ניהול המים חוזר לרשויות - ואנחנו משלמים ביוקר

הגשמים של סוף השבוע האחרון הביאו את החורף לרגע, אבל משבר המים במדינת ישראל ממשיך ומעמיק. בעוד חברת מקורות מודיעה לחקלאים בעוטף עזה שהיא סוגרת להם את הברז בשל חריגה מהקצבות המים, ממשלת ישראל החליטה השבוע לאמץ את המלצות ועדת ניסן, שהוקמה בעקבות מאבק ראשי הרשויות נגד העלאת תעריפי המים, ולהחזיר את השליטה בתאגידי המים לרשויות המקומיות.

ושוב כמו בהחלטות שנלקחו בנושא בעבר, נדמה כי משק המים ממשיך להתנהל לבדו והציבור ימשיך לשלם את המחיר.

תקציר הפרקים הקודמים: המדינה הפקיעה לפני כעשור את ניהול משק המים והביוב מידי הרשויות המקומיות בעקבות ניהול כושל של תשתיות וגבייה לא ריאלית של מחירי מים, והעבירה אותו לידי תאגידי מים. לאחר שהוקמו עשרות תאגידים, פי 5 מאלו שתוכננו במקור, הסתבר כי מרבית התאגידים פיתחו מנגנון בזבזני וצברו רווחים על חשבון הציבור בעוד שמחירי המים המשיכו לעלות. אם לא די ברך, מכיוון שתאגידי המים משלמים מיסים למדינה ולא לרשויות הכסף ששילמו התושבים לא חזר אליהם ישירות.

והנה בימים אלו נחתם עוד פרק בסיפור, כאשר הממשלה אישרה להגביר שוב את המעורבות של הרשויות המקומיות בניהול ובתפעול תאגידי המים, לאפשר לראשי הרשויות ולמי מטעמם להיות חברים בדירקטוריון של התאגיד ולאפשר לתאגידי המים להשתמש במערך הגבייה של הרשויות בכדי לייעל את השירות ולחסוך בכסף. כמו כן, על פי ההחלטה שהתקבלה יוכלו הרשויות המקומיות ליהנות מרווחי התאגידים ולהשתמש בהם למטרות הרשות

לכאורה, הממשלה מנסה למצוא את דרך המלך לתפעול יעיל וחסכוני של משק המים על מנת להיטיב עם הציבור הרחב. אולם החלטה זו מחזירה תחלואים רבים וישנים, החל בפוליטיזציה מקומית של מערך המים, דרך סכנה להזנחה של תשתיות והעדפה של צריכה מוגברת של מים המניבה רווחים גבוהים על פני חיסכון ועד לעלייה במחיר.

חקלאות בעוטף עזה. סגרו להם את השיבר(צילום: רויטרס)

טובת הציבור מול טובת המדינה

הפתרון הנכון לניהול משק המים בישראל צריך להתחיל מלמעלה, ברשות המים. הרשות שקובעת את תעריפי המים והביוב לכל התאגידים בארץ היא גוף ביורוקרטי בו לציבור יש נציגות מוגבלת, וככזה היא בעצם משרתת את טובת המדינה ולאו דווקא את טובת הציבור הרחב. וכן, מסתבר שטובת השניים לא תמיד הולכת יחד.

המשבר העמוק במשק המים במדינת ישראל בעשור האחרון מוכיח כי רשות המים כשלה בתפקודה וביעודה לספק מים זמינים וזולים לכלל אזרחי המדינה. גם בהלת ההתפלה של המדינה, והעובדה הפשוטה שעלייה בדרישה למים מובילה מיד לעלייה בייצור המים, מבלי לקחת בחשבון את צריכת האנרגיה המוגברת וזיהום האוויר הנוצר בתהליך ההתפלה לצד המחיר היקר שנשלם על כל ליטר מים, מראה כי אין לרשות המים ראיה מערכתית ורחבה בתחום.

מדינת ישראל חייבת להנהיג מדיניות של חסכון במים והתייעלות בצריכה, הן על ידי הסברה וחינוך והן על ידי קביעה של תעריפי מים דיפרנציאלים ועידוד של האזרחים לחסוך. הרווחים שצוברים תאגידי המים צריכים לחזור אל האזרחים בצורת טיפול בתשתיות ובפחת הגדול של המים, שמשמעם בזבוז מים רב, בהשבת מי קולחין להשקיה ברשויות המקומיות ובחקלאות, וליצירת מנגנונים להגברת החיסכון במגזר הביתי והציבורי.

ראשי הרשויות רוצים את הרווחים לטובת חינוך ורווחה במקום להחזיר את הכסף לתושבים ולהפחית את תעריפי המים ואת המחיר של מוצרים מבוססי מים כמו פירות וירקות. 

אבל הפתרון צריך לצמוח גם מהעם. המציאות של התדלדלות הגשמים במדינה והגברת ההתפלה מחייבת כל אחד מאיתנו לקחת אחריות ולחסוך. צריך לטפל בדליפות הקטנות והגדלות בצנרת, צריך לחסוך בזמן במקלחת, לוותר על שטיפת הרכב או החצר בצינור ולשתול צמחיה המותאמת לתנאי האקלים בארץ, לדאוג לחיפוי קרקע ולהשקות בשעות הלילה.

המים הם משאב אסטרטגי, כזה שאי אפשר לחיות בלעדיו ושלא עלינו יוצאים עליו אפילו למלחמות, לכן מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולנהוג בהם כמו היו מוצר מסחרי על המדף.

הכותב הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון