האינסולין חוגג 80: על התרופה ששינתה מחלת הסוכרת
80 שנה עברו מאז גילו לראשונה את האינסולין - ומאז השתנו חייהם של חולי הסוכרת ללא היכר. ד"ר רועי אלדור מסביר כיצד התרחשו השינויים ומהו המגוון שעומד לרשות החולים כיום
בשנת 1920, בעת קריאת מאמר הדן בהפרשות לבלב הקשורות למאזן הסוכר בגוף, הגה הכירורג הקנדי ד"ר פרדריק בנטינג רעיון כיצד ניתן לבודד הפרשות אלו ולהפוך אותן לתרופה. כעבור שנה, בעזרתו של סטודנט לרפואה בשם צ'רלס בסט, הצליח בנטינג לבודד כמות מספקת של הפרשות אלו בכדי להציל את חייו של כלב סוכרתי. זה היה השימוש המוצלח הראשון בתרופה חדשנית שלימים תשנה את פני הרפואה: האינסולין.
כיום אינסולין היא התרופה היעילה ביותר להורדת רמות הסוכר בדם. הטיפול בסוגי האינסולין השונים מהדור החדש מאפשר למטופל גמישות רבה, אפשרות לאיזון סוכר ארוך טווח וניהול אורח חיים מלא ואיכותי. בד בבד מחקרים מראים שאיזון קפדני של רמות הסוכר לאורך זמן יכול למנוע או לדחות את הופעת סיבוכי המחלה. הדבר משמעותי במיוחד בחולי סוכרת מסוג 1, בהם נמצא כי תוחלת החיים התארכה משמעותית בשנים האחרונות, במידה רבה בזכות האינסולין.
אינסולין: שלוש מהפכות גדולות
גילוי האינסולין, בידודו והמשך המחקר בו כרוכים באופן הדוק בהתפתחות הרפואה המודרנית. לא בכדי מאז ועד היום הוענקו ארבעה פרסי נובל לחוקרים שעסקו בתחום: פרדריק בנטינג וג.ר.ר מקלאוד על גילוי האינסולין (בסט לא חלק בפרס כיוון שהיה סטודנט במהלך המחקר); פרדריק סנגר הבריטי על גילוי הרכב חלבון האינסולין; דורותי קראופוט הודג'קין שבאמצעות שיטות חדישות גילתה את מבנהו המרחבי של האינסולין; ורוזלין סוסמן ילו שפיתחה שיטה חדשנית לגילוי ריכוז אינסולין (וחלבונים אחרים) בנוזל.
מהימים בהם הצילו ד"ר בנטינג ותלמידו בסט סוכרתיים גוססים באמצעות "תמצית לבלבים" ועד היום, כאשר לרשותנו יותר מעשרה תכשירי אינסולין שונים, עברה התרופה מהפכות מרובות. המהפכה הראשונה הייתה, כמובן, עם גילויה ותחילת שיווקה בכדי להציל חולים חשוכי מרפא הסובלים מסוכרת מסוג 1. המהפכה השנייה החלה בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם תחילת ייצור תכשירי אינסולין הומאניים שהופקו בשיטות מתקדמות של הנדסה גנטית.
המהפכה השלישית מתרחשת ממש בימים אלו ועיקרה הופעת האינסולינים האנלוגים קצרי וארוכי טווח (תרופות כגון לנטוס, אפידרה, לבמיר,הומלוג ונובורפיד). אלו תרופות בהן בוצעו שינויים קלים במולקולת האינסולין, המשנים את מהירות ואופי ספיגת התרופה ובכך מאפשרים לחקות טוב יותר את הפרשת האינסולין הפיזיולוגית בלבלב.
