בעלת הטלוויזיה נפטרה, בנה לא ישלם אגרה

רשות השידור הגישה תביעה נגד אדם שלא שילם לטענתה את אגרת הטלוויזיה במשך שנים. הנתבע טען כי המכשיר היה שייך לאמו המנוחה, וכי הוא כלל לא התגורר בדירתה בשנים הרלבנטיות. בית המשפט קבע: התנהלות שרירותית של הרשות

מערכת PsakDin.co.ilעדכון אחרון: 14.11.11 , 00:14

רשות השידור טענה כי אדם שהתגורר ברחוב אנטיגונוס בירושלים לא שילם אגרה בין השנים 2003 ל 2007, וזאת למרות דרישות שנשלחו אל כתובתו הרשומה במשרד הפנים. בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בירושלים על סך 3,296 שקלים, טענה הרשות כי אמנם אותו אדם הצהיר בשנת 2005 כי הוא מתגורר אצל אחותו, אולם בביקור שערך פקח של הרשות אצל האחות, אמרה לו האחרונה כי אחיה אינו גר אצלה ובני המשפחה סירבו למסור את כתובתו. עם זאת, הפקח לא הובא לעדות בבית המשפט.

אי תשלום אגרה - יותר נורא ממה שחשבתם

הנתבע טען, כי מדובר בדירת אמו שנפטרה בשנת 2003 וכי הוא כלל לא התגורר במקום בשנים הרלבנטיות, אלא התגורר בדירה שכורה בכתובת אחרת, והדירה אף נמכרה בשנת 2005 יחד עם מרבית תכולתה, וכי הוא אינו יודע מה עלה בגורל מכשיר הטלוויזיה. לטענתו, רק בשנת 2010 עדכן במשרד הפנים את כתובתו, אולם אין לייחס משמעות לצורך העניין לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, משום שאינה משקפת את המצב לאשורו בנוגע לתקופות הרלוונטיות לתביעה.

הסתמכות עיוורת על הרישום במשרד הפנים

סגן הנשיאה השופט שמעון פיינברג דחה את התביעה, לאחר שקבע כי רשות השידור לא הוכיחה כי הנתבע אכן התגורר בבית אמו המנוחה והחזיק במקלט הטלוויזיה בגינו נדרשה האגרה.

אמנם, כך נפסק, על פי החוק תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר, אולם החוק מתייחס אך ורק לכתובת למשלוח דואר ואינו מהווה אסמכתא משפטית לקביעת מקום מגוריו של תושב, ובנוסף החוק אינו קובע כי יש לראות בכתובת הרשומה במשרד הפנים ככתובת מגורים לצורכי חוק רשות השידור.

עוד נקבע, כי משלא הובא לעדות הפקח שביקר בבית אחותו של הנתבע, אין לקבל את גרסתו, ובכל מקרה אין בה כדי להוכיח כי הנתבע התגורר בבית אמו המנוחה בשנים הרלבנטיות.

"...מדובר במקרה מובהק של התנהלות הרשות השלטונית בשרירות מול האזרח הקטן. רשות השידור, מתוך ידיעה כי מדובר במקלט טלוויזיה של אישה שנפטרה, ולא של הנתבע, "רדפה" אחרי הנתבע לקבלת האגרה מבלי שהיו בידיה ראיות ברורות לכך שהנתבע אכן החזיק בטלוויזיה או התגורר בדירת המנוחה אחרי פטירתה", כתב השופט, והוסיף כי רשות השידור הסתמכה בצורה עיוורת על הרישום במשרד הפנים תוך התעלמות מטיעוני הנתבע, ותרמה בכך לקיומו של הליך משפטי שנמשך למעלה משנה, ובכך גרמה לבזבוז זמן ומשאבים לנתבע עצמו, כמו גם ללשכה לסיוע משפטי שייצגה אותו.

לפיכך נקבע, כי יש לחייב את רשות השידור לשלם הוצאות משפט של 1,500 שקלים לנתבע, וכן הוצאות של 5,000 שקלים ללשכה לסיוע משפטי.