סטיב מרטין: מצחיק מכל זווית אפשרית

עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם, "סטיב מרטין, זה ההוא המצחיק עם השיער הלבן". ובכן רבותי, אתם עומדים להיחשף לאין ספור צדדים של האיש המצחיק הזה. למעשה, רבים מאמינים שהוא אחד האנשים הכי מוכשרים ומגוונים שתמצאו בהוליווד: הוא זכה בפרס אמי ככות, מופעי הסטנד-אפ שלו משכו עשרות אלפים, הוא מכר תקליטים במיליוני עותקים, כתב ספרים רבי מכר, מחזות מצליחים ותסריטים של שוברי קופות, וכמובן כיכב בקומדיות מצליחות. נו, רואים? המקום בכתבה הולך ומצטמצם, ועוד לא התחלנו. לו יוקדשו מפגשי מועדון הסרט המופרע בסינמטקים, והולך להיות מצחיק. באחריות.

כתבות אחרונות במועדון הסרט המופרע:

• טובים השניים: לורל והארדי ביחד ולחוד
• מל בלנק: האבא האנושי של באגס באני
• באסטר קיטון: ההומור בגוף הסרט
  

הכל התחיל כשהיה בן חמש. אמו קנתה לו ספר לימוד קסמים, והוא היה מבצע אותם בפני משפחתו. כשהיה בן עשר מצא עבודה בדיסנילנד כמוכר חוברות הסברה על המקום, כשהוא יושב בתוך סירה, מחופש למלח. אחרי כמה ימים של נסיונות מכירה לא מוצלחים, הגיע למסקנה שאם יצחיק את הקהל, יוכל לשפר את המכירות. למחרת הצליח למכור 625 חוברות, ותוך זמן קצר קודם לעבודה בחנות הקסמים של הפארק. שם למד לכופף בלונים, לנגן על מפוחית, לעשות ג'אגלינג ולהשתמש בלאסו. התחביב ששבה את ליבו יותר מכל היה נגינה על בנג'ו. הוא היה שומע תקליטים בהילוך איטי, וכך מספיק לשנן את התווים שהרכיבו את המנגינות.

כשעזב את דיסנילנד החליט שהגיע הזמן לגוון - והתחיל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה. תקופה ארוכה היה בטוח שיעודו בחיים הוא להיות פרופסור לפילוסופיה. אחרי שנים סיפר: "כשאתה לומד גיאולוגיה, שמבוססת כולה על עובדות - כשתסיים את האוניברסיטה תשכח כל מה שלמדת. אבל בלימודי פילוסופיה אתה זוכר מספיק דברים כדי להישאר דפוק לכל החיים".

אבל החיידק הבימתי היה חזק ממנו, ומרטין החליט לקחת את הפילוסופיה והבלונים ולהופיע מול קהל. זה היה קצת מוזר שבשנות ה-60 הסוערות, כשבני דורו היו מופיעים עם מסרים פוליטיים זועמים ואנטי מלחמתיים, מרטין עלה על הבמה עם בנג'ו ובדיחות ילדותיות ומטופשות במיוחד, כמו זו (הריצו ל-1:00):

פעם, תוך כדי הופעה, הוא הוציא את הקהל מהאולם ולקח אותו לתוך בריכת שחייה ריקה, וביקש מכולם "לשחות" בה. בהופעה אחרת הוא ציווה על הקהל ללכת למקדונלדס ולהזמין בבת אחת 274 המבורגרים, ואז, אחרי שההזמנה כבר יצאה, להתחרט ולשנות אותה לצ'יפס אחד, טייק אוויי. הקהל כל כך התלהב מהטירוף של מרטין, שב-1973 כמות הקהל הפכה גדולה מדי בשביל התרגילים המטופשים הללו. ושוב, כשברקע אמנים אחרים מדברים בפומבי על מלחמת וייטנאם, מרטין הרכיב בהופעותיו אוזניים של ארנב, תקע חץ פלסטיק בתוך הראש ואמר" "!excuuuuse me". הדבר המטופש הזה הביא להופעה אחת 20 אלף איש. זיכרו, מדובר בקומיקאי, לא להקת רוק.

