פסטיבל העוד: עונג מוזיקלי מיוחד במינו

רוזה אשכנזי, יהודיה יוונית צנומה ועזת מבע, היתה מלכת הזמר היווני בשנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה. היא נולדה כנראה בתחילת העשור של המאה ה-19 באיסטנבול, ואת ילדותה ונעוריה עשתה בסלוניקי ובפיראוס. בשיאה נחשבה רוזה לדיווה הגדולה של השירה היוונית ולאחת הזמרות הפוריות והמוקלטות ביותר באותה העת. היא שרה מוסיקה יוונית על כל מגוונה, אך תרומתה הגדולה היא החדרת הרמבטיקו אל המוזיקה היוונית. הרמבטיקו, אף שמזוהה בדרך כלל כ"בלוז" יווני, מקורו במוזיקה טורקית דווקא. ליוון הוא הגיע עם זרם הפליטים היוונים שהתגוררו בטורקיה דורות רבים, וגורשו ליוון לאחר מלחמת העולם הראשונה.

מחטפ דמיר ויוטה נגה בערב המחווה. צדק היסטורי (צילום: עמרי בראל)

החדירה של הרמבטיקו למיין-סטרים של המוזיקה היוונית מזכירה במשהו את האופן שבו נטמעו הבלוז והג'ז במוזיקה האמריקנית. בתחילה זו היתה מוזיקת שוליים של תושבי שכונות העוני, פליטי טורקיה. הם שרו שירי נשמה שעניינם מצוקה וייאוש ועוני, אך גם אהבה וגעגועים. הממסד היווני של אותה העת ראה במוזיקה הזאת מוקד תסיסה עברייני, ורדף את מבצעיה, כך שהפכה למוזיקת מחתרת של מאורות החשיש בערי הנמל היווניות. אלא שבהדרגה היא חלחלה החוצה וצברה פופולריות גם במעגלים חברתיים רחבים יותר – ורוזה אשכנזי היתה אחת מחלוצות המהלך הזה. אחרי מלחמת העולם השנייה המוזיקה הזו כבר זוהתה כמוזיקת חופש ומאבק לחרות ולבסוף אומצה בידי זמרי המיין-סטרים והפכה לנחלת הכלל.

יש כמה אסכולות רמבטיקו, ורוזה אשכנזי היתה מלכת האסכולה המזרחית המבוססת על מוזיקה מאסיה הקטנה. בשנות ה-70 של המאה שעברה, כשהרמבטיקו כבר היה לפופולרי ביוון כולה, זכתה אשכנזי בת ה-80 לקאמבק קצר בטלוויזיה ובאולמות הקונצרטים. אבל עשר שנים אחר-כך היא סיימה את חייה, חולת אלצהיימר ונשכחת. לתחיית-מה היא זוכה בימים אלה, במידה רבה בזכותו של קולנוען תל אביבי צעיר, רועי שר, שהתחקה אחר סיפור חייה המסעיר של אשכנזי. סיפור מסעו היה לסרט תיעודי, "קנרית מתוקה שלי", המוקרן בימים אלה בסינמטקים.

הקונצרט ששמענו אמש, במסגרת פסטיבל העוּד בתיאטרון ירושלים, הוא למעשה הבכורה הישראלית של מסע הופעות בינלאומי המתבסס על שיריה של רוזה אשכנזי. ואין ספק שמדובר בעונג מוזיקלי מיוחד במינו.

מיזוג בין מזרח ומערב

עיקרו של הערב מושר בידי שתי זמרות מעולות: הדיווה הטורקית הצעירה מֵחֵטפּ דֵמיר (Mehtap Demir) שגם מנגנת על קאמנה (כלי קשת טורקי עממי), והזמרת היווניה יוֹטָה נֵגה (Iyota Negka). הזמרת הישראלית המעולה יסמין לוי, בהופעת אורח קצרה ומרשימה, הוכיחה שהיא יכולה לשיר רמבטיקו מרגש לא פחות משירי הלדינו שעליהם תהילתה.

מחטפ דמיר עם יסמין לוי. צליל מלא יפה להפליא (צילום: עמרי בראל)

חלק ניכר משיריה של רוזה אשכנזי שרו שתי הזמרות - מחטפ דמיר ויוטה נגה – יחד. כשכל אחת מהן חוזרת בתורה על אותו בית, האחת בטורקית והאחרת ביוונית. ההשוואה בין שני אופני הביצוע של אותה המוזיקה עצמה מעניינת ביותר. נֵגה שרה בסגנון היווני המוכר לנו היטב, לעיתים גולשת לשירה דמוית לאייקה (מעיין וארייציה רומנטית, קלה, של הרמבטיקו). מחטפ דמיר לעומת זאת שרה את אותה מוזיקה בדיוק אך בסגנון טורקי מובהק, מבוסס מקאמים טורקיים.

ויש צדק היסטורי בשילוב היווני-טורקי הזה, שהרי מבחינה מוזיקלית ממזג הרמבטיקו את המזרח והמערב. בדומה למוזיקה הערבית והטורקית הוא מתבסס על מקאמים מוכרים, כלומר על סולמות הבנויים מסדרות של צלילים קבועים ותבניות מלודיות מוכתבות (הדגשות, הפסקות, הלוך רוח). אך בשונה מהמקאמים המזרחיים המסורתיים – אלה של הרמבטיקו הותאמו, מבחינת המרווחים שבין הטונים, לסולם הצלילים המערבי.

בין שני סגנונות השירה של שתי הזמרות אמש, אני אישית מעדיף את זה הטורקי, מבוסס המקאמים. וקולה המחוספס משהו, עתיר ההבעה, של מחטפ דמיר, הוא בונוס. אך אין ספק שגם עמיתתה היווניה, שקולה צלול ובהיר יותר, הסבה הרבה נחת לקהל המשולהב.

וכראוי לערב רמבטיקו שמוצאו מאסיה הקטנה, גם באנסמבל הגדול שליווה את הזמרות כיכבו טורקים בצד יוונים (ואף שני ישראלים). את האנסמבל הנהיג הטורקי מומין ססלר שגם ניגן על הקאנוּן הגדול, וטורקי בולט נוסף היה נגן הקלרניט הארוך רמזן ססלר. בצידם כיכבו נגנים יוונים מצוינים, בהם הגיטריסט דימיטריס מיסטקידיס שאף הצטרף בשירה למקצת השירים, והכנר קיריאקוס גובנטס.

יסמין לוי המעולה, היא קוצרת שבחים סיטונאית כמעט. היא מומחית לשירת לדינו וממשיכה על הבמה את פועלו המחקרי של אביה, יצחק לוי, חוקר תרבות לדינו ירושלמי נודע. יש לה הופעה מרשימה, מלכותית כמעט, והפקת קול ייחודית. אני קורא לזה שירת גלים. שירתה היא מעין רצף גלים כשתחילתו של כל "גל" בהפקת קול עמומה מעט, סגורה, וסיומו בפתיחה מלאה של תיבת התהודה שלה. וכל זאת בצליל מלא יפה להפליא.

הקונצרט לווה בקטעים מוקרנים מתולדות חייה של רוזה אשכנזי, כולל קטע שירי קטן בקולה.

ערב עשיר, מגוון, מספק מאוד ומוצלח מאוד.