שלושה נהגים, גורל אחד

רונלד רצנברגר, אוסטרי, לא קורץ מחומר של אלופים. הוא החל להתחרות במירוצי מכוניות בסביבות אמצע שנות השמונים, כשהיה כבר כבן 25: גיל מאוחר יחסית בעולם המירוצים. הוא התחרה בסבבים הזוטרים יותר באירופה וזכה בכמה מקומות ראשונים, אבל ללא הצלחות גדולות.

אך מי שהכיר את רונלד סיפר עליו שהוא היה טיפוס חרוץ, משקיען אמיתי. הייתה בו אהבה כנה וסוחפת למירוצי מכונית, והוא היה מוכן לעבוד קשה. עם השנים הוא טיפס אל המרוצים הבכירים יותר- התחרה ביפן, ולאחר מכן במירוץ 'לה-מאנש 24 שעות', שנחשב אחד המירוצים המתישים והמפרכים ביותר, גם למכונית ולגם לנהג.

ב-1994, כשהיה כבר בן 34, הצליח סוף סוף להגשים את חלומו ולאחוז בהגה של מכונית פורמולה 1. הקבוצה שצירפה אותו לשורותיה הייתה Simtek- קבוצה חדשה וענייה, שבסופו של דבר תתפרק ותעלם כעבור שנתיים- אבל פורמולה 1, אתם יודעים, זה פורמולה 1...

רונלד פתח את העונה הראשונה שלו בצורה לא מרשימה. במירוץ הראשון הוא לא הצליח להעפיל מהמוקדמות. במירוץ השני סיים במקום ה-11. גם המירוץ השלישי של העונה- הגרנד פרי של סאן מרינו שבאיטליה- לא עשה רושם של הצלחה מזהירה. שלב המוקדמות התקרב לסיומו ורונלד לא היה מהיר מספיק: נראה שגם הפעם הוא לא יצליח להעפיל למירוץ עצמו.

באחד הסיבובים האחרונים מכוניתו של רונלד יצאה מעט מהמסלול ועלתה על הדשא. הכנף הקדמית של המכונית התעקמה. במצב אחר, יכול להיות שרונלד היה מפסיק את המירוץ כדי לתקן את הנזק, אבל לא הפעם. נותר רק עוד מקום פנוי אחד במקצה המוקדמות, ורונלד רצה אותו...אז הוא המשיך במירוץ, הכי מהר שרק אפשר.

הוא עשה סיבוב נוסף סביב המסלול ואז הגיע לישורת ארוכה. בישורת כזו, המכוניות מפתחות מהירויות אדירות והלחץ על הכנף הקדמית נמצא במקסימום. לקראת סוף הישורת הלחץ הכריע את הכנף והיא נשברה ונכנסה אל מתחת לגלגלי המכונית. רונלד איבד שליטה, סטה מהמסלול והתנגש לתוך קיר בטון במהירות של 315 קילומטרים בשעה.

בזמן התאונה, המכונית והנהג בתוכה מאיטים ממהירות של 300 קמ"ש לאפס בתוך כמה חלקיקי שניה. חגורת הבטיחות עוצרת את גופו של הנהג ומחזיקה אותו צמוד לכסא אבל הראש, וזו הנקודה הקריטית, ממשיך קדימה.

הכוחות המופעלים על הצוואר באותו חלקיק שניה הם אדירים, מעל ומעבר למה שהגוף האנושי מסוגל לספוג, והתוצאה היא שהעצמות בבסיס הגולגולת, בנקודת החיבור עם הצוואר - נמתחות ונשברות. כלי דם שעוברים דרך בסיס הגולגולת נקרעים, הדם עוזב את המוח בתוך שניות, והמוות הוא כמעט מיידי. שבר בבסיס הגולגולת הוא פציעה נפוצה בכל סוגי המירוצים, ממכוניות קארטינג ועד ראלי.

מציל חיים

'מה לעשות', אתם ודאי אומרים לעצמכם. 'מירוצי מכוניות הם ספורט מסוכן...'. זה נכון - אבל לא במקרה הזה. כבר ב-1985 נמצא פתרון מעולה לסוג כזה של פציעות: פתרון אמין, יעיל וזול שמונע לחלוטין שברים בבסיס הגולגולת וללא ספק היה מציל את חייו של רולנד רצנברגר. מדובר במתקן המכונה HANS, ראשי תיבות של Head And Neck Support.

ה-HANS הומצא באמצע שנות השמונים על ידי ד"ר רוברט האבארד, פרופסור לביומאכניקה ומומחה תאונות מירוצים. כמה שנים קודם לכן נהרג חבר משותף לו ולאחיו בתאונת מירוץ, משבר בבסיס הגולגולת, ואחיו של רוברט שאל אותו אם יש משהו לעשות נגד פציעות כאלה. האבארד חשב וחשב, ומצא את הפתרון.

