חזון נגרי: טכנולוגיה תציל את מעמד הפועלים
הפילוסוף הפוליטי אנטוני (טוני) נגרי מאמין כי הטכנולוגיה מהווה נקודת מפגש בין האזרחים הרגילים לבעלי ההון. כדי שפייסבוק תרוויח מיליארדים, היא זקוקה שנדע איך מפעילים מחשב. ברגע שנגלוש בפייסבוק נוכל לבצע מהפיכות. וזו רק דוגמא אחת
בטור הקודם הצגתי שתי גישות מרקסיסטיות שונות לקשר שבין עבודה וניצול לבין טכנולוגיה. גישה אחת רואה בטכנולוגיה את הכלי שימוטט, בסופו של דבר, את הקפיטליזם. ואילו הגישה השנייה היתה פסימית מנקודת ראות מרקסיסטית. היא טוענת שהטכנולוגיה, כולל ההתגלמות שלה בכלי התקשורת האלקטרוניים, מובילה להידוק השליטה על הפועלים, העם וכלל העובדים.
- למה הפסקנו לשים כסף מתחת לבלטות?
- זריקת מוות בגיל 50 זה טוב לכלכלה. האומנם?
- אני מצליח ועשיר? כנראה אלוהים בחר בי
בטור הזה אציג גישה שונה ומיוחדת: גישתו של הפילוסוף הפוליטי, הסוציולוג והפעיל החברתי אנטוניו (טוני) נגרי. נגרי שייך לפלג מרקסיסטי שנקרא "אוטונומיה", ושמו אף נקשר לפעילות הבריגדות האדומות. הוא גם ישב במשך שנים בכלא. בטור הזה אנחנו לא שופטים אותו. אני מאוד מעריך את עבודתו התיאורטית, חושב שהיא חשובה מאוד וכמובן לא רואה בה שום הכרח לפעילות אלימה.
נתחיל. נגרי הוא מרקסיסט, אבל מרקסיסט מסוג מסוים. אפשר להגיד שהוא "ניאו-מרקסיסט פוסטמודרני". אסביר. הוא מרקסיסט, כי הוא מקבל ממרקס את רוב הנחותיו. הוא מנתח את החברה של ימינו כשדה מאבק בין מעמדי ובמיוחד בין מעמד אחד גדול, לבין כוחות ההון -הקפיטל.
אבל הוא הולך הלאה ממרקס. הוא מאמין שהחלוקה המרקסיסטית הידועה של העם לבורגנים ולפרולטרים (פועלים) כבר אינה רלוונטית. לכן נקרא לו "ניאו מרקסיסט" - מרקסיסט חדש. ומדוע לסבך ולהוסיף "פוסטמודרני"? מפני שנגרי ער מאוד לפילוסופיה הפוסטמודרנית וחושב שהיא חשובה מאוד ומתארת בצורה טובה למדי את המציאות החברתית.
שוק של אינפורמציה
למרות ההסתייגות שלו מחלק מהפילוסופים הפוסטמודרנים (אלה שחושבים שהמציאות מורכבת מאינסוף סיפורים ונקודות ראות ושאי אפשר להכריע בין אמיתי לשקרי, או להגיע למציאות איתנה), הוא עובד עם אנשים כמו פליקס גואטרי וז'יל דלז המזוהים עם כתיבה כזאת.
אז מה הוא חושב? אני רוצה להציג את החשיבה של נגרי בשני אספקטים שונים שעליהם דיברתי: האחד, היחס לטכנולוגיה והשני, החלוקה לפועלים ולבעלי הון. ובכן, נגרי מסכים עם הפוסטאינדוסטריאליסטים (דיברנו עליהם לפני שבועיים) הטוענים שימינו מאופיינים פחות במעמדות מובהקים פועליים ותעשייתיים.
יש כמובן פועלי כפיים, ויש בתי חרושת, אבל הטכנולוגיה משתכללת ואיתה משתנה הכלכלה. אנחנו ניצבים כיום יותר ויותר מול שוק של אינפורמציה, הנדסה מופשטת, הנדסת ידע, תקשורת ושירותים.
