היטל גודש - המס שבדרך, והשלכותיו הקשות

לפני כשבועיים הצהיר שר התחבורה כי בכוונת המשרד בראשו הוא עומד, לערוך ניסוי לבחינת הרגלי הנסיעה ברכב פרטי - ניסוי שנחשף לראשונה ב-ynet לפני כשבעה חודשים. מטרת הניסוי לדבריו: "ניצול יעיל יותר של כלי הרכב ותשתיות התחבורה", בעזרת תמריצים "לעידוד נהיגה סביבתית וחברתית". נשמע מעולה, נכון?

עוד בנושא הניסוי המתוכנן ומס הגודש:

נא להכיר: המיסים מאחורי הניסוי של ישראל כץ

תכנית מופז: ב-2009 תשלמו בכניסה לתל-אביב

ישראל כץ בשדרות רוטשילד: הצהיר שלא, החליט שכן(צילום: מוטי קמחי)

לא ממש. במשרד התחבורה עוטפים כמובן את ניסוי מס הנסועה והיטלי גודש, בעטיפה ירוקה חברתית ונאה. שמירה על איכות הסביבה, צמצום העומס בכבישים, אתם כבר מכירים ודאי את המילים היפות. אלא שכפי שנחשף ב-ynet, מדובר בעוד מס שיוטל על הציבור. ויש למס זה השלכות נוספות, קשות לא פחות מהעול הפיננסי.

קבלו חמש נקודות למחשבה, שספק אם עברו בראשו של השר לפני ששינה דעתו:

עוד לא סוף חופש התנועה, רק תחילת הסוף

למכונית פרטית יש משמעות רבה יותר מכלי תחבורה שמעביר אותנו מקום למקום. המכונית הפרטית אפשרה לנו, לראשונה בהיסטוריה של האנושות, וכחלק ממהפיכה תרבותית-תעשייתית, חופש תנועה אמיתי ממקום למקום. לא תהיה זו הגזמה לומר שבעלות על מכונית פרטית, היא מעמודי התווך של הדמוקרטיה.

אבל כשהממשלה תשוב ותשלוט על חופש התנועה שלנו באמצעות מיסוי נקודתי וממוקד, יגמר החופש הזה, תוטל מגבלה אמיתית על חופש התנועה של כל אחד ואחת מאתנו, ותימחק באופן טבעי חלק מהדמוקרטיה.

שליטתו של "אח גדול" על התנועה החופשית באמצעות מיסוי-נקודתי, מתחילה אולי בכוונון מחודש של עומסי תנועה. אבל אף אחד לא מבטיח שהיא תסתיים בזה. מה למשל ימנע מהרכב קואליציוני כלשהו לחוקק חוק או להעביר תקנה לפיה נסיעה בשבת ובחג תהיה יקרה פי 5 או 10 מיום של חול?

מה ימנע לקבוע שיהיו חבלי ארץ מסוימים, בהם נסיעה ברכב פרטי תהיה פטורה לחלוטין מתשלום ולחלופין, אזורים אחרים, בהם נסיעה תהיה יקרה פי כמה? ואפשר כמובן גם לפטור לחלוטין מתשלום תושבים של ישובים מסוימים או קבוצות אוכלוסייה, ו"לשחק" בתעריפים של דגמי מכוניות, בעלי מקצועות או כאלה המחזיקים בנטיות פוליטיות מסוימות.

אם תרצו - אפשר יהיה אפילו לתמחר באופן שונה מכוניות בעלות צבע שונה, הכל לפי רצונו של השר, הפקיד, המחוקק או הרגולטור. נשמע לכם מופרך? הביטו סביב.

