הערבים קירבו את אסד לגורלו של מובארק
נשיא סוריה דחה פעמיים הצעות לחדול ממאבק ההישרדות האלים שלו. השעיית סוריה מהליגה הערבית היא שלב נוסף בכרסום בלגיטימציה השלטונית שלו. בחוץ כבר אין לו חברים, השאלה כעת היא מתי לחברים מבית תיגמר הסבלנות
השבר הסורי - כותרות אחרונות ב-ynet:
- סוריה הושעתה מהליגה הערבית, וההרג נמשך אסד נענש: סוריה הושעתה מהליגה הערבית
- בכיר אמריקני: לאסד הוצע לפרוש תמורת מקלט
- אחרי 3,500 הרוגים, "אסד רוצה לשוב להיות רופא"
ובכל זאת, אין להתעלם מההחלטה שהתקבלה בקהיר כיוון שמאחורי הקלעים ניטש ויכוח של ממש. מצד אחד ניצבות מדינות כמו תימן החוששת מגורל דומה, לבנון שתומכת אוטומטית בסוריה ואפילו אלג'יריה. מצד השני ניצב גוש מדינות המפרץ, החושש שהמשך התבערה במזרח התיכון תזלוג שוב אליו. חשוב לזכור שבחריין נחלצה בעור שיניה מהמהומות בשטחה בחודשים הראשונים של "האביב הערבי". בתווך ניצבה מצרים שניסתה, ולבסוף גם הצליחה, לפשר בין הצדדים ולהשיג רוב מרשים. 19 חברות תמכו בהחלטה להשעות את סוריה. רק שתיים (תימן ולבנון) התנגדו ואילו עיראק, שכנה נוספת של סוריה, נמנעה.
לא מדובר כאן בהשעיה טכנית בלבד. בהצהרת הסיכום נקרא הצבא הסורי, הלכה למעשה, שלא לציית להוראות הדיכוי היוצאות מארמון הנשיאות בדמשק. זוהי קריאה משמעותית ביותר. בנוסף, קראה הליגה הערבית להשית סנקציות כלכליות ומדיניות על סוריה. מה טיבן? על-כך יוחלט כבר בעתיד הקרוב בהתבסס על התנהגותו של אסד.
בקהיר רוצים להיות רלוונטיים
מי שעומד בראש הוועדה של הליגה הערבית לנושא הסורי הוא חמד בן ג'אסם אל-ת'אני - ראש ממשלת קטאר ושר החוץ שלה. אל-ת'אני קרא למדינות ערב להחזיר את שגריריהן מדמשק, קריאה הנשמעת כבר חודשים גם ברשת הטלוויזיה הקטארית "אל-ג'זירה". הדרישה הן מהנהגתה הפוליטית של קטאר והן מאמצעי התקשורת החזק שהיא מפעילה היא אחת - לנקוט גישה אקטיביסטית המנסה לדחוק את אסד החוצה מארמונו.
ובכל זאת, מה משמעות ההחלטות שהתקבלו היום בקהיר? במישור המעשי, כאמור, ניתן להניח כי לא יהיו להן השלכות דרמטיות על האירועים בשטח. השעיית חברותה של סוריה מוועדה כזאת או אחרת בליגה הערבית, ארגון לא חשוב מדי לכשעצמו, לא תוביל את אסד לנצור את האש או לחדול ממאבק ההישרדות הפוליטי האישי שלו. גם טורקיה, עד לא מכבר אחת בנות הברית האסטרטגיות של סוריה, כשלה בניסיון דומה וביקורו המכריע של שר החוץ דבוטאולו בדמשק לפני כמה חודשים - הוכתר ככישלון. אסד המשיך בשלו ובאנקרה עברו לאיומים בסנקציות.
קשה להאמין שמישהו חשב שאל הוואקום שהותירו הטורקים, תיכנס דווקא הליגה הערבית. אף על-פי כן, בחר המזכ"ל הטרי, נביל אל-ערבי, לפעול ולא להשאיר את הליגה בעמדה לא רלבנטית דווקא בשנה הדרמטית ביותר שעובר העולם הערבי מזה עשורים. וכך, אפילו שמסמך ההבנות שגיבש עם הסורים לא החזיק מעמד ולו יום אחד, החליט אל-ערבי "לעשות מעשה" והתוצאה היא ההחלטה של היום.
אסד מידרדר, גם אם לא רואים
ובחזרה לנקודת ההתחלה: אם גם הליגה הערבית וגם טורקיה הגיעו למסקנה שאסד מכה בעמו ללא רחם, אם שתיהן ניסו להוביל נגדו סנקציות ונכשלו בהפסקת הדיכוי, מה המשמעות של הצעדים הללו? התשובה היא: המשך הכרסום בלגיטימציה השלטונית של אסד. הקפאת חברותה של סוריה, המשך הלחץ והפניית העורף מצד העולם הערבי פוגעים באסד תדמיתית. מעמדו של אסד ממשיך להידרדר מיום ליום גם אם אין רואים זאת.
הלגיטימציה השלטונית של אסד אינה קשורה בהכרח למעמדו בקרב הציבור הסורי, ונשענת גם על מעמדו בחוג המקורבים שמחזיק אותו בשלטון. הצעדים האחרונים, כמו גם הלחץ הגובר במועצת הביטחון, עשויים להביא את חוג מקורביו להחלטה כי מוטב להם בלי אסד מאשר איתו, בדיוק כפי שאירע במצרים בחודש פברואר. מכאן דרכו של נשיא סוריה לגורל דומה לזה של מובארק, קדאפי ובן עלי אינו רחוק.
לאסד, מצדו, אין ברירה. הוא ימשיך להגביר ככל יכולתו את הלחץ על המפגינים, בניסיון לדכא אותם לפני שהרגע שלו יגיע. השאלה שצריכה להישאל במערב כעת היא עד כמה אנו רחוקים מהרגע שבו יחליט מישהו לחמש את "המורדים" ולקרב את סוריה למצב השורר בלוב או בתימן. אל-ת'אני אמר בצהריים כי נושא "חימוש המורדים" כלל לא נדון, אולם לא בטוח שבשטח המצב אינו גולש כבר כעת למציאות כזו, שבה "מתנדבים" או עריקים למיניהם לוקחים נשק לידיים. נשק כזה אינו חסר ככל שמתקרבים לגבול לבנון.
מי שמכיר את סוריה כבר יודע, שטענותיו של אסד על עריקים ומורדים המציבים מארבים ופותחים באש לעבר צבאו - אינן טענות פיקטיביות. בהחלט ייתכן כי זו תהיה המערכה הבאה בגל האלימות הנוראי השוטף את שכנתנו מצפון-מזרח.
לפנייה לכתב/ת 
