקנים "לקטוע את ראש הנחש" (כשהכוונה היא לאיראן כמובן), כשמחפשים התייחסויות פורמליות לא נותר אלא לפשפש במאמרים ובראיונות של הפובליציסטים מהמפרץ.

ואכן, מאמר שכזה פורסם כבר לפני שלושה שבועות, עוד בטרם החל העיסוק התקשורתי הנוכחי בדבר אפשרות של תקיפה באיראן. "קודם כל איראן, ורק אחר כך ישראל", קבע הכותב הסעודי, א-סדירי כשמנה את הסכנות לעולם הערבי במאמר שפרסם ביומון הסעודי "א-ריאד" ואשר זכה להתייחסויות נרחבות. אחר כך הוא התראיין לרשת "אל-ערבייה" והסביר את דבריו: "לאיראן יש עמדה היסטורית עוינת שהחלה לפני 40 שנה כשהיא ניסתה לשלוח את ידה לבחריין ולצרפה אליה".

הוא הוסיף אז: "לולא התערבותו של המלך (הסעודי) פייסל, איראן היתה כובשת מחצית מהמפרץ. איראן כבשה גם שלושה איים של האמירויות וניסתה לספח את כווית לעיראק ואת לבנון לסוריה. (בניגוד לאיראן), ישראל לא ניסתה להתערב צבאית או לבצע התנקשויות במדינות ערביות". בדבריו אלה, הוא כיוון בין היתר לניסיון האחרון של איראן להתנקש בשגריר סעודיה בוושינגטון ולמעורבות הברוטאלית של איראן בלבנון. "איראן התערבה בענייניה של לבנון, וישראל לא עשתה זאת", הוא אמר.

הענק השיעי מחפש עוד מוצא לים

בחריין מחזיקה בדעה דומה לזו של סעודיה. לאחר שהאשים בית המלוכה בבחריין את איראן בקשירת קשר להפילו ואחר כך בהתססת הרוב השיעי במדינה והוצאת אלפים להפגנות בחודש פברואר האחרון, הזהיר שר החוץ של בחריין, חאלד בן אחמד אל-חליפה, את יתר מדינות ערב ממזימותיה של איראן. בשבוע שעבר הוא אמר כי איראן רואה בארצו "יהלום שבכתר" ומוצא למפרץ הפרסי, וקרא למדינות ערב לתמוך בבחריין מול איראן. עוד הוא האשים כי איראן מנסה לקבץ את כל השיעים בעולם לפעול תחת הנחייתו של המנהיג הרוחני העליון היושב בטהרן. את ההפגנות נגד בית המלוכה הסוני בפברואר הוביל הרוב השיעי במדינה, שלפי ההערכות שיעורו 70% מהאוכלוסייה.

אסד הוא הבובה של אחמדינג'אד. סוריה עם איראן בכל מחיר(צילום: שחר עזרן)

"איראן תמיד רואה בבחריין את היהלום שבכתר, משום שהיא (עבורה) המוצא למפרץ (הפרסי). זוהי אחריותן של כל מדינות ערב, ולא רק מדינות המפרץ, לעמוד מול הסכנה האיראנית. זוהי סכנה גדולה ורבת פנים", הוא אמר, והוסיף: "על העמים הערביים להיות מודעים לסכנות שמבטאת איראן, ואשר עלולות לגרום לאלף בעיות או איום רציני". קולות דומים ניתן לשמוע גם מאיחוד האמירויות ומכווית.

ומה באשר למדינות אחרות במזרח התיכון? מיותר לציין כי מנהיגי תוניסיה, מצרים ולוב, שהודחו בגל המהפכות שפקד את המזרח התיכון סלדו מאיראן וכך גם נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח, שנאבק על חייו מול המורדים ובהם חלקים שיעיים לא מבוטלים. קשה לדבר על המגמה הנוכחית בתוניסיה ולוב, שם טרם התייצב משטר חדש, ואילו במצרים סביר כי גם אם לא נשמע על כך מפורשות, "המועצה הצבאית העליונה" המחזיקה ברסן השלטון אינה ששה לראות את איראן משיגה נשק גרעיני ומגדילה עוד יותר את השפעתה על גובה הלהבות במזרח התיכון.

ו"האחים המוסלמים", שעשויים להפוך בקרוב למפלגה הגדולה ביותר במצרים? אולי בטווח הזמן הקצר הם יתמכו בחדרי חדרים בכל מה שיסייע להם להתחזק, ולראיה טהרן תמכה פיננסית בשנים האחרונות בשלוחה הפלסטינית של התנועה - חמאס. אולם כשבוחנים את הדברים לטווח הארוך, קשה לראות איך בתנועה הסונית הרדיקלית ישבעו נחת מהתחזקות השיעים הרדיקלים שנואי נפשם, כך שגם הצהרות תמיכה מצדם יש לקחת בזהירות ובהסתייגות.