עוד דרך להתחמק מהשקעה בתשתיות

שיטה נהדרת מצא השלטון להמשיך ולהתחמק מחובתו, להשתמש בכספי מיסים לטובת האזרח. למה להרחיב את התשתית במחיר יקר, אם אפשר לצמצם את השימושים, אומרים לעצמם ודאי פוליטיקאים ופקידים. בואו ונטיל מס רצחני על השימוש במכוניות, בעלי הרכב ייאלצו להשאיר את המכוניות החנייה, הכבישים יתרוקנו, הפקקים ייעלמו, ואנחנו, השלטון, נוכל להשתמש בכסף לצרכים אחרים.

אגב, אם זה יצליח, תוכל הממשלה להרחיב את הרעיון גם לתחומים אחרים. למה למשל, להשקיע עוד ועוד כסף בבניית בתי חולים ובשכר לרופאים ולמתמחים, אם אפשר יהיה להטיל מס יומי גבוה על כל אזרח שיאושפז, מכל סיבה שהיא? ברור הרי, שיום לאחר הטלה של מס אשפוז שכזה יתרוקנו בתי החולים (כי החולים והפצועים יעדיפו למות בבית, ובזול), יתפנו מיטות ורוב הרופאים יישארו מובטלים.

בדיוק כמו שהכבישים יתרוקנו אחרי הטלה של מס נסיעה, וכמו שיתרוקנו בתי הספר, אחרי הטלה אפשרית של "מס לימוד יומי" על התלמידים והוריהם.

אורח החיים ושגרת היום ישתנו

אם תעריף הנסיעה במכונית בין 07:00 ל-10:00 ובין 16:00 ל-19:00 יהיה יקר בהרבה לעומת שעות אחרות ביממה, כפי שכנראה מעוניינים עורכי הניסוי, ברור שרוב האוכלוסייה לא תצא לדרך בשעות אלה. יום העבודה של רבים מאתנו יתחיל לפיכך בסביבות 11:00 (או לפני זריחה) ויסתיים עמוק לתוך הערב והלילה.

בהכרח, הקשר המשפחתי בין הורים לילדים עקב החפיפה בין שעות העבודה והלימודים ייעלם, ומפגשים משפחתיים ייערכו בעיקר בסופי שבוע. וכל זה עוד לפני הפגיעה הקשה בשגרת העסקים, בתפעול השוטף של מקומות העבודה, בקשר עם שותפים, ספקים ולקוחות בחו"ל. מס נסועה שכזה עשוי לשנות את שגרת החיים שלנו לחלוטין.

הפער בין השכבות רק יגדל

ברור הרי שהנטל הכבד של מס הנסיעה יוטל בעיקר על השכירים, אלה שמס הכנסה אינו משתתף בהוצאות היום יומיות שלהם. בניגוד לעצמאים, למשל, שיכולים להכניס את "מס הנסיעה" להוצאות המוכרות שלהם, ובניגוד למנהלים הבכירים, לעשירים, ולכל מי שמיסי התנועה ממומנים עבורו על-ידי המעסיק.

שימו לב למשל, מי מרשה לעצמו לנסוע מדי יום בנתיב האגרה בכביש מס' 1, בכניסה הדרומית-מזרחית לתל אביב, ומי עושה שימוש יום-יומי בכביש מס' 6, חוצה ישראל. אלה לא מי שנאלצים להוציא מכיסם הפרטי כל שקל.

הנטל הכלכלי על הפריפריה דווקא יגדל

במשרד התחבורה מספרים לכולנו כי מי שמתגורר בפריפריה, יהנה מהנחה ניכרת בתעריפי אגרות הנסועה. יכול להיות, אבל כידוע, רוב תושבי הפריפריה נוסעים לעבודה בגושי הערים הגדולים - תל אביב-רבתי, ירושלים וחיפה. וכדי להגיע לשם, הם ייאלצו לשלם סכומים גבוהים.

גם כיום, הנטל הכלכלי של מגורים בפריפריה הוא כבד, בגלל היעדר תחבורה ציבורית ראויה. יחד עם היטל הנסועה החדש - החיים שם יהפכו לבלתי נסבלים ממש.