לא רוצה שופט עם תווית "דתי" או "מזרחי"

אם מישהו לא יודע, אני חצי מזרחית. כלומר, מצד אחד אני תוניסאית ומהצד השני רומניה. אני גם דתיה. אולי לא במידה שבה היו כל הטוקבקיסטים רוצים שאהיה, אבל דתיה.

ולמרות שני אלה, איני מעוניינת במשבצת השופט המזרחי או הדתי בבית המשפט העליון. אני חושבת שאיוּש כזה הוא מעליב, יש בו אמירה לפיה השופט לא נמצא ראוי מספיק בשל נתוניו האינטלקטואליים והיושרה שלו לכהן כשופט מהשורה הראשונה, אבל הוא בהחלט מספק בתפקיד עלה התאנה.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

חילונים, אתם אשמים בסגירת צהר

• אז מה אם הרב התיר?/ טלי פרקש 
• אהרן רזאל ויצחק מאיר שרים לזכר קרליבך
  

אני רוצה לסמוך על בית המשפט העליון בכך ששופטיו הם אנשים ישרים, רחבי דעת והגונים, שהם קשובים אל הציבור ויודעים לפסוק ולהכריע מוסרית ומשפטית גם מבלי שעשו את הדרך במגזר הנכון. אם אין זה כך, הרי ששום פסיקה שלהם לא תוכל להיות מחייבת, ולא רק כזו שיש בה קביעת תקדים במישור האזרחי. ועל אותו הרצף, אם פסיקה כלשהי של שופט מזרחי או דתי תיכתב מתוקף שייכותו למגזר, יהיה לי קשה מאוד לקבל אותו כסמכות.

במה אמור להועיל השופט הדתי למגזר שלו? האם הוא אמור להטות משפט כשבאים לפניו בדין אנשים דתיים? האם עליו להעדיף את טובת המגזר שלו על פני האינטרס הכללי? לשם מה נחוצה משבצת ל"שופט דתי", אם דעתו היא דעת מיעוט, וממילא מכריעים לפי רוב? כדי להשמיע את הקול הדתי? חשוב, אבל קול יכול להישמע גם מעל גלי האתר, בתוכניות אירוח ועל בימת הכנסת. אין צורך לסבך שופט ישר ב"מילכוד 22". הרי אם יפסוק לטובת הסקטור שלו, הוא נחשד בנפוטיזם מגזרי, אם לא יעשה כן, יקבל כתובות נאצה על קירות ביתו.

אין צורך ב"שופט דתי" מכיוון שדתיים הם לא זן נכחד שיש להגן עליו מחיות טורפות בג'ונגל. דתיים הם אזרחים שווי זכויות שלוקחים חלק מלא בכל שדרות החברה: צבא, רפואה, מדע, משפט, תקשורת, אמנות ותרבות. מבחינתי, אין "נושאים דתיים" שבהם נצרך שופט דתי לתווך מול בית המשפט ולבטא מומחיות. כל סוגיה אזרחית-חברתית ראויה לניתוח גם בסכין המנתחים המושחז של החוכמה היהודית והמשפט העברי, מצד כל שופט שהוא. ערבי, מזרחי, דתי או שלושתם.

לתקן מהיסוד

נכון, הרכב בית המשפט נכון להיום משקף חתך סוציוגרפי מסוים מאוד. נכון, השופטים חילונים, אשכנזים, רובם יוצאי אותה אוניברסיטה אפילו, והילדים שלהם מתמחים זה אצל זה. אמת, חסרה רוח יהודית במסדרונות היכל הצדק ונחוץ מבט מזווית ראייה תרבותית מזרחית, אבל כל אלה

צריכים להיות חלק מהמרקם של כלל שופטי בית המשפט, לאחר שנבחרו בשל נתוניהם האחרים - אלה שאינם תוצר של מוצא עדתי או אמוני.

הגזענות לא פסה מרחובותיה של מדינת ישראל, היא עוצרת את אלה שיכלו להגיע לבית הדין הגבוה לצדק בשלבים מוקדמים בהרבה: בבית הספר היסודי בו למדו, בסיכויי הקבלה שלהם לאוניברסיטה יוקרתית, בעובדה שאין להם תקציב לממן קורס פסיכומטרי, בקבלה להתמחות נוצצת שסוללת דרך אל הגבעה הנישאה בירושלים. את כל אלה צריך לתקן מהיסוד, לפרק את מוקדי הכוח, לשנות את סדר העדיפויות התקציבי, לפתוח אופק תכול יותר לשכבות המוחלשות, הרחוקות מרחק מנטלי ממוקדי הכוח, אבל לא זו הדרך. 

נשיאת תווית מעליבה של "שופט מטעם" היא למעשה הנמכת הכישורים של משפטן לכדי מוצא, גזע דת ומין.