דואגת רק לעצמה

פעם אורנה אוסטפלד, האישה מספר 1 של כדורסל הנשים, ארגנה הפגנות למען שוויון בין הגברים לנשים, היום היא דורשת לקצץ את מספר הישראליות על הפרקט. יכול להיות שהיא עבדה על כולנו כל השנים? אריה מליניאק כועס ומציע גם פתרון

אריה מליניאקפורסם: 08.11.11 , 09:38

מאיפה זכור לי השם הזה, אורנה אוסטפלד? הייתה פעם אורנה שאירגנה הפגנות והלכה לבתי משפט כדי שכדורסל הנשים יקבל תקציב דומה לגברים ושידורים ישירים ממשחקי הליגה. לא ייתכן שזו אותה אחת שדורשת עכשיו לקצץ את מספר הישראליות בהרכב לאחת בלבד! או שאולי היא עבדה על כולנו כל השנים. ממתי הקמפיין לקידום נשים ישראליות בספורט הפך לקרקס בינלאומי של ספורט נשים בישראל?

עוד ב-ynet ספורט

אוסטפלד לא שינתה את דעתה. היא עשתה, וממשיכה לעשות, מה שטוב בשבילה. היו זמנים שרמת השרון הייתה מוכנה למכור את שמה לנדבן, שביקש להנציח את זכר אשתו. עם המיליונים שלו הקבוצה של אוסטפלד קנתה כל מה שזז, לקחה אליפויות בשרשרת, וזה היה בסדר.

פעם היא תמכה בכדורסל הישראלי. אוסטפלד עם יעל אהרונוב(צילום: אורן אהרוני)

בשנים האחרונות יואל לביא, ראש עיריית רמלה, הבין שמי שמניח את ידו על שלוש הכדורסלניות הישראליות הבכירות, שולט בשטח. אז הוא החתים את שי דורון ולייני סלווין, ולאוסטפלד אין תשובה במגרש. אז היא העבירה את המערכה למגרש בו היא שולטת: העסקנות.

ולמה יו"ר איגוד הכדורסל, שי שני, מוכן לעשות שטויות כדי לתת לה גב, אפילו במחיר ביטול הליגה? כי מעמדו תלוי בתמיכה של אוסטפלד ושאול אייזנברג. שאוליקו ממשיך לעשות חוכא ואיטלולא מהתקנון ומההסכמים שלו עם שחקנים ושחקניות, ואוסטפלד מבינה שהדרך היחידה להתמודד עם רמלה היא עם ארבע זרות, פלוס קישוט ישראלי. זה כל הסיפור.

עוד טורים של מליניאק ב-ynet ספורט

קרב בוץ נטול הומור

במשך 20 שנה הייתה לי פינת ספורט בתוכנית "בילוי נעים" עם מולי שפירא בגל"צ. מולי היה מרים לי להנחתה באיזו שאלה שטותית על כדורסל נשים, ואני הייתי מריץ את המנטרה שהפכה ברבות הימים לקלישאה חבוטה: אני אוהב כדורסל נשים, אבל כדורסל לחוד ונשים לחוד. לא היו חולפות כמה דקות, והמרכזייה הייתה מוצפת בשיחת טלפון נזעמת מאזור רמת השרון, שדורשת את התנצלותי ו/או פיטוריי.

מי יילחם עבורם? השחקניות עם יו"ר ארגון השחקנים(צילום: אורן אהרוני)

הומור הוא מצרך נדיר אצל מובילות המאבק למען כדורסל נשים, ומי שקמה בבוקר ומחפשת מישהו או מישהי להילחם בהם, היא גם תצליח למצוא. אפילו אם הקורבן התורן הוא השחקניות הישראליות שהיא תמכה בהן כל השנים. אין פלא שהמאבק בין אוסטפלד וראשי הקבוצות לבין השחקניות הישראליות נראה כמו היאבקות נשים בבוץ - התחרות הכי שוביניסטית שיש.

בעניין אחד אני מסכים עם אוסטפלד: צריך לסגור את הליגה. כי אם תתקבל הדרישה שלה, ו-80 אחוז מהשחקניות תהיינה זרות, אין מנוס מלסגור. גם את הליגה לגברים צריך לסגור מאותה הסיבה. או שמישהו יפעיל קצת יצירתיות, ובמקום להטיס לכאן 40 כדורסלניות זרות, נטיס לאמריקה עשר ישראליות ונשחק את הליגה שם. כמה מאות חובבי כדורסל נשים שמגיעים למגרשים הם לא סיבה לקיים ליגה בישראל. את השידורים אפשר להעביר גם מארצות הברית.

