עולם בסחרור: המשבר כלכלי, הפתרונות פוליטיים
הכלכלה העולמית נכנסה בחודשים האחרונים לעסק ביש. ארה"ב עלולה להיכנס למיתון נוסף ומדינות אירופה נמצאות בחובות ותלויות אחת בשנייה. זה הזמן של המנהיגים לצעוד קדימה - האם יצליחו להתעלות מעל לאינטרסים הצרים? דעה
רצף של אירועים פוליטיים וחברתיים שוטפים וגודשים את העולם כולו בחודשים האחרונים. החל מההפיכות בטוניסיה, מצרים לוב, עובר דרך הפגנות המחאה בארה"ב ובישראל וכלה בזעזועים בממשלות אירופה (בדגש על יוון ואיטליה). המשותף לכולם הוא השורש הכלכלי. בכל מקום בעולם נדמה שיש הרעה כלכלית ברמה כזו או אחרת. עקב רצף האירועים המהיר יש צורך לעצור, לחשוב ולראות מה קרה בינתיים ולאן ממשיכים מכאן.
- תכנית צנע: תקציב אירופה יעלה ב-2% בלבד
- רה"מ החדש של איטליה שואף לצמיחה כלכלית
- OECD: כל הכלכלות הגדולות הולכות להאטה
משברים כלכליים עשויים להתרחש בשתי רמות. האחת: בשווקי המניות, שהינם גילום פיננסי של המצב הכלכלי. השניה: במציאות הכלכלית היומיומית. למשל, משבר "יום שני השחור" (1987) היה משבר שהתבטא בשווקי המניות ולא זלג ל"רחוב". לעומת זאת משבר הדוט.קום (2000) הורגש היטב גם ב"שטח", כאשר חברות היי טק רבות מסביב לעולם נאלצו לפטר עובדים רבים וחברות רבות נסגרו.
המשבר הנוכחי שפרץ בקיץ האחרון (משבר החובות) הוא פרק ב' של המשבר הפיננסי שפרץ ב-2008. במשבר ההוא עיקר הדרמה התרחשה בשווקי המניות שצללו ב-50 אחוזים. אמנם האבטלה האמריקנית הוכפלה (מ-5 אחוזים ל-10 אחוזים), אך לא ראינו דרמות בקרב אזרחים. בנוסף היו מדינות (ובהן ישראל) שנחת זרועו של המשבר כמעט ולא הורגשה בהתנהלות היומיומית של הצרכן או האזרח המצוי.
כעת בפרק ב' של המשבר אנחנו נכנסים לסיפור אחר לגמרי. הוא משלב גם הרעה כלכלית שמורגשת בקרב האזרחים ובקרב החיים האזרחיים של רבים. מוקד המשבר כעת הוא פוליטי יותר מאשר כלכלי. ב-2008 המוסדות הפיננסים בארה"ב ובאירופה היו במצב אנוש והממשלות נחלצו לעזרתן. כעת הממשלות עצמן הן מוקד המשבר ודומה שאין מי שיושיט יד להצילם.
זאת ניתן לראות גם על ידי נותני הפתרונות. ב-2009-2008 מקבלי ההחלטות הכלכליות סיפקו תרופות למשבר. למשל, ראש הבנק הפדרלי של ארה"ב בן ברננקי שהוריד את הריבית והשיק את תכניות ההרחבות הכמותיות כדי לאושש את הכלכלה. תכניות מוניטריות אלו היו הבסיס לריפוי הזמני ולהתאוששות שחלה במהלך 2010-2009.
לבנק המרכזי אין כלים לסייע
מאז חודש יולי האחרון חלה הידרדרות כלכלית והבנק המרכזי בארה"ב עומד בידיים שלובות. אין זה משום שהוא אינו מעוניין לעזור, אלא בגלל שאין לו איך לעזור. הריבית כבר אפסית והרחבות כמותיות במצב בו הנפט והזהב נוסקים עלולות להצית גל אינפלציה.
לכן היה זה דווקא אובמה שהציג תכנית כלכלית בפני הקונגרס (תכנית ליצירת מקומות תעסוקה בת 450 מיליארד דולר) שאמורה לאושש ולתת זריקות מרץ לכלכלה המאטה של ארצו. בינתיים נחל הנשיא האמריקני כישלון בהעברת התכנית, עקב סירובם של הרפובליקנים - דוגמא נוספת לכך שעתיד הכלכלות נמצא כעת בבית הנבחרים יותר מאשר בבנק המרכזי.
ובאירופה, שם נמצא עיקר המוקד של המשבר הנוכחי, ראשי כל האיחוד האירופי יושבים על המדוכה בניסיון להמציא פתרונות שיספקו אוויר לנשימה לכלכלה חנוקת החובות של האיחוד. לבנק המרכזי (ECB) אין כלים בארסנל שלו מלבד רכישות אג"ח של מדינות ה-PIIGS.