המצב בימינו שונה ממה שהיה בסוף המאה ה-18, במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. במקום זה נוצר מרחב חברתי חדש, שנגרי קורא לו "חברת המפעל" או "המפעל החברתי". למה הכוונה? ובכן, לפי נגרי, כמעט כולנו, רוב אוכלוסיית כדור הארץ נפגשים ומושפעים מכוחו של ההון הגדול, התאגידי, הפוליטי והחזק. אנחנו פוגשים בו בכל תחום מתחומי חיינו: בבית החולים, בבית הספר של הילדים, בטלוויזיה, בבנק וכמובן במקום העבודה.
כולם מושפעים
המאבק הקלאסי שבין פועלים לבעלי הון השתנה. הוא פרוש יותר בתוך כל החברה. גם בעלי עסקים קטנים וגדולים, גם שכירים, גם פרילנסרים ואפילו בעלי הון גדולים מושפעים מפעילות מערבולות הכוח של ההון בחיים שלהם. אדגים: בבית הספר אנחנו משלמים תשלומי "חינוך אפור". זו דוגמא אחת קלה. דוגמא נוספת: חברות תעשיה רבות יוצרות תוכנית לימודים שמשלבת צרכים כלכליים של החברה ביחד עם נתינה חברתית.הנה לדוגמה פרויקט "נטע". זהו פרויקט יפייפה שיזמה חברת סיסקו (יזמו אותו ידידי זיקה אבצוק ואורגד לוצקי). בפרויקט הזה מלמדים תלמידים טובים מהפריפריה את מקצוע טכנאות התקשורת ומכשירים אותם כטכנאים מוסמכים. כל זה בנוסף לתעודת הבגרות.
והנה, מעשה יפה שיגדיל את הכנסתם של רבים וישדרג אותם מן הבחינה החברתית. אבל המעשה הזה משולב באינטרסים כלכליים. הנערים האלה יהיו טכנאי מחשב ויתמחו בציוד של סיסקו ויתרמו להידוק הקשר של התעשייה המקומית עם סיסקו.
והנה כאן, כוונה טובה של אנשים שרוצים לשנות את החברה לטובה, צמודה לאינטרסים גדולים אחרים. נגרי טוען, שכולנו נמצאים במאבק. כולנו, למשל, מושפעים מתקשורת בבעלות ההון: אתרי אינטרנט שייכים לאנשי עסקים, חברת הסלולר מאפשרת לכם לגלוש ברשת והתוכנה שלכם מיוצרת על ידי מייקרוסופט. המפעל יצא החוצה. כל החברה היא מפעל אחד גדול. כולנו "פועלים" וכולנו, יגיד לנו נגרי, יכולים וצריכים להיאבק בהון.
עכשיו נסגור את הקצוות ונציג את עמדתו של נגרי ביחס לטכנולוגיה. זה יאפשר לנו לחזור גם לחבריי, זיקה ואורגד. ל"מפעל החברתי" או ל"חברת המפעל" (כלומר, למבנה החברתי כלכלי של ימינו) יש יתרון על חברת המפעל התעשייתי. בימים עברו, הפועלים שבתו במפעל, אבל העולם בחוץ המשיך במהלך התקין שלו. אבל היום, כאשר נקודות המפגש שלנו עם ההון רבות כל כך, יש לנו, לכל אחד מאיתנו, הרבה יותר נקודות שבהן אנחנו יכולים להתנגד להון הזה.