עכשיו, כשמרטין כבר היה מפורסם, הוא החליט... לגוון שוב. הוא הוציא אלבום שירים מקוריים שמכר מליון עותקים וגם זכה בגראמי. אז מה היו לנו בינתיים? זמר, סטנדאפיסט וקוסם. "זה הזמן לגוון", אמר לעצמו מרטין, וכתב תסריט לסרט קצר ונונסנסי על מלצר חסר תקנה. הסרט היה מועמד לאוסקר (הריצו ל-2:00).

מעניין שדווקא האמן הכל כך אמריקני הזה, טוען בעקשנות שההשפעה הגדולה ביותר עליו היא הטלוויזיה הבריטית. הוא מעריץ גדול של הסדרה "דוקטור הו" והציב לעצמו אתגר - לפגוש אישית את כל השחקנים שגילמו את הדוקטור (עד כה פגש את העשרה הראשונים). הוא נודע כמומחה אדיר למערכוני מונטי פייתון ולכן נבחר להנחות את איחוד החבורה ב-1989. האיחוד, אגב, הסתיים בכך שמצא את הפייתונים דחוסים בתוך ארון.

ואז, לא תאמינו: הוא החליט לגוון במשהו חדש - ולהפוך לסופר. ספרו הראשון, "נעליים אכזריות", הפך מיד לרב מכר. למי שאין זמן לקרוא, הנה הטריילר המצחיק לספר:

ואם כבר הגעתם עד כאן, פה הוא מנגן בבנג'ו עם החבובות (1976):

ורק עכשיו הוא התפנה לחשוב על כך שבעצם, הוא יכול להיות גם שחקן קולנוע. הוא כתב את הסרט "The Jerk" מ-1979 עם חברו הותיק קארל גוטליב. הסרט הופק בארבעה מיליון וחצי דולר וגרף 100 מיליון (אחד משלושת הסרטים הרווחיים בעולם באותה השנה). בסרט, מרטין מגלם בחור לבן שמאומץ על ידי משפחה שחורה במיסיסיפי, יוצא לחפש את מזלו ומצטרף בקרקס. מכאן המשיך מרטין מסרט לסרט. בקומדיה "האיש בעל שני המוחות", הוא מגלם מנתח מוח שמתאהב במוח מדבר שצף בצנצנת (את המוח דיבבה סיסי ספייסק).

הקולנוע איפשר לו להשתמש בכל הכישרונות שצבר. למשל, ב"שלושת האמיגוס" (1986), פרודיית מערבונים מטורפת בבימויו של ג'ון לנדיס ("האחים בלוז"), מרטין ביצע להטוטים בלאסו וניגן על מפוחית. ובתפקיד הבלתי נשכח שלו בחנות קטנה ומטריפה, הוא שר ורוקד בתור רופא שיניים סאדיסט בסגנון אלביס פרסלי.

קצרה היריעה להמשיך עם עשרות הקומדיות שהשתתף בהן, אבל אם היינו שואלים עכשיו את מרטין מהו סרטו האהוב ביותר, הוא היה עונה "תקועים בדרך" (במקור "Planes, Trains & Automobiles"), קומדיה בה שיחק לצד חברו הטוב ביותר, ג'ון קנדי. בסרט מרטין מפספס את המונית האחרונה בניו יורק וכדי להגיע לאשתו בזמן לחג ההודיה, הוא נאלץ לצאת למסע עם סוכן מכירות בלתי נסבל.

על שיתופי הפעולה עם רובין וויליאמס ואדי מרפי, וכמובן על ההזדמנות ההיסטורית להכנס לנעליו של פיטר סלרס בסדרת סרטי "הפנתר הוורוד" (וגם על חתונת ההפתעה שערך לעצמו) תוכלו לשמוע במפגשי מועדון הסרט המופרע בסינמטקים המובחרים, כשבסיומם תוקרן הקומדיה "נוכלים עם סגנון" של פרנק אוז, בה כיכב לצד השחקן הבריטי מייקל קיין. אמרתי לכם שיהיה מצחיק.