הרבנות ניצחה את צהר - ההפסד כולו שלה
הרבנות הראשית מנסה לחסל את מתחריה, מתוך ניסיון לזכות בחזרה בלבו של הציבור החילוני. מה שהיא לא מבינה, זה שסגירת מיזם "צהר" יוביל, בסופו של דבר, לחיסולה הסופי. עוד ניצחון כזה - ואבדה הרבנות הראשית
לפני יותר מאלפיים שנים נפגשו שני צבאות אדירים בשדה הקרב. על האחד פיקד המלך פירוס - ואילו הצבא השני היה מורכב מכוחות הרומאים, שליטי העולם. פירוס ניצח בקרב, אך שמחתו הייתה מהולה בצער: כמעט כל צבאו הושמד במהלך הלחימה. כאשר באו פקודיו שעוד נותרו לברכו על ההצלחה, השיב להם פירוס בעגמומיות: "עוד ניצחון כזה ואבדנו".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
השר מרגי, מצא פיתרון - ובוא לחתונתי
קשה שלא להיזכר בתובנתו של פירוס בימים אלה, כאשר לנגד עינינו אנו רואים את ניסיונותיה של הרבנות הראשית לחסל את מתחריה, מתוך תקווה נואשת לזכות בחזרה בלבותיהם של החילונים. ניסיון אחד כזה הצליח בימים האחרונים ממש, כאשר הרבנות הראשית הגבילה את יכולתו של ארגון "צהר" להנפיק תעודות נישואין לקהל הרחב החפץ בשירותי הארגון – קהל המורכב רובו ככולו מחילונים ומדתיים-לאומיים. עוד הצלחה כזו, ואבדה הרבנות הראשית.
הרבנות איבדה את המנדט
הרבנות הראשית איננה מבינה שחלק הולך וגדל מהציבור החילוני אינו חפץ עוד בשירותיה. ולא זאת בלבד,
אלא שגם רבים מהציבור הדתי-לאומי מדירים את רגליהם ממפתנה, ומסיבה טובה. סיבה אחת? שפע של סיבות! אין דרך מוסרית בה אדם יכול לתמוך במוסד המדיר ומשפיל נשים. אין צידוק למוסד שרבניו לוקים בשנאת הזר, ומנסים להרחיק מן העם היהודי כל אדם החפץ להיכלל בחיקו, תוך שהם משתמשים בכל תירוץ שימצאו תחת עץ ההלכה, שפירותיו הטובים הולכים ומבאישים בידיהם.
אין מקום בישראל למוסד המנהל לעצמו בית-דין רבני משלו במנותק מחוקי המדינה, ואשר שופטיו אינם כוללים ביניהם נשים. אין מקום גם לשופטים רבניים המאמינים באמונות טפלות ותפלות, ומגיעים לקביעות לפיהן על אישה מסוימת לאבד את הכסף שנגזר לה בכתובתה, בשל טענותיו של הבעל כי עסקה בכישוף שחור.
בשל כל הסיבות האלו ורבות אחרות, איבדה הרבנות הראשית את המנדט הרוחני לפקח על הציבור החילוני. נציגיה ממשיכים להיאחז במשרותיהם ובסמכויותיהם, כטובעים הנאחזים בקש הצף על פני המים, אך הם אינם מבינים שהחיבור היחיד בין החילונים לבין היהדות הקדומה והבעייתית שהם מייצגים, נוצר בשנים האחרונות באמצעות פעילותו הברוכה של ארגון "צהר". עתה, כאות וסמל נוספים לאובדן המצפן הרוחני והאחריות הקולקטיבית של הרבנות הראשית, החליטה זו לחסל את פעילות הארגון, באמצעות יישום מחדש של חוק מנהלתי-בירוקרטי עתיק יומין, שמגביל מאוד את סמכויותיהם של בתי דין פרטיים.
בתי דין פרטיים, אמרתי? טעות היא זו, ורחוקה מלהיות תמימה. רק בית דין פרטי אחד הוגבל בסמכויותיו: של "צהר". בתי הדין הפרטיים האחרים, כגון אלו של העדה החרדית וקהילות חרדיות אחרות, ממשיכים לפעול בלא מפריע. זוהי רק דוגמה אחת נוספת לתהומות אליהן יכולה הדת הזכה והיפה ליפול, מרגע שהיא מתערבבת עם עסקנות ופוליטיקה.
עוד ניצחון כזה, ואבד לה
ואף על פי כן, אני רוצה לומר תודה לרבנות הראשית. רבים אינם מודעים לכך שרבני "צהר" עצמם פעלו עד כה בחסות הרבנות הראשית, כרבנים אורתודוכסים לכל דבר. הציבור החילוני שמצהיר "או צהר או קפריסין", אינו מבין כי הבחירה בנישואים דרך "צהר", כמוה כבחירה בנישואים דרך הרבנות הראשית. תעודות הנישואין מגיעות במקור מהרבנות, ורק עוברות ייפוי דרך "צהר". בכך הנציח הארגון את כוחה של הרבנות על חיינו, בדרכי נועם וחן.
תודה, אם כך, לרבנות הראשית על בחירתה לסרס את עצמה ואת כוחה, לגרש עוד יהודים רבים מבין דלתותיה, ולחפש אלטרנטיבות לרבנים שעליהם אבד הכלח לפני שנים רבות. תודה לרבנות הראשית ולעסקניה על החלטתם לדחוף את הציבור החילוני לתוך ההבנה כי יש צורך ביהדות אחרת, מודרנית, שוויונית והוגנת. תודה לרבנות הראשית שבחרה לזרז את התהליך במהלכו תהפוך מדינת ישראל למדינת העם היהודי כולו – ולא רק למדינת הרבנים האורתודוכסיים.
עוד ניצחון כזה, ואבד לה.
- הכותב הוא עמית מחקר במרכז לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל-אביב, בעל הבלוג "מדע אחר"
ומגיש תכנית הרדיו האינטרנטית "דוקטור למה"
לפנייה לכתב/ת 
