כדאי לדלעת: סלט דלעת סתווי
הוא כתום, סתווי ואחד המאכלים המזוהים והאהובים במטבח האמריקני. רותי קינן עושה כבוד לדלעת עם סקירה היסטורית ומתכון כיפי של סלט כתום עם זוקיני ורימון
נובמבר ודלעת הולכים יד ביד, ולא צריך להיות סינדרלה כדי לעלות על המרכבה הכרסתנית והכתומה ולהפליג אתה למחוזות קולינאריים מופלאים.
עוד בערוץ האוכל:
אוכלים טוב בעבודה: רעיונות ללאנץ' במשרד
כל המוסיף גורע: מה קרה לאוכל הפשוט והכשר
נביאה בעירה: ראיון וביקור במסעדת יונה
פרי המקשה הזה, שהוא בעצם משפחה שלמה עם המון סובלנות לגודל, צבע, סוג ומין, מצוי כמעט בכל מטבח ברחבי הגלובוס. אבל את המקום החגיגי והמכובד ביותר הוא תופס במטבח האמריקני, ומכאן גם הקשר ההדוק שלו לחגי נובמבר.
הראשון בחגים הללו הוא האלווין, החל ב-31 באוקטובר, שהשתרש תחילה במסורות של הארצות האנגלו-סקסיות ומאיים בשנים האחרונות לכבוש את העולם כולו.
השני הוא חג ההודיה, האמריקני לחלוטין. האלווין הוא חג עם שורשים קלטיים ורומיים, שנועד לציין את סוף הקיץ ותחילת החורף. הקלטים האמינו, כי בימי החג שבות לאדמה רוחותיהם של כל המתים שנפחו את נשמותיהם במהלך השנה ומנסות להשתלט על רוחות אחרות.
כדי להבריח אותן הם הדליקו אש קדושה, שהמאמינים נשאו בחזרה לבתיהם בלפתות חלולות, ומכאן מנהג פנסי החג. הנצרות אימצה את המסורות האלה והכריזה על ה-1 בנובמבר כעל חג כל הקדושים, ששימר את הדלקת האורות כנגד הרוחות הרעות ואת מנהגי התחפושות כדי להרחיק את כוחות הרשע.
_wa.jpg "מככבים גם בחג ההודיה. דלועים חמודים (צילום: ירון ברנר)")
הם הוציאו מהארונות הפרטיים שלהם גם כמה שלדים ורוחות רפאים לזכר נשמות הקדושים ורקחו חג צבעוני ועליז שהקדים את חגי סוף השנה. הדלעת, האמריקאית במוצאה, התגלתה לעולם המערבי רק בשלהי המאה ה-15 ועד מהרה התברר כי היא מוצלחת הרבה יותר מהלפת לגילוף פנסי החג.
מאז מהדרים ראשי דלעת חלולים, שבתוכם נרות או נורות, את תפאורת החג ומי שביקר בימים אלה בארצות הברית לא יכול להימלט ממבטיהם הננעצים בך מכל חלון ראווה.
סמל אמריקאי
המתיישבים הראשונים באמריקה הציבו את הדלעת במקום המכובד לצד התירס, הבטטות ותרנגול ההודו, בין הדברים המוצלחים שקרו להם בשנתם הראשונה במולדת החדשה. השנה הזאת היתה שנת קשה לאבות המייסדים שהגיעו על סיפונה של המייפלאוור.הם נזקקו לעזרה מהילידים האינדיאניים כדי לגדל את הירקות והעופות המוזרים שלא הכירו מהבית הרחוק. לאות תודה על היבול המוצלח, הם ערכו לכבוד מטיביהם ארוחה שהכילה את המטעמים האלה. לזכר אותה הארוחה חוגגים מדי שנה את חג ההודיה, שנקבע ליום החמישי האחרון של נובמבר. החג הוא ארוחה, שבמרכזה תרנגול הודו ממולא ולצדו מככבת הדלעת.
מדי שנה בסתיו מתייצבות הדלועים (כן, זה המינוח הנכון לדלעת ברבים!) גם על מדפי הירקות שלנו וקורצות בצבען הכתום העז לכל חסידיהן, מכל העדות. נטיית הלב שלי, מאז ומעולם, היתה להכין מהן מרק קטיפתי – הן פשוט נפלאות בו. השנה נתקלתי, וכנראה לא במקרה, בסלט נהדר שהוכן מדלעת טרייה, לא מבושלת.
אני מודה, שהרפרטואר הדי מכובד שלי כולל רק יצירה אחת של דלעת טרייה (לא מבושלת) – קרפצ'ו, שבו הדלעת נפרסת לפרוסות דקיקות ומוצפת בשמן זית ומיץ לימון. הפעם, בהשראת אותו הסלט, צירפתי לה פרי מקשה נוסף, זוקיני, גם הוא לא מבושל, וביחד עם גרגרי רימון מתוקים התקבל מעדן ססגוני וטעים להפליא.
סלט קוביות דלעת, זוקיני ורימון
המרכיבים (ל-4-6 מנות):
400 גרם דלעת3 קישואי זוקיני בינוניים (כ-400 גרם)
50 גרם גרעיני דלעת
100 גרם גרגרי רימון מתוק
1/2 סלסילה נבטי חמנייה (העלים בלבד)
2 כפות חומץ בן יין לבן
4 כפות שמן זית
מלח ופלפל
_wa.jpg "טעים טעים! סלט דלעת (צילום: ירון ברנר)")
אופן ההכנה:
- חותכים את הדלעת והזוקיני לקוביות קטנות מאוד ומעבירים לקערה. קולים מעט את גרעיני הדלעת על מחבת יבשה ומניחים להתקרר.
- מוסיפים לקערה את גרעיני הדלעת, גרגרי הרימונים, נבטי החמנייה, החומץ והשמן ומקפיצים הכול יחד. מתבלים במלח ובפלפל ומניחים במקרר ל-30 דקות, למיזוג הטעמים.