בעלי ההון זקוקים לנו
אנחנו יכולים להתנגד לתשלומי אקסטרה בבתי חולים (הנה שדה מאבק חשוב) ואנחנו יכולים לבחון בצורה עמוקה יותר גם את מערכת ההפריות החוץ גופיות, שגם היא מערכת שליטה של ההון (נדבר על זה מתישהו). כלומר, המפגשים הרבים שלנו עם ההון והפיכה שלו לדבר שנמצא כמעט באוויר של כולנו, מאפשרת לנו להתנגד בהמון מקומות. והנה, יגיד לנו נגרי, גם הטכנולוגיה היא נקודת ממשק (מפגש) שלנו ושל ההון.נגרי מניח שהתפתחות הטכנולוגית נעה במסלול הכדאי להון. הוא מאמין שמערכת השליטה התאגידית היא בגדול היוזמת של הטכנולוגיות החדשות והיא רותמת אותן כדי להרוויח כסף. הנה, נטוויז'ן מרוויחה, ובזק וגם רשת וקשת ועוד חברות.
וכדי שנוכל להשתמש בתוכנות ובציוד החדש שמייצרים התאגידים, ההון צריך שני דברים: להכשיר עובדים לייצר תשתית טכנולוגית, לדאוג שבאוניברסיטה ילמדו מחשבים ותקשורת אלקטרוניקה ופיזיקה, ויחד עם זאת לאפשר לנו, לכל האזרחים, ללמוד להשתמש בציוד כזה.
כי הרי אם רוב הציבור, בכל המקצועות, לא יידע להפעיל מחשב, אינטל לא תרוויח, ואם הרוב לא יידע להשתמש באינטרנט, נטוויז'ן לא תתקיים.
ואיך זה קשור לחברת "המפעל החברתי"? זה קשור בכך שכולנו, שהוכשרנו ומוכשרים להשתמש בטכנולוגיה, יכולים לנצל את הידע שלנו, כדי להילחם בהון ולהיטיב את חיינו. אסביר.
סיסקו מכשירה ילדים להיות טכנאי ציוד של סיסקו, אבל הם מקבלים גם העשרה שמעצימה את היכולות האזרחיות והדמוקרטיות שלהם. ואם זיקה ואורגד יהיו מספיק נחרצים, הם יוכלו להטמיע בילדים עומק של הסתכלות רחבה ומורכבת על המציאות הכלכלית, ולהפוך אותם לאזרחים מודעים ופעילים.
הנה, פייסבוק, גם היא כלי שתפקידו להרוויח הרבה כסף לצוקרברג, אבל בגל המחאות הערבי, הישראלי והאמריקני כולנו עשינו שוב ושוב שימוש בכלי הזה, כדי להפיץ מידע, כדי לדבר, כדי לתכנן וכדי לתאם. והנה עוד דוגמא: בתוך קווי התקשורת העסקיים של ספקיות האינטרנט, אנחנו יכולים לראות משדרי העשרה ומחאה של הטלוויזיה החברתית או לקרוא כותבים מבריקים באתר העוקץ, שדנים בדיוק בעוולות שמבצעות אותן חברות טכנולוגיה.
וככה, אומר לנו נגרי, יצאנו מן המפעל ואנחנו יושבים אל מול ההון הגדול ומנסים לבנות את החיים שלנו כטובים יותר, תוך ניצול הכלים הטכנולוגיים וההכשרה שהוא מעמיד לרשותנו. וכאן אני מסיים את ההצגה הקצרה שלי של הספר "סייבר מרקס". בשבוע הבא אציג חיבור פסימי יותר בקשר לתפקיד הטכנולוגיה: "הקפיטליזם בעידן התקשורת האלקטרונית" של ערן פישר.
ושוב,
אני מזמין אתכם לבקר באתר הבית החדש שלי : באתר תוכלו למצוא למעלה מ-70 טורים בנושאי כלכלה וחברה. אני מזמין מורים, מדריכים, סטודנטים ומתעניינים להוריד בחינם ולעשות כל שימוש לימודי בטקסטים שלי. זה כמובן בחינם. תוכלו גם להירשם לרשימת תפוצה ולקבל למייל את הטור השבועי.
תודה
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל ushik42@gmail.com ולבקר באתר הבית שלו: www.ushi.co.il ולהוריד בחינם כ-80 טורים בנושאי כלכלה וחברה.
לפנייה לכתב/ת 