הכל כדי לעצור את מכונת התארים של יואל לביא(צילום: אורן אהרוני)

אוסטפלד צודקת גם בעניין השכר המוגזם של הישראליות. חשוב לפתוח את הנושא לדיון ציבורי, ולא רק את שכר השחקניות. נחמד שבעלת קבוצה שממנה את עצמה למאמנת לכל החיים, קובעת את שכרה מכסף שכמעט כולו ציבורי ומתלוננת על שכר השחקניות. שתואיל הגברת הנכבדת לפרסם את שכרה ב-20 השנים האחרונות, ונבדוק אם הוא הגיוני. או שאולי תפנה את מקומה למאמנת זרה, שתהיה לא פחות טובה ובטוח יותר זולה, כי היא תיהנה מפטור ממס. הרי בשורה התחתונה, אחרי שמסננים החארטה, הוויכוח הוא על כסף.

ותודה לפטור ממס

אני מנהל, כמעט לבדי, מערכה לביטול הפטור ממס לשחקנים זרים. אפילו הסכמה בין שרי האוצר והספורט לא הספיקה בשביל לבטל אותו, בשל התנגדות כמה חברי כנסת ובראשם רונית תירוש, חיים כץ ומוץ מטלון. שמעון מזרחי, חתן פרס ישראל, עולה מדי שנה לכנסת, מאיים שביטול הפטור ממס לשחקנים זרים יהווה מכת מוות לספורט, ודורש בעצם להמשיך לקפח את הישראלים. כולם חושבים שהקמפיין שלי הוא נגד מכבי תל אביב, אז הנה - הסנונית הראשונה שמשלמת את המחיר ומתפגרת היא דווקא הליגה לנשים. אין פלא שהשחקניות הישראליות לא שוות את הכסף, הן משלמות מס מלא.

הפיתוי להחתים זרות גדול בכדורסל הנשים, כי תמורת כמה עשרות אלפי דולרים אפשר להחתים תותחית על מליגת ה-WNBA, ועוד פטורה ממס. שאלת השאלות היא, האם הליגה בישראל נועדה לישראליות ולישראלים בחיזוק זר, או לאוסף זרים וזרות עם כמה ישראלים לקישוט.

מעדיפים לראות יותר ישראליות. רמה"ש מול רמלה(צילום: אורן אהרוני)

הטענה של ראשי הקבוצות, שחייבים להביא זרות כי אין ישראליות ברמה סבירה, היא הזויה. לא מדובר במדעניות גרעין או חוקרות סרטן, שקשה למצוא בישראל, אלא בשחקניות כדורסל. מדינה מתוקנת מטילה מיסים על יבוא ומגינה על התעשייה המקומית. בישראל לא מגדלים שחקנים ושחקניות, ועוד נותנים פטור ממס ליבוא זול.

גם עובדי סיעוד קשה למצוא, אבל המשטרה צדה ומגרשת את העובדים והעובדות הזרים. בכדורסל מייבאים שחקנים ושחקניות מחו"ל וסוגרים לישראלים את מקום העבודה. למה? כי את אוסטפלד מעניינים שני דברים: להתפרנס ולקלקל לאליצור רמלה.

על מה כל המהומה?

גם זה וגם זה לגיטימי, אבל יש משהו שבאמת מעצבן. במצוקתה כי רבה, גייסה אוסטפלד את הטיעון הכי נמוך שיש: גזענות. לטעון שהשחקניות הישראליות הן גזעניות, כי הן מתנגדות לליגה שמוצפת באמריקניות, זה ביזיון.

גם אנחנו מסמנים אגודל למטה. אורנה אוסטפלד(צילום: אורן אהרוני)

כנראה שמישהי התכוונה למחות, בצדק, נגד הצפת הליגה בזרות, ואמרה שלא הקימו בישראל ליגה בשביל לתת עבודה לזרות. ייתכן שהיא השתמשה במילה "שחורות", כי רוב הזרות הן אפרו-אמריקניות. בשום מקרה, ביטוי אומלל שנאמר על ידי מישהי בהיסח דעת לא הופך את כולן לגזעניות. מי שקופצת על האמרה האומללה הזאת כמוצאת שלל גדול, והופכת אותה לקרדום לחפור בו, צריכה להתבייש.

חשוב להבין על מה השביתו ליגה: אם שלוש מתוך ארבע הזרות תוכלנה לשחק בו זמנית, כל ההבדל בין ארבע לשלוש במגרש הוא בסך הכל 40 דקות משחק ביחד, שיתחלקו בין ארבע שחקניות. במקום לשחק 40 דקות, כל אחת תשחק בערך 30, וממילא שום שחקן או שחקנית לא מסוגלים לשחק 40 דקות. מדובר ב-4־5 דקות מנוחה לכל אחת, במקרה הגרוע. על זה סוגרים ליגה?

אורה גלזר, יו"ר ועדת הנשים באיגוד הכדורסל, חתמה על מסמך שמבטיח שעניין מספר הזרות יהיה פתוח לדיון. השחקניות טוענות שחתמו על חוזים, כי ידעו שהבטחה כזאת קיימת. בעלי הקבוצות מתכחשים למסמך, שרת הספורט, שמנסה לעזור, הפכה לאויבת, וגדעון בריקמן בכלל נראה כאילו נחת מהחלל.