HANS(צילום: Dake)

ה-HANS הוא בסך הכל חתיכת פלסטיק בצורה פרסה שמתלבשת על הצוואר והכתפיים מאחור. חגורת הבטיחות מתלבשת דרך הפלסטיק ומהדקת את הפרסה אל פלג הגוף העליון. שני חוטים ארוכים יוצאים ממנה ומתחברים לצידי הקסדה כך שבמצב נורמלי הם לא מפריעים לנהג לסובב את ראשו ימינה ושמאלה. בזמן תאונה, עם זאת, כשהראש נזרק קדימה, הם נמתחים ובולמים את תנועת הראש לפני שנגרם נזק לרקמות העדינות של נקודת החיבור עם הצוואר.

מדוע, אם כן, לא היה המתקן על צאוורו של רונלד רצנברגר כמעט עשר שנים מאוחר יותר? מכמה סיבות. ראשית, למרות ששבר בבסיס הגולגולת הוא גורם מוות משמעותי בעולם המירוצים, מחוצה לו מדובר בפציעה נדירה למדי ואנשי מקצוע רבים לא ייחסו לה חשיבות מיוחדת.

שנית, הגרסאות המוקדמות של המתקן היו גדולות ומסורבלות והרתיעו את הנהגים. שלישית, ואולי הגורם החשוב ביותר- הלך הרוח בעולם המירוצים היה, ובמידה רבה עודנו, שמדובר בספורט מסוכן מטבעו. במילים אחרות: בטיחות שמטיחות...אם אתה לא יכול לסבול את החום, צא מהמטבח.

התוצאה הייתה שנהגים רבים סירבו לענוד את ה-HANS. חברות שייצרו מוצרי בטיחות למכוניות סירבו לשווק אותו מכיוון שלא הייתה דרישה, והתאחדויות המירוצים, כמו זו של פורמולה 1, לא הפכו את השימוש במתקן הזה לחובה, כמו השימוש בחגורות בטיחות למשל.

לתאונה שהרגה את רונלד היה פוטנציאל לשנות את כל זה. מוות בפורומולה 1 הוא אירוע חדשותי בפרופיל גבוה, ורונלד במיוחד היה טיפוס אהוב מאד על הנהגים האחרים. הוא היה ג'נטלמן, חברותי, חרוץ - מותו היה אבידה של ממש.

בשעות שלאחר התאונה התכנסו כמה נהגי פורמולה 1 בראשותם של שלושת הנהגים הבכירים ביותר- איירטון סנה, מיכאל שומאכר וגרהארד ברגר- והחליטו להקים מחדש את עמותת נהגי הגראנד פרי, עמותה שתקדם את נושא הבטיחות במירוצים. אלמלא הגורל רצה אחרת, יכול להיות שה-HANS היה נכנס, בשל התאונה, לשימוש חובה בפורמולה 1-ובגלל ההשפעה הגדולה שיש למירוץ הזה, גם לכל שאר עולם המירוצים.

טרגדיה נוספת, ועוד אחת

אני מניח שלא אפתיע אתכם אם אספר שאיירטון סנה נחשב לאחד מהכוכבים הגדולים של הפורמולה 1, ואחד מנהגי המירוץ הגדולים בכל הזמנים. הוא זכה שלוש פעמים באליפות הפורמולה 1 ובברזיל, מולדתו, נחשב לאגדה מהלכת.

יום אחרי התאונה של רונלד, איירטון סנה התרסק לתוך קירות הבטון של גראנד פרי סאן-מרינו, ונהרג. כשכוכב כמו איירטון סנה נהרג, כל העולם יודע מזה ומדבר על זה...ושוכח לגמרי מהתאונה של רונלד רצנברגר האלמוני, שהתרחשה פחות מעשרים וארבע שעות קודם לכן. סנה לא מת משבר בבסיס הגולגולת, כך שהנושא הזה נזנח וה- HANS חזר לאלמוניותו.

ואז, במהלך מירוץ דייטונה 500, דייל ארנהארד נכנס בקיר. מבחוץ, התאונה לא נראתה קשה במיוחד: הרכב היה שלם למדי, וכולם ציפו שדייל יצא מהרכב בהליכה. זה לא מה שקרה...דייל נהרג, והסיבה, כמו שניחשתם...שבר בבסיס הגולגולת.

מותו של ארנהארט היכה את כולם בתדהמה. איך יכול להיות שנהג הקשוח הזה נהרג בתאונה שנראית כל כך קלה?! רק אז הופנתה תשומת הלב של כולם לפציעת הגולגולת הזו, ולמתקן הבטיחות שפותר אותה. ה-NASCAR הפכו את השימוש ב-HANS לחובה, פורמולה 1 עשתה זאת זמן קצר לאחר מכן ומאז, השימוש ב-HANS הוא חובה בכמעט כל התאחדויות המירוצים בעולם.