מפגינים בכיכר תחריר. האחים המוסלמים סונים, המשטר באיראן שיעי(צילום: רויטרס)

דבר זה מוביל אותנו באופן טבעי לפלסטינים, החצויים בין חמאס בעזה, שכאמור תומך באיראן וזוכה לתמיכה ממנה, לבין הרשות הפלסטינית בראשות פתח בגדה שחוששת מהתגברות ההשפעה האיראנית לא פחות. מצד אחד, תומכי הרשות ובכלל המתנגדים לאיראן בעולם הערבי אינם יכולים לעודד בפומבי תקיפה מחשש שהם ישלמו את המחיר בכך שאיראן תגביר את תמיכתה במחנה היריב שלהן, ומצד שני קשה להאמין שהם יזילו דמעה למשמע הידיעה על כך שתכנית הגרעין האיראנית הושמדה.

סוריה עם איראן: "ישראל תפתח את שערי הגיהנום"

"אני סבור שלישראל לא יהיה האומץ לתקוף את איראן", כתב עורך סוכנות הידיעות הפלסטינית העצמאית "מען" במאמר שפרסם שלשום תחת הכותרת "האם איראן מסוגלת לשבור את גבה של ישראל או שמא היא רק בועה תקשורתית". הוא הוסיף: "אם ישראל תתקוף את איראן בסיוע ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה ואחרות - כל המדינות הללו לא ימנעו מתל אביב לטעום את טעם הטילים פעם נוספת. ישראל אמנם מתרברבת נגד איראן, אולם היא חוששת ממנה".

עורך הסוכנות, כלי התקשורת האלקטרוני הפלסטיני המוביל, כתב עוד: "אם העניין עלול להידרדר עד לכדי מלחמה אזורית, הסיכוי הגבוה יותר הוא למלחמה (של ישראל) נגד עזה מאשר נגד איראן. גם אם ישראל תצליח להפציץ את איראן בקלות, וללא כל תגובה איראנית, אז נדע כי איראן אינה שונה מכל משטר ערבי אחר הסוחר ב'התנגדות' וטוען כי יש לו רצון להילחם בישראל. או אז אנו נצהיר כי שני העמים הערביים הקטנים ביותר נלחמים בישראל (הפלסטינים והלבנונים) במחנות הפליטים ג'נין, בינת ג'בל ושג'אעיה, וכי הלוחם הלבנוני והפלסטיני ראוי לזקוף את ראשו".

תומכי חמאס בעזה. תמיכה מאיראן למרות הפער העדתי(צילום: AFP)

ומה באשר לתומכים באיראן? מיותר לציין כי חיזבאללה, הזוכה לדומיננטיות בלבנון, תומך באיראן, וכך גם סוריה. עמדה זו מצאה את ביטויה במאמר מערכת שפרסם ביטאון המשטר הסורי, "תשרין", ביום שישי האחרון. "התמרונים הצבאיים הישראליים המגוונים החלו לעורר דאגה מהאפשרות לגרירה של האזור למלחמת שמד, שלא תיעצר בגבולות מתקני הגרעין של איראן, המאיימת כי תשיב מנה אחת אפיים. מה שמגביר את הסכנה הוא הפנייה של נתניהו וברק לשכנע את שרי ממשלתם שלא להתנגד למתקפה צבאית באיראן, וכן העובדה שהעולם שקוע באירועים באזור, דבר שאותו עלולה ישראל לנצל כדי לבצע את תוקפנותה, מה שיפתח את שערי הגיהינום עליה ואולי על העולם כולו".

עוד נכתב בבטאון הסורי כי "האימונים והתמרונים האחרונים, ובמיוחד האימונים של חיל האוויר בבסיסי נאט"ו באיטליה, וכן העמדות האמריקניות והמערביות שבאופן כללי עוינות את איראן ואת תכניתה הגרעינית, החלו לאותת כי קרבה שעת האפס שבה האזור לא יהיה עוד בטוח. הפורענות הגדולה היא שכל האיום המבעית הזה אינו נלקח בחשבון של המעצמות, האו"ם

ומועצת הביטחון, ובו בזמן אלה מתערבים בענייניהן של מדינות ומקבלים החלטות על סנקציות נגדן בשל עניינים פנימיים טהורים (הכוונה להחלטות שהתקבלו נגד סוריה - ר.נ.)". 

המצב, אם כן, שונה במעט, אך רק במעט, מהעמדות של העולם הערבי מאשתקד, לפני פרוץ "אביב העמים הערבי". אמנם כמה משטרים שהתנגדו לאיראן הופלו, אך קשה לומר כי פרט לריכוזי השיעים במזרח התיכון ופרט לשיקולים הטקטיים של תנועת חמאס יש מי שמצפה בכיליון עיניים לפצצת גרעין איראנית. לכל היותר, ייתכן שיהיה מי שישמח על ההרתעה שיש מול הגרעין הישראלי (על פי פרסומים זרים כמובן), דבר שיאפשר למדינות ערביות נוספות להצטרף עתה ביתר קלות למרוץ הגרעיני. השאלה היא אם אחרי שנה של טלטלות פוליטיות ומפולות כלכליות במזרח התיכון, יהיה מי שיתפנה לממן מסע מתיש ותובעני של השגת נשק גרעיני רק כדי להצטרף למועדון. שאלה גדולה זו תמתין למועד אחר, רק אחרי שהאזור ישוב להתייצב.