אין ספק שהכדור במגרש הפוליטי. מרקל, סרקוזי ואובמה הם הכתובות לספק פתרונות כלכליים לעסק הביש הכלכלי אליו נכנס העולם בחודשים האחרונים. מצד אחד כלכלה אמריקנית שנמצאת בדרכה למיתון נוסף ומן העבר השני של האוקיינוס מדינות אירופה שתלויות אחת בשנייה נמצאות בגירעונות וחובות כבדים.
כשפוליטיקאים הם אלה שנכנסים לנעלי הכלכלנים התוצאות עלולות להיות הרות אסון. אין זה סוד שפוליטיקאים מונעים מאינטרסים שונים ומגוונים ובראש ובראשונה מרצונותיו של אזרחיו. לא תמיד מה שנדמה לאזרחים כ"טוב" הוא אכן טוב. לא תמיד מה שטוב לטווח הקצר הוא טוב לטווחים ארוכים.
משבר מסוכן מזה שהיה ב-2008
ראיה לכך היא כניעתו של ראש ממשלת יוון לשעבר ג'ורג' פפנדראו שהדהים את אירופה והסכים ללכת למשאל עם על תכנית הקיצוצים במדינתו. מהלך זה גרם לחרדה בשווקים משום שבמשאל עם היה סיכוי לא מבוטל שתכנית הקיצוצים, שכה הכרחית לכלכלת יוון, לא היתה עוברת מאחר שהאזרחים מטבע הדברים מתנגדים לקיצוצים.
המשבר הזה שרוקם אופי סוברני, פוליטי ומדינתי טומן בחובו פוטנציאל נפיץ יותר משלב א' שלו ב-2008. אז, המשבר היה כלכלי טהור וכעת הממשלות והמדינות על המוקד. לשם האלגוריה ממשלת איטליה הינה גדולה בכמה מידות מבית ההשקעות ליהמן ברדרס ודי בכך כדי להבין את חומרת המצב הנוכחי.
באיחוד האירופי לוחצים על כל המדינות בעלות החובות הגדולים להעביר תכניות לקיצוץ הגרעונות. תכניות צנע אלו אמנם עשויות להביא לירידה בגרעון בטווח הארוך, אך בעקבות קיצוץ בהוצאות הממשלה הם רק יעמיקו את המיתון העולמי הממשמש ובא. ובאותו אופן, יחס החוב-תוצר של המדינות לא ישתנה משום שאף אם החוב יירד, אבל התוצר יירד בקצב גבוה גם הוא, היחס ביניהם לא ישתנה ולא יחול שום שיפור במדד החוב-תוצר.
ולכן המורכבות של המשבר הזו גבוהה משום שגם צעדי הצנע שאמורים לצמצם את הגרעונות עלולות כשלעצמן ליצור מיתון חריף שמשולב באי אמון מצד המשקיעים כלפי מדינתם. וכל זה כאשר הענקיות ממערב (ארה"ב) וממזרח (סין) חשות האטה פנימית משמעותית.
לאן ממשיכים מכאן?
השווקים הפיננסים על סף תהום. חלון הזמן של הפוליטיקאים להילחם במשבר הולך ואוזל וכלי הנשק שלהם ממילא מצומצמים. עד כה לא הראו מנהיגי אירופה מנהיגות אמיתית ולא סיפקו לשווקים אופק כלשהו שעל בסיסו ניתן יהיה להתאושש מהמשבר. נוסף על כך תכנית אובמה טרם הועברה בקונגרס. מיתון מתקרב אמריקני עם משבר חובות מעמיק אירופאי הוא שילוב קטלני בעל השלכות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת. החל משינוי מתכונת או אף פירוק של האיחוד האירופי ועד לשפל כלכלי עולמי חמור הרבה יותר ממיתון 2008.
העובדה היא שכבר היום גבה המשבר הנוכחי שתי קורבנות מרכזיים בדמות ראש ממשלת יוון פפנדראו וראש ממשלת איטליה ברלוסקוני - וזה עוד בטרם הגענו לשלביו הקשים. לכן כל עוד מנהיגי העולם לא יצאו עם תכניות ברורות של צמצום חובות ארוך טווח, אך יחד עם תכנית צמיחה בטווח הקצר (הפחתת הריבית בגוש לאפס יחד עם פיחות משמעותי של האירו) אנחנו נחזה ככל הנראה בקרוב וביתר שאת בתחילת 2012 בהרבה דרמות בשווקים הפיננסים מחד וייתכן שגם ברחובות מאידך.
הכותב הוא הכתב הכלכלי של "גלי ישראל" וראש "The market - כלכלה בגובה העיניים"
לפנייה לכתב/ת 
