בנק הזרע: להתראות מחזרים, שלום מבחנה

זהו. מחר זה מגיע. מחר מסתיים לו הניסוי באתר ההיכרויות, ושלושת החודשים שהקדשתי לו יגיעו לסיומם. מחר אני נפגשת עם בנק הזרע כי אני רווקה בת 35 שמאוד רוצה בן זוג ומשפחה, אך הגיעה למסקנה שכנראה זה לא יקרה בסדר הזה, מסקנה שמגיעות אליה לא מעט מבנות גילי.

הפריה בערוץ יחסים:

טיפולי פוריות: איזה דיכאון זה לעשות תינוק  

מי גאון של אמא ואבא? תגיד תודה לבנק הזרע

מה המצב המשפטי של תורם זרע ידוע?

מדברים על פוריות גם בפייסבוק שלנו

סיפור חיי תמורת אהבתך

בחרתי לספר את סיפור חיי מתוך מחשבה שכך אוכל לסנן מראש את אלו שלא יוכלו להתמודד עם הסיפור, או את אלו שיראו אותי שרוטה במיוחד. לפחות בעיניי ובעניי מכרי, הסיפור לא כזה מיוחד או מסובך. אולי רק קצת. והכי מדהים שהוא בכלל לא הסיפור שלי, אלא הסיפור של אמא שלי. אמא שעשתה בחירות בחייה, וכיוון ואני נולדתי לתוך הבחירות שלה, גדלתי לתוך אותן נסיבות חיים ורק נותר לי להשלים עם העובדה שזו המציאות אליה הגעתי.

אני מציינת "אמא", כי אבא שלי לא היה חלק מחיי. מגיל מאוד צעיר עשיתי החלטה שאינני מעוניינת להיות איתו בקשר, ובאופן מוזר, זה התאים גם לו, ובשלב מאוחר יותר הוא נפטר וגיליתי זאת במקרה. כל היתר אינו משנה. מה שמשנה הוא שאני יכולה להגדיר את עצמי כאדם נורמטיבי ומוסרי. סיימתי תואר ראשון, אני בעלת עסק עצמאי, מתחילה לימודי תואר שני ואפשר להגיד שאני מבוססת כלכלית.

בוא נרפא האחד את פצעי השני

כשניסחתי את הכרטיס באתר הייתי די ספקנית לגבי סוג הגברים ומספר הפניות שאקבל. הופתעתי לגלות שמה שכתבתי נגע לליבם של הרבה גברים באתר. הם החמיאו על הכנות שהפגנתי, ציינו את הרגישות שגיליתי, ואפילו דיברו על האומץ שלי להיות גלויה וחשופה כך לעיניי כל. וכך פגשתי גברים איכותיים ביותר, בעלי מקצועות נחשבים ותארים מתקדמים. מבוססים כלכלית וגם נראים מצוין.

נפגשתי איתם, סיפרתי להם שוב את שרצו לדעת. מרביתם חקרו, התעכבו עוד קצת על נקודות שרצו להבהיר ואז גם סיפרו על עצמם. וכך יצא שגבר התוודה בפני שהוא מכור לצ'טים מה שגרם לבנות זוגו להיפרד ממנו, וגבר אחר שסיפר על היותו בן יחיד להורים ניצולי שואה, ועל אשתו, שערב אחד בלי שום התראה הודיעה לו שהיא רוצה להיפרד לאחר 13 שנות זוגיות ושלושה ילדים.

הכרתי גבר אחר שגדל כילד מוכה לזוג הורים פרופסורים באקדמיה, וסיפר על כך שבת זוגו בגדה בו עם גבר נשוי, והוא לא היה היחיד. עוד ועוד סיפורים אישיים, מעוררים רצון לגונן ולחבק נחשפו אל אוזניי, וככל שנשפכים יובלי הסיפורים כך התעצמה אצלי התחושה שהינה, מצאתי את הנפש התאומה, את אותו אחד שמדבר בשפה שלי, שפגוע לא פחות ממני, שנוכל לרפא את פצעי העבר אחד של השנייה, שכמו שהצלחתי להכיל את סיפור חייו המרגש, כך יוכל הוא להכיל אותי.

והבוקר מגיע ובסופו שוקעת השמש, ודממה.

אחרי ערב כל כך עמוק ואינטימי, שלעיתים אף כלל חיבוק חם ונשיקה ארוכה, הטלפון חדל מלצלצל. יותר נכון, הגבר לא התקשר. וכשאני מנסה למרוד בכללי הדייטינג הנוקשים ומעיזה לצלצל בעצמי, אני מוכתרת על ידו כ'סטוקרית' חסרת תקנה, בעלת צפיות מוגזמות, וחוצפנית על שאני מצפה בכלל לתשובה. "איך את לא מבינה"? שאל אותי בתדהמה. "אם לא התקשרתי, ברור שאני לא בעניין. לא כך?".

היה מאד נחמד, אבל זה לא זה

אחד הדברים היפים בסדרה "שלוש", הוא שהבנות אומרות בסיום המפגש את מה שהן מרגישות, ומשחררות את הגבר שאולי מאוכזב מתשובתן, אבל לפחות יש בו את הוודאות והיכולת להגיד גם הוא את מה שהוא מרגיש. אני מודה שהיה אחד שבסוף הדייט אמר ש"היה מאוד נחמד אבל זה לא זה". ככה פשוט. ולמרות שהופתעתי מהמסקנה שלו, הערכתי אותו על שלא נתן לי להישאר בחוסר וודאות ועם סימן שאלה. אז אורן, תודה על הכנות.

ולך, ילד שלי, אני מתנצלת מראש שהגעת לפה בלי אבא. אבל באמת שחיפשתי בשבילך ואפילו פגשתי כמה פוטנציאלים, אך אלה בחרו להעלם טרם נבדקה האפשרות האמיתית לקשר. ואולי עדיף שנעלמו עכשיו מאשר שייעלמו לאחר שתגיע לעולם.

אני מבטיחה לך שכמו שבסופו של דבר מצאתי לעצמי אבא ראוי ובן זוג נפלא לסבתא שלך, כך אמצא גם לנו, אבא ובן זוג. בסדר קצת אחר, אבל הוא יהיה שווה את זה. שלך, בקרוב, אמא.