אחרי האכזבה: גורל ים המלח יוכרע בממשלה

העובדה כי ים המלח לא הוכרז בסוף השבוע כפלא עולם היא לא הצרה היחידה של המקום הנמוך בעולם. אם המצב יימשך כך, כלל לא בטוח שלתיירים שיפקדו אותו בעתיד יהיה מה לראות: היום (א') אנו עתידים לגלות אם שרי הממשלה, שנרתמו לקדם את ההצבעה על ים המלח בתחרות, יעמדו מאחורי הצהרותיהם וינסו להציל אותו מכלייה, כאשר יתכנסו לאשר או להפיל את הצעת החוק שמגינה על ים המלח מפני השפעת הפעילות התעשייתית באזור. התנגדות של משרד התשתיות, רשות המים ומפעלי ים המלח לא מבשרת טובות להצעת החוק.

לכתבות נוספות בנושא ים המלח :

• מו"מ בין כיל לאוצר: קציר מלח תמורת מס רווח
• במאי: המדינה: כיל תשקם את ים המלח ב-7 מיליארד ש'
• למרות הבטחות ראש הממשלה: אין פתרון לים המלח
  

הצעת חוק "הגנת ושיקום ים המלח", נוסחה על ידי ארגון אדם טבע ודין והוגשה על ידי הח"כים דב חנין (חד"ש), משה גפני (יהדות התורה), זבולון אורלב (הבית היהודי), דוד רותם (ישראל ביתנו), איתן כבל (העבודה) וחברי כנסת נוספים. אם השרים יחליטו לאשר אותה, היא תועבר להכרעת חברי הכנסת, שהתגייסו אף הם וקראו להצביע למען ים המלח בתחרות.

הצעת החוק עוסקת בין היתר בנזקים שגרמו מפעלי ים המלח לאזור לאורך השנים. היא מגבילה את היקף שאיבת המים מים המלח, מחייבת את המפעלים לשקם את הנזקים שנגרמו לאזור ומאפשרת לבטל את הזיכיון שלהם אם לא יעמדו בתנאים, כדי למנוע פגיעה סביבתית עתידית.

"מסרונים לא יספיקו להגנת ים המלח, העובר תהליכי הרס מדאיגים", אמר ח"כ דב חנין עוד לפני האכזבה בהצבעה העולמית. "כדי למנוע חורבן של פלא הטבע הזה, נדרשת פעולה כוללת, על בסיס העיקרון 'המזהם משלם'. החוק המוצע מציע התמודדות עם כל סוגיות היסוד ומייצר מנגנונים שיאפשרו לא רק לבלום את ההידרדרות, אלא להפוך כיוון ולהתחיל מהלך אמיתי של שיקום".

עיקרי הצעת החוק וההתנגדויות

על פי הצעת החוק, השר להגנת הסביבה יקבע בכל שנה את היקף שאיבת המים המקסימלי המותר למפעלים מהאגן הצפוני לצרכי הפעילות התעשייתית. מפעלי ים המלח יקבלו אישור לשאוב מים רק לאחר שהשר ישתכנע שאין טכנולוגיות אחרות לכריית מינרלים מים המלח. עוד נקבע, כי שאיבת המים שתאושר תבטיח כי היקפי הייצור של מפעלי ים המלח לא ירדו ממיליון טון אשלג בשנה.

עוד נקבע, כי מפעלי ים המלח לא יוכלו להקים מתקני תשתיות ובריכות אידוי שיאיצו את ירידת מפלס ים המלח, מבלי שתאושר תוכנית שבמסגרתה יתחייבו המפעלים להחזיר את המים לאגן הצפוני.

הצעת החוק גם מגנה מפני פגיעה של הפעילות התעשייתית על האזור הבתולי הגובל בשמורת עיינות צוקים מצפון ונחל רחף מדרום. היא קובעת כי מפעלי ים המלח לא יוכלו להקים באזור זה מתקני תשתית אלא באישור המועצה הארצית, לאחר שזו הבטיחה כי אין חלופות אחרות וכי הפעילות לא תגרום לנזק בלתי הפיך לאזור.

הצעת החוק מתייחסת גם לבעיית עליית המפלס באגן הדרומי, שמאיימת להציף את אזור המלונות: הפקת הכימיקלים ממי ים המלח גורמת להצטברות מלח בקרקעית בריכה 5, וכתוצאה לעלייה של 20 ס"מ בשנה במפלס הבריכה שלחופה נבנו מספר מלונות. הצעת החוק מגבילה את הגובה המקסימלי של הסוללות באגן הדרומי ואת מפלס המים בבריכה 5, וכן מחייבת את מפעלי ים המלח לבצע קציר מלח ולממן אותו במסגרת עיקרון "המזהם משלם",על מנת למנוע את המשך עליית המפלס והצפת המלונות.

ולמרות כל זאת ספק אם ההצעה תתקבל. שר התשתיות כבר הודיע על התנגדותו וכך גם רשות המים, שטוענת כי הכמות המדוברת שקולה להיקף השאיבה השנתי מהכנרת. "אין התייחסות בהצעה לשאלה מהיכן ועל חשבון מה יבואו מים אלו", מסרה הרשות. גם מפעלי ים המלח, האחראים לכ־20% מירידת המפלס, מתנגדים להצעה בטענה כי "משמעותה האמיתית היא ייבוש האגן הדרומי של הים" ופגיעה אנושה בכלכלת הדרום ובפרנסת כ־30 אלף משפחות.

המפלס יורד במטר בשנה 

"במשך למעלה מ-50 שנה אפשרה מדינת ישראל, בחסות חוק הזיכיון, לפגוע בים המלח ולהרוס אותו", אמר עו"ד עמית ברכה מנכ"ל אדם טבע ודין. "הצעת החוק החדשה יוצרת שינוי מהפכני בקובעה שים המלח הינו משאב טבע לאומי ובינלאומי השייך קודם כל לציבור. הצבעת השרים תוכיח את כנות כוונתה של הממשלה ואת מחויבותה להבטיח את המשך קיומו של ים המלח כפלא עולם".  

עו"ד נעמה הלר, מנהלת המחלקה המשפטית באט"ד, הסבירה כי איזור ים המלח מצוי במצב של דרדור מתמשך שמתבטא בירידת מפלס ים המלח בכמטר אחד בשנה.

הסיבה לצניחה במפלס היא השימוש המוגבר של מדינות האזור במים שהיו אמורים להגיע לים המלח, לצד השפעת מפעלי ים המלח ומפעל האשלג הירדני, ששואבים מים מהאגן הצפוני של ים המלח לצרכי פעילות תעשייתית. "בכוחה של הצעת החוק להגן על ים המלח ואוצרות הטבע שלו וכן לאפשר את שיקום ים המלח ושימורו כמשאב טבע", אמרה הלר.

בהכנת הידיעה השתתף ליאור בן דוד, "כלכליסט"