כיום: מתאימים את הסוג לחולה
בעבר היה האינסולין רחוק מהגדרות התרופה האידיאלית. טיפול באינסולין היה כרוך בעלייה משמעותית במשקל, תכשירי האינסולין סיכנו את החולה באירועי היפוגליקמיה (נפילת סוכר הדם לערכים מסוכנים) ואופן ההזרקה תוך שימוש במזרקים היה מסורבל ודרש הכשרה מורכבת. כל אלו דחקו את האינסולין והפכו אותו לאפשרות הטיפול האחרונה בחולה, כאשר כל האפשרויות האחרות נכשלו.
כל זה השתנה בעשורים האחרונים, עם הופעת האנלוגים לאינסולין, המאפשרים לנו להתאים בדיוק את הטיפול בתרופה לחולה ולאורח חייו. קיימות שתי קבוצות עיקריות של תכשירי אינסולין אנלוגי: האנלוג המהיר והאנלוג הבזאלי (איטי ויציב).
1. אנלוג מהיר: בקבוצה זו נמצא תכשירים כגון אינסולין ליספרו (הומלוג), אינסולין אספרט (נובורפיד) ואינסולין גלוליזין (אפידרה). תכשירים אלו נספגים במהרה לאחר הזרקתם ומאפשרים מתן זריקת אינסולין ממש לפני תחילת הארוחה, תוך כדי הארוחה או מיד עם סיומה. מכאן ששימוש בתכשירים אלו מאפשר גמישות רבה, בשונה מתכשיר האינסולין האנושי הוותיק, שניתן כ-30 דקות לפני כל ארוחה. משך פעולתן של תרופות אלו קצר בהשוואה לתכשירי האינסולין הישנים, ועל כן הן פחות מסכנות את החולה באירועי היפוגליקמיה.
2. אנלוג בזאלי (בסיסי/איטי): בקבוצה זו נמצא את האינסולין גלרגין (לנטוס) ואינסולין דטמיר (לבמיר). בשונה מאינסולין NPH, שקדם להן, תרופות אלו גורמות לרמה קבועה של אינסולין בדם החולה (ללא עלייה הדרגתית וירידה הדרגתית ברמות האינסולין בדם, שמאפיינת תכשירים ארוכי פעולה ותיקים יותר כגון האינסולין פרוטאמין -NPH ).
תכונה זה הופכת תרופות אלו לבטוחות יותר מה-NPH או כל תכשיר אינסולין אחר, כיוון שהן כמעט ואינן גורמות לאירועי היפוגליקמיה. בעבר חולים שטופלו באינסולין NPH היו בסכנה לחוות אירועי היפוגליקמיה שש שעות לאחר ההזרקה, לכן הומלץ להם בדרך כלל לצרוך ארוחת ביניים בין הארוחות. האנלוגים הבזאלים החדישים פותרים צורך זה ומאפשרים שימוש בהם ללא צורך בהתחשבות בזמני ארוחות.
ניתן לתת אינסולין גלרגין (לנטוס) בזריקה חד-יומית בכדי להשיג רמה
קבועה של אינסולין בדם לאורך היממה (באינסולין דטמיר הזריקה ניתנת פעם או פעמיים ביום בכדי להגיע לאפקט דומה). תרופות אלו פחות "משמינות" בהשוואה לסוגי האינסולין האחרים או לתרופות אחרות לטיפול בסוכרת. אופיין העדין ובטיחותן מחד ויעילותן בהורדת סוכר הדם מאידך הופך את האנלוגים הבזאלים לתרופות יעילות ביותר ובעלות מקום מרכזי בטיפול בסוכרת.
לסיכום, הטיפול באינסולין כיום בטוח, יעיל ופשוט יותר מאי פעם ומכאן אופן השימוש בו השתנה בצורה משמעותית. הפחדים הנטועים בנו מפניו אינם מוצדקים. שימוש מושכל ונכון בתרופה מקל על החולה באיזון הסוכר, ולאורך זמן מוביל לחיים בריאים יותר וללא סיבוכים.
הכותב הוא חוקר ביחידת הסוכרת, בית החולים הדסה עין כרם
לפנייה לכתב/